Page 371 - 4

‫‪‡Ï˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ פד‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫א' צ"ל בעד הטבעת‪ ,‬והיא לקחה הצ"ל ממנו ונתנתו‬ ‫העני הזה‪ .‬והגאו מהר"מ אלשי בתשובה סי' ק"ד‬
‫בתיבה שלה ואי אד מכחישו בזה‪.‬‬ ‫רוצה ]לצר [ א הבעל ע עד אחר להכחיש ב'‬
‫עדי המעידי על הקידושי וכ' שאי הבעל נוגע‬
‫‪ ¯·„‰Â‬יפלא משני צדדי ‪ ,‬טבעת ששוה לכל‬ ‫בעדות משו שאסור בקרובותיה שאי אנו דני על‬
‫זה‪ .‬יע"ש שאי דבריו מוכרחי וקצת תמוהי ‪,‬‬
‫הפחות ג' זהובי אי אחר שקידש בו‬ ‫דעכ"פ על אשתו הוא מעיד ואי עני לכא ‚‪ .‬מ"מ‬
‫אשתו חזר ולקחה בעד א' צ"ל‪ .‬והפלא השני‬ ‫זה פשוט שאפילו לכתחלה מקבלי העדות בפני‬
‫מהאשה שאומרת שלא נתקדשה ולא לקחה לא‬ ‫האשה שלא בפני המקדש )ודעמי'( ]ולפעמי [ אינ‬
‫בתורת קידושי ולא בתורת מתנה שהרי החזירתו לו‪,‬‬ ‫יודעי את המקדש רק אומרי נתקדשה פלונית‬
‫א"כ צ"ל זה למה‪ .‬אבל ליישב הדבר הוא אמת והוא‬ ‫ואינ יודעי למי‪ ,‬וא"כ פשוט הוא שעדות‬
‫כמו שטוענת האשה‪ ,‬שאמר מתחלה שהטבעת היא‬ ‫הראשונה עדות קיימת בזה ששמעו שניה ]הרי את[‬
‫של אחיו יוס שלקחה בעד עשרה זהובי מחיי‬ ‫מקודשת לי‪ .‬ותמהני בזה על חכמת מעלתו ועל‬
‫צור ושאלו ממנו לקדש בו‪ ,‬וקידשה בהנאת קישוט‬
‫יו או יומי ‪ ,‬ושוב קנה ממנה הנאת זמ הקישוט‬ ‫הגאו מהר"מ טויביס נ"י„‪.‬‬
‫בעד צ"ל א'‪ ,‬וממילא אי כא אונאה בשומא‪ ,‬כי מה‬
‫איכפת לה א הוא זהב ממש ושוה עשרה זהו' או‬ ‫‚‪ Ì‬מה שאמר העד הראשו שאינו יודע א אמר‬
‫הוא כס בגולד ושוה ג' זהובי ‪ ‰‬דלקישוט יו או‬
‫המקדש שהטבעת של אחיו יוס ‪ ,‬אי זה בגדר‬
‫יומי הכל חד‪.‬‬ ‫עד שאמר אינו יודע כמ"ש מעלת הנ"ל‪ ,‬כי מה‬
‫צור לו לידע של מי הוא‪ ,‬חזקה מה שביד אד הוא‬
‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬אפי' יש עדי שהטבעת לא היתה של אחיו‬ ‫שלו‪ ,‬כיו שקידש אשה בטבעת א לא יבואו שני‬
‫עדי המעידי שאינו שלו הרי היא שלו‪ .‬ואפי' עתה‬
‫יוס אלא של חיי צור לא הוה שואל‬ ‫שבא חיי צור ואמר שהוא שלו‪ ,‬אינו יכול להוציא‬
‫שלא מדעת כיו שהי' אצלו משכו א"כ בדבר שאינו‬ ‫מידו בשו אופ ‪ ,‬ורק נשבע היסת מתקנתא דרבנ ‪,‬‬
‫נפסד מצוה לשמש בעבוט ולנכות מהחוב כמבואר‬ ‫וא אינו רוצה לישבע לא נחתינ לנכסיה‪ ,‬ומ‬
‫בש"ע ח"מ סי' ע"ב סעי' א' ובשג שהצור אינו‬ ‫התורה היא מקודשת ולא הוצר העד הזה לומר‬
‫מקפיד על גו החפ לומר אי רצוני שיהי' ביד אחר‬ ‫שאינו יודע א הוא של אחיו יוס ‪ ,‬אלא כלפי‬
‫שמא יאבד והוא רוצה בכליו דוקא ז"א דרוצה הוא‬ ‫האשה המכחשת ואומרת שהמקדש אמר קוד‬
‫בתשלומיו וכיו שזה מקבל אחריות ושואל לאחרי'‬ ‫הקידושי שהוא של אחיו יוס ‪ ,‬אמר העד שאינו‬
‫לא איכפת לי' ודי הניי ליה יהיה אי שיהיה ג‬ ‫יודע מזה‪ ,‬אולי לא שמע‪ ,‬אבל מ"מ סתמא הוא של‬
‫בזה אי כא הכחשה בי העדי אע"ג דעד הראשו‬ ‫המקדש ועדותו עדות ברורה על הקידושי אלא‬
‫לא ידע מכל זה‪ .‬מ"מ שניה מעידי שנתקדשה‬ ‫שאנו נוהגי לרוחא דמילתא לשאול המקדש בפני‬
‫העדי א הוא שלו כמ"ש הרמ"א‪ ,‬אבל סתמא הוא‬
‫לפניה בשוה פרוטה כדינו‪.‬‬
‫שלו‪.‬‬
‫]‪[„Á‡ „Ú ˙˘ÁΉ‬‬
‫‪ „Ú‰Â‬השני אומר ששמע מהבעל שאמר שלקח‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬יש הכחשה ביניה בדבר אחד‪ ,‬כי העד‬
‫מחיי צור בעד עשרה זהובי ובאמת הוא‬
‫הראשו אומר שהמקדש תחב הטבעת‬ ‫רק כס איברגולט ואינו שוה רק ג' זהובי ‪ ,‬ולדבריו‬
‫באצבעה כדר קישוט‪ ,‬והשני וג האשה אומרת‬ ‫הוה טעות בשומא‪ .‬ובזה איננו מוכחש כי העד‬
‫שנת בידה והוא והיא ]היו[ מוחזקי בו עד שגמר‬ ‫הראשו אינו מכחישו כי אינו יודע מזה ולא ראינו‬
‫דיבורו‪ ,‬ושוב הניח הטבעת בידה והל לו‪ ,‬וזאת‬ ‫אינו ראיה‪ .‬מ"מ איהו חלי ואיהו מפשר שהרי אומר‬
‫אומרת בהיפו כיו ששמעה קול קידושי עזבה‬ ‫שאחר מעשה הוחזר הטבעת ליד המקדש שנת לה‬
‫הטבעת בידו והלכה לה‪ ,‬ושני העדי מכווני בזה‬

‫‚‪˙˜ÏÁ ,‡ ,‰˜ Û„ ȯ˙ ȯ˙ ÔÈ Ú „„ ¯"η È"¯‰ÓÏ ˙Ó‡ ȯ·„ ‰‡¯Â ,ÍÈ˘Ï‡ Ó"¯‰Ó ÏÚ ˜ÏÂÁ˘ ‰ 'ÈÒ ÈÊ Î˘‡ χψ· '¯ ˙"¢ ÔÈÈÚ .‬‬

‫‪.‰‡·‰ ‰¯Ú‰·Â ËÎ 'ÈÒ Ê"Ú‰·‡ ·‡ÂÈ‬‬
‫„‪ÏÚ·) ԇΠ¯ÎÊ ‰ ˘·ÈÂË ‰˘Ó '¯ Ô‡‚‰ ˙·Â˘˙] . ȷ¯ ȯ·„ ÏÚ ‰Î¯‡· ·˙΢ ‰Ó (‡ ‰¯Ú‰· ÏÈÚÏ ¯ÎÊ ‰) ÈÚχ È·„ ‰È¯‡ ˙"¢· ÔÈÈÚ .‬‬

‫˘‪.˙ÂÓÏ˘‰Â ÌÈÁÙÒ · Ò"‰ÂÒ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .[(‚ ,‡˜ Û„) Ì˘ ȇÏÚ È·„ ‰È¯‡· ‰ÒÙ„ (̇¯ ˙ÂÙÚÂ˙ ˙"Â‬‬
‫‪.ÌÈ·Â‰Ê '‚ ̇ ÈÎ ‰Â˘ ‡Ï :ȇÏÚ È·„ ‰È¯‡· .‰‬‬