Page 375 - 4
P. 375
‰Ï˘ ¯ÙÂÒ סימ פד Ì˙Á
יחיה ,ויש מקו לומר דזה הוא לקבל מתנה מברי ÈχÂי"ל אעפ"י שנטלתה א מחשבתה ניכרת
אבל בשכ"מ דכירושה שוי' רבנ )ש קמט ,א( לא
נאמר ע"ז שונא מתנות יחיה ,ומצינו גדולי חז"ל לא מתו מעשה דעל אפה וחמתה נטלתה
נזהר מזה .ועוד אפשר לומר א כבר קיבל אע"ג מתחילה לזרוק הזמורה באפיו ,אז אפי' פשטה ידה
שמפקירו אח"כ ,מ"מ כבר נלכד במצודת שונא אינה מקודשת ,אבל הוכיח סופו על תחילתו אפילו
אמרה יהושע ב נו לא צייתינא ליה ,ויעויי נדרי
מתנות כו' ולא יועיל מה שמפקיר אח"כ. מ"ח ע"א גבי מתנת בית חורי הת קיי"ל להלכה
הוכיח סופו על תחילתו ,ודוקא הואיל וסעודתו
‰Ê·Âא"ש דמתנת ברי י"ל מדלא רוצה לקבל מוכיח עליו ,ומ"מ ס"ל לרשב"א דוקא לאלתר,
ורמב" )פ"ז מהל' נדרי הט"ו( ס"ל הואיל וסעודתו
המתנה עתה הוכיח סופו על תחלתו מוכיח אפי' אחר זמ רב נמי ,ומ"מ כתב הכ"מ דזמ
שמתחילה היה נתעב בעיניו משו שונא וכו', קרוב בעינ ,וכ"ז ע"י הכרח דסעודתו מוכיח עליו,
דאל"ה א"כ כבר עבר על האי קרא ומה יועיל לו ובהג"א ס"פ יש נוחלי )סי' נא( דהת בוודאי אפי'
להפקיר עתה ,אלא ע"כ איגלאי מילתא למפרע זמ רב מאוד כיו דכל עצמו לא אמרה רשב"ג אלא
דמעיקרא לא בעי לה ולא יצאתה מרשות נות ,כל משו מה אצווח טר דאתי לידי' אפי' שזה כמה
זה בברי ,אבל בשכ"מ דליכא משו שונא מתנות שני וכדאתי' לידיה צוח ,אמרינ הוכיח סופו על
וע"כ אינו רוצה לקבל כמו שכ' הרשב" שאינו תחילתו ,ואולי א יצווח קוד זמנו מגרע גרע דהרי
רוצה לקבל עליו עול פרנסת עבדי ,ובטעמי כאלו קמ דצווח ג קוד ,א"כ מדשתיק אז ש"מ ניחא
אי הכרח שיהיה כ דעתו מתחילה ,ע"כ הלכה
ליה.
כרבנ .
ÌÈÁ·Ê·Âב' ע"ב הת לא בעי הוכחה כלל דהרי
‡ÓÚËÂדזרק לע"ז )חולי ש ( נמי יש להסביר ,י"ל
מחשבתו ניכרת מתו מעשיו בזמנו ערב
סברת רי"ו דס"ל אע"ג באומר ששוחט על פסח ומקומו בעזרה ושוחט טלה או גדי ,רק גזה"כ
מנת לזרוק אפי' אח"כ שלא זרק אסור ,מ"מ היכא הוא דסתמא לא הוי לשמה לפי אותו הס"ד ,א"כ
דבשעת שחיטה לא אמר מידי רק משעת זריקה כשאומר אח"כ לש פסח אגלאי מילתא דג
אמרינ הוכיח סופו על תחילתו בעינ דוקא זרק מתחילה היתה כוונתו כ ,ואי עני לכא כלל ,ומ"מ
ממש ,אבל אמר לזרוק ולא זרק לא נאסר ,ורמז עליו הת לא אמרינ אלא להס"ד דהכי הוה אמינא קמ"ל
לש שלמי ולש פסח ,ולעול למסקנא לא
ש" יו"ד סי' ד' )סק"ב(.
אמרינ כ .
Ï" Âדסברא היא כ דודאי היה לנו לומר השתא
È˙‡„Âעליה בעובדא דקיסרא ספ"ב דחולי )לט ,ב(
הוא דאיתרע ונזרקה בו מינות לזרוק לע"ז ולא
מקוד בשעת שחיטה ,א כיו דאי דר לזרוק דפסק רמב" )פ"ב מהל' שחיטה הט"ז( ספק
לע"ז מכל ד הבא בידו א לא שחט מתחילה לש לחומרא וכ בשתק ולבסו צווח פסק )בהל' טוע
כ ,ע"כ א זורק אמרינ הוכיח סע"ת שתחילת ונטע פ"ט הי"ב( דהוי ספק .ואמנ בשכיב מרע פ"ט
שחיטתו היה לש כ ,כי כ ארחות בוצע בצע מזכיה ומתנה )הל' י"ד( לא פסק כ ,ובאמת רשב"ג
לע"ז ,והשתא ס"ל לרבינו תינח א זורק באמת ,א ורבנ )ב"ב קלח ,א( מיירי בהדיא בשכ"מ ויורשי ,
א אמר לזרוק ושוב נמל אמרינ אדרבא הוכיח וכבר עמדו בזה הרמ"א סמ"ע וש" סס"י רמ"ה.
סע"ת ושלא שחט מעיקרא לש זריקת ע"ז ומשו
כ נמל ולא עביד דאי כבוד לע"ז בכ ונכו „" ÚÏÂנהי רשב"ג ורבנ פליגי בי בשכ"מ בי
לענ"ד„ .מ"מ בהא סלקינ דלא לימא הוכיח סופו על
בברי ,וסברת רשב"ג לעול לא תלינ
תחילתו. בחזרה אלא מסתמא כ היה דעתו בתחילת העני ,
ורבנ פליגי הלכה כרבנ היכא דסברא נוטה לא
˘"ÓÂפר"מ על מה שכתבתי מנתינת צ"ל ,וכתב הכריעו רבנ דקיסרי .והנה רשב" פי"נ )קלח ,א(
מפרש הטע דאינו רוצה במתנה משו שונא מתנות
שיש הכחשה ,תמי' ,וכי בניתי בני לדו על
זה ,אלא הבאתי ראיה מעד עצמו שהיו כל כוונתה
לא בטבעת עצמו אלא בקישוט לזמ .
„.‡ È ˙ ‡Ó˜ ‡¯Â„‰Ó· Ì˘ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ·  ȷ¯ Î"˘Ó ,ÌÁÂ¯È Â È·¯ ȯ·„· „ÂÚ ‰‡¯ .
