Page 374 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪„Ï‬‬

‫מיירי בדשדי בציפתא דאסא‪ ,‬וכבר כ' דסתירת‬ ‫שנית דהרי המתיר הראשו אחז שער שיצרפו עמו‬
‫רמ"א מפה‚ כבר תי' הב"ש בסי' )מ"ה( ]מ"ב סק"ג[‬ ‫עוד ב' מורי ‪ ,‬היתכ שאומר אני כדאי לעצמי‪ ,‬וכיו‬
‫דהאי דרגמ"ה מפורש בהדיא בהגהות מרדכי סו‬ ‫שעכ"פ ההיתר שהעליתי חזי לאצטרופי לגאו אשר‬
‫גיטי דמיירי בדיבר עמה על עסק קידושי והיינו‬ ‫יבוא אחרי דברי‪ ,‬א"כ תו לא צרי וטורח זו למה‪.‬‬
‫שדי ומתרצית‪ ,‬ושלענ"ד י"ל עוד הת לא הסירה‬
‫‪ ‰˙ÚÂ‬באתי על סדר דברי מכ"ת‪ ,‬מ"ש דמש"ה לא‬
‫הטבעת מעל אצבעה וכמתקשטת ושמחה בו‪.‬‬
‫עוררתי בתשובה כלל מעני שלא בשעת מת‬
‫‪ Ê"Î‬כבר כתב בתשובה הראשונה ]ד"ה נחזור[‪,‬‬ ‫מעות‪ ,‬וכתב דאולי טעמי מפני ששניה היו אחוזי‬
‫בטבעת וטר עזבו בידה אמר האמ"ל‪ .‬יפה כיו‬
‫ואוסי עכשיו‪ ,‬דעכ"פ הרמ"א לא מיתר בכ‬ ‫ואמת נכו הדבר ואי בזה ספק‪ ,‬והוא מש"ס ערו‬
‫דהא בסי' )מ"ה( ]מ"ב[ לא כתב טבעת באצבעה‪ .‬וג‬ ‫ב"מ ז' ע"א מאי דתפיס האי דידיה הוא כיו דתפיס‬
‫לא הזכיר דהיו עסוקי באותו עני ‪ ,‬ע"כ נלענ"ד‬ ‫ביה ג' על ג'‪ ,‬ופירש"י משו פחות גע"ג כו'‬
‫עוד‪ ,‬נהי דזרק לתו חיקה או תחב לידה בע"כ לא‬ ‫)וחלופי כלו( ]וחליפי כלי[ בעי אבל בעלמא מאי‬
‫הוי כציפתא דאסא ופקדו ‪ ,‬דהת עכ"פ פשטה ידה‬ ‫דתפיס דידי' ואפי' כחוט השערה‪ ,‬ופרי מגט‬
‫ברצונה אלא שחשבה לקבל פקדו והטעה אותה‪,‬‬ ‫ומשיחה‪ ,‬ומשני הת כריתות בעי וליכא‪ ,‬ול"מ א‬
‫אבל הכא אפילו פשיטת יד לא הוי לרצונה‪ ,‬מ"מ‬ ‫נימא הכא ילפי' הויה מיציאה דמשיחה מעכב א"כ‬
‫קצת הוכחה בעינ ‪ ,‬דנהי דלא בעית למישדה‪ ,‬מכל‬ ‫פשיטא דמעכב וזה כתב מהרי"ט ח"ב סי' ל"ט‪ ,‬אבל‬
‫מקו מדלא נתנה לתו כיסה או ידה‪ ,‬נהי דלא‬ ‫אי צרי לראיה מגט ומשיחה אלא כיו דאפי' יהיב‬
‫זרקתה‪ ,‬מ"מ לתו ידה נמי לא נטלתה‪ ,‬ולזרוק לתו‬ ‫לי למתנה לא קנתה במשיכתה אלא מאי דתפסה‬
‫חיקה סגי בהאי הוכחה דלא ניחא לה‪ .‬אבל בהאי‬ ‫בידה ואיד דידיה הוא עד שיסור ויעזוב בידה‪,‬‬
‫דרגמ"ה הרי הוא בתו ידה נהי דלא היה ברצונה‬
‫מ"מ קצת הוכחה בעינ וא"ש סתירת הרמ"א‪.‬‬ ‫ופשיטא שאותו החלק הוי שו"פ‪.‬‬

‫‪ ‰Ê·Â‬מיושב מה שמקשי על הרמ"ה מלקמ‬ ‫‪ ÂÏÈÙ‡Â‬לפי שהוכחתי בתשובה הראשונה ]לעיל‬

‫)קידושי נב‪ ,‬ב( גבי משי כרעא בשיכלא דמיא‬ ‫בסי' הקוד ד"ה והעד[ מעובדא דצ"ל‬
‫דאמר רבא לית דחש להא דר"ש‪ ,‬ותיפוק ליה כיו‬ ‫שהי' כוונתה לקדש בהנאת קישוט‪ ,‬מ"מ חצי טבעת‬
‫דזרק לה ולא נת בידה אינה מקודשת לרמ"ה‪,‬‬ ‫שבידה אינו ראוי לקישוט זולת החצי שבידו וא"כ‬
‫ודוחק לומר דנתרצית או שאמרה ה ‪ .‬ולפי הנ"ל י"ל‬ ‫הו"ל שתיקה במ"מ בלי ס' לענ"ד‪ .‬ואינני רוצה‬
‫לפי שדקדק הריטב"א מאי קמ"ל בזה דמשי‬ ‫לטפל בזה כי בלא"ה אי דרכי לומר על המהרי"ט‬
‫בשיכלא‪ ,‬ולהנ"ל י"ל דלא הי' זמ לקבלו לתו ידה‪,‬‬ ‫וכיוצא בו לא נהירי לו דבריו ולהקל בערוה ח"ו‪.‬‬
‫או לתת לתו כיסה‪ ,‬מש"ה ג לרמ"ה חיישינ‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שרמכת"ר החליט בדעתו דהרמ"ה )בטור אה"ע‬
‫וכדרגמ"ה‪.‬‬
‫סי' כח( דזרק בחיקה‪ ,‬ורגמ"ה )הגה' מרדכי שלהי‬
‫˘‪ ·Â‬כתב פרמכ"ת דבס' קהלת יעקב )סי' ל סעי ז(‬ ‫גיטי סי' ת"ע(· בנטל אצבעה בחוזק היינו ממש‬
‫ציפתא דאסא‪ ,‬והרמ"ה פסק כרמב" ]הל' אישות‬
‫נמצא הסברא דהוכיח סע"ת‪ ,‬אותו הספר לא‬ ‫פ"ה הכ"ה[ ואנ פסקיני כרי" דלחוש לה חיישיני ‪,‬‬
‫נמצא בינינו ואטו כיפי תלי' לי'‪ ,‬א שכתב שמצא‬ ‫והיינו דכ' הרמ"ה ]בטור ש [ סי' כ"ח שתיקה כה"ג‬
‫כ למורי במקנה‪ ,‬נבהלתי א ימצא כזאת ועיינתי‬ ‫לאו כלו הוא ר"ל ספק הוא‪ .‬הנה ג נפשו היפה‬
‫ואולי הספר לא מצוי אצלו‪ ,‬ואכתוב לשונו )ד ח‪ ,‬ב(‬ ‫יודעת כי א"א לומר לאו כלו הוא אלא ספק‪ ,‬ועוד‬
‫שהקשה הא דנטלתו וזרקתה לי או ]לאור[ בפניו‬ ‫אי ס"ד דרמ"ה לא חידש כלו אלא שהחלי ציפתא‬
‫מאי הוא‪ ,‬הא מכיו שנטלתה בידה בשתיקה אפילו‬ ‫ופקדו בזרק לה‪ ,‬א"כ מאי קשיא ליה מ"ש קרוב לו‬
‫רגע כמימרא מה מועיל זריקה‪ ,‬ותיר דמיירי שתחב‬ ‫ולה‪ ,‬האי קושיא תיקשי אש"ס‪ .‬ג תירוצו אינו נכו‬
‫לתו ידה וכהרגמ"ה‪ ,‬שוב כתב לשו נטלתה לא‬ ‫דהת מיירי במתרצית‪ ,‬הא בשמעתי לרוב הפוסקי‬

‫משמע הכי‪ .‬אלו דבריו ז"ל‪.‬‬

‫‡‪·˙ÂÎ Â È·¯ χ Ï" ‰ ÌÎÁ‰ Ï˘ ·˙ÎÓ‰ ,ÂÊ Â È·¯ ˙·Â˘˙ ˙‡ ÒÈÙ„‰ Î"ÓÁ‡Ï ,Ï" ‰ ‰·Â˘˙‰ ÏÚ "˙‚˘‰ ‡ Ìȯ·„ ‰Êȇ"  ȷ¯ Ï‬‬

‫‪.‰‡¯ ‡Ï˘ Ú"·„‡‰‬‬
‫·‪.·Ó 'ÈÒ ˘È¯ Ú"‰‡ ‡"Ó¯· ‡·ÂÓ .‬‬
‫‚‪.„ 'ÚÒ ÁÎ 'ÈÒ· Î"˘ÓÏ ¯˙ÂÒ Ï" ‰ ·Ó 'ÈÒ .‬‬