Page 372 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪·Ï‬‬

‫והוא ש"ס ערו שבועות מ"ו ע"א האי מא דנקיט‬ ‫שאחר הקידושי היתה הטבעת בידו ולא ידעו א‬
‫נראה וכו' ע"ש‪ .‬מיהו ההוא דבנב"י היה שאי צדדי‬ ‫היא זרקתו או )נתנו( ]נתנה[ לו‪ ,‬וכבר כתבנו לעיל‬
‫שהעד השני אמר ששיל המקדש לה צ"ל א' מחיר‬
‫להתיר‪.È‬‬
‫הטבעת‪.‬‬
‫‪ ¯ÂÊÁ‬לענינו דההיא דקידושי ח' ע"ב מיירי בדלא‬
‫‪ ̯ËÂ‬נבוא לבאר העני ‪ ,‬נארי קצת אעפ"י שאינו‬
‫שדי ובדשדיתיה תו כדי דיבור כמוב‬
‫מתו דברי שו"ת מיי' הנ"ל‪ .‬וכל זה בקבלתה בידה‪,‬‬ ‫צור כל כ ואי דרכי להעתיק ספרי‬
‫אבל זרק לתו חיקה שאפי' בידה לא קיבלה‪ ,‬אי‬ ‫חדשי ג ישני כי מצויי ה ביד כל בזמנינו זה‬
‫צרי לזרוק ולנער חיקה כלל‪ ,‬והיינו דברי רמ"ה‬
‫שבטור סי' כ"ח הנ"ל‪ .‬וכל זה בדלא שדי אבל‬ ‫בעזה"י‪.‬‬
‫בדשדי אפי' זרק לתו חיקה וניערה וזרקה מיד ה"ז‬
‫ספק קידושי ‪ ,‬אע"ג דהוה תו כ"ד‪ ,‬דכיו שכבר‬ ‫]˜·‪[„Â·È‡Ï „ÈÓ ‰˜¯Ê ÔÈ˘Â„˜ ‰Ï‬‬
‫עסקו בעני קידושי קוד הזריקה שוב הוה בכלל‬
‫דאמרינ בכל התורה תו כ"ד כדיבור דמי חו‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬המעיי היטב בתשו' מיי' להל' אישות סי' א'‬
‫ממקדש ומגרש‪ .‬ומכ"ש בנותנו לתו ידה‪ .‬וה הנה‬
‫דברי המיי' הנ"ל‪ .‬ובדברי רגמ"ה דסו גטי איתא‬ ‫ודברי רגמ"ה בהג"ה מרדכי סו גיטי סי'‬
‫בפתח ידה באונס ותחב לה הטבעת ולא שדיתיה מיד‬ ‫)ת"ע( ]תע"א[ ודברי רמ"ה שבטא"ע סי' כ"ח‪ ,‬יבי‬
‫ה"ל ספק קידושי ‪ ,‬והיינו מדשדי קוד )שכ'(‬ ‫דבר לאשורו דס"ל הא דבקידושי ח' ע"ב זרקו‬
‫]וכ"כ[ ב"ש סי' מ"ב סק"ג‪ ,‬והמעיי בפני' יראה כי‬ ‫לאיבוד היינו בדלא שדי ‪ ,‬ותחלת דבורו עמה היה‬
‫זה שנת לה ואמר הרי את מקודשת לי‪ ,‬ומיד בתו‬
‫האמת ע הב"ש דלא כהג"ה ט"ז סי' ל' סק"ב‪.‬‬ ‫כדי דבור זרקה ה בפניו ה לאיבוד אינה מקודשת‬
‫כלל‪ ,‬א א שהתה כ"ד דהיה לה פנאי לזרוק ולא‬
‫‪ „"ÚÙÏÂ‬עוד יש לחלק בתחב הטבעת באצבעה דר‬ ‫זרקו‪ ,‬חיישינ דלמא נתרצית והשתא הדרא בה‪ .‬ולא‬
‫דמי לאומר כתבו גט ועלה לגג ונפל ]ומת[ דהוכיח‬
‫קישוט אפי' נאמר דלא שדיתיה שהיתה‬ ‫סופו על תחלתו )חולי לט‪ ,‬ב(‪ ,‬ולא נזכר ש כדי‬
‫סבורה דחייבת באחריות‪ .‬מ"מ היה לה להסירה‬ ‫דיבור‪ ,‬הת הוכיח תחלתו על סופו ושוב הוכיח‬
‫מאצבעה ולשמור בתו ידה וכיסה ולא להתקשט‬ ‫סופו על תחלתו‪ .Â‬ובשוחט ואח"כ זורק לע"ז )חולי‬
‫ש ( אה"נ א יש זמ מה שהיה יכול לזרוק ולא זרק‪,‬‬
‫במה שהוא על אפה וחמתה‪.‬‬ ‫אמרינ השתא הוא דאיתרע‪ .Ê‬וכ בכותב נכסיו וכו'‬
‫ואמר אי אפשי בה‪ ,‬כל שלא הוכיח תחלתו על סופו‪,‬‬
‫‪ ˘ÈÂ‬בזה קצת עיו בקידושי ד י"ב ע"ב בציפתא‬ ‫ורק מסו מעשה נדו על מחשבה תחלה‪ ,‬צרי שלא‬
‫יהיה זמ ביניה שיהיה הזמ מוכיח דהשתא עלה‬
‫דאסא דמייתי מנא תימרא מסלע לפקדו ופליגי‬ ‫מחשבתו לכ ‪ .‬ויש בזה שגיאה בס' הגאו נב"י קמא‬
‫אי ברייתא מיירי בדשדי דלהתוס' ]בריטב"א ש‬ ‫במח"כ יע"ש בחא"ע סי' מ"ד דרוצה להקל ש‬
‫ובתוס' הרא"ש[ מיירי דוקא בדלא שדי ‪ ,‬ולרמב"‬
‫ורשב"א ור" מיירי בדשדי ‪ .‬נראה דמיירי נמי‬ ‫משו הוכיח תחלתו על סופו וחלילה‪.Á‬‬
‫בדשדי אבל ודאי בדלא שדי נמי‪ ,‬דהרי ה ברייתא‬
‫דסלע לפקדו היא תוספתא פ"ב דקידושי ]ברייתא‬ ‫‪ ËÔ ‡Â‬א בחד גברא הוכיח מעשיו זה על זה‪ ,‬היינו‬
‫ח[‪ ,‬וסיפא דברייתא חייב לה סלע דמייתי ש"ס ש‬
‫)יג‪ ,‬א( אעובדא דוורשכי‪ ,‬ומסיק דמיירי בדלא שדי ‪,‬‬ ‫הוא אמר כתבו והוא עלה לגג ונפל‪ ,‬אבל א‬
‫וא"כ ה )סיפא( ]רישא[ דסלע לפקדו נמי בהכי‬ ‫אמר אחד כתבו ואחד עלה שוב על הגג ונפל ולא‬
‫מיירי‪ ,‬אלא להתוס' מיירי דוקא בדלא שדי‬ ‫ידענו מי היה‪ ,‬הנאמר הוכיח תחלתו של זה על סו‬
‫ולהפוסקי מיירי נמי בדשדי והרי ה דציפתא‬ ‫שנדו מזה שזה הוא שנפל‪ ,‬ישתקע הדבר ולא יאמר‪,‬‬

‫דאסא אי ל שדי גדול מזה‪.‬‬

‫‪.˘"Ú È"·Â ‰ ȯ·„ ·˘ÈÈÓ Ú"·„‡ ˙"¢·Â ,‡‰· ‰"„ ‚Ó 'ÈÒ ·"Á· ÔωÏÂ Ì˘ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .Â‬‬
‫‪ÚÓ˘Ó Ô΢ Í"˘‰ ·˙Π‰¯ÂÒ‡ „·Ï ‰·˘ÁÓ·Â ‡Ï ‡ ÛÂÒ· ˜¯Ê ̇ ˜ÂÏÈÁ Ôȇ„ È"·‰ ȯ·„ ÈÙÏ ¯Âˉ ˙Ú„˘ ‡"˜Ò „ 'ÈÒ Í"˘ ÔÈÈÚ .Ê‬‬

‫·¯‪.Ú"ˆÂ Ì˘ „"˘· ‚"ÓÙ· ‰ÊÏ ÌÈÎ҉ Ï"˘¯‰Ó ˜ÒÙ ÔΠ˙È·‰ ˙¯Â˙·Â · ÏÎ Ì"·Ó‬‬
‫‪,Ôωτ ‰ÙÒ‰·  ȷ¯ ˙·Â˘˙· ÔÈÈÚ .‡ 'ÈÒ Â"Á· ÔωÏ Î"Ú ‰"„ ËÒ 'ÈÒ ‡ˆÓ ‰ ‰ ‰"„ Ò 'ÈÒ ,‡·  ‰"„  È"Ò¯ ÏÈÚÏ Ì‚ Î"Π.Á‬‬

‫‪.(‚"Ú ·"Ú ‰˜ Û„) Û‚ ‰ ‰Â ‰"„ Ì˘ ȇÏÚ È·„ ‰È¯‡ ˙"¢· ‰Î¯‡· ԇΠ ȷ¯ ȯ·„· Î"˘ÓÂ‬‬
‫‪.Ì˘ ȇÏÈÚ È·„ ‰È¯‡ ˙"¢·˘  ȷ¯ '¢˙ È"ÙÚ ÌÏ˘‰ Ú˘‰ ÛÂÒ „Ú Ô‡ÎÓ .Ë‬‬
‫‪.'ÂΠ¯Á‡Ӊ ÔÓ ‡Â·  ‰"„  'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .È‬‬