Page 464 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪„Î‬‬

‫וי"ל היא ידעה ונתכוונה להפטר בחליצה זו והוא לא‬ ‫‪ ˜È˙Ú‡Â‬לשוני בחי' למס' נדרי מ"ג ע"ב‪ ,‬ויש‬
‫נתכוו וחזר וקידשה וא"ש לכאורה‪.‰‬‬
‫לתמוה על השיטה שבטוש"ע א"ח סי'‬
‫‡‪ ‡Ï‬לפ"ז צ"ע א"כ כשחזר וקידשה נהי הוא סבור‬ ‫רמ"ו שאפי' אינו מפקיר בהמתו אלא לשבת לבד‬
‫מהני וק' הא בשמעתי מוכח דהפקר לזמ כ"ע‬
‫שלו היא האשה כי סבור זקוקה היא לו‬ ‫מודי דבעי' אתי ליד זוכה וצ"ל כיו שהבהמה ביד‬
‫וכעודר בנכסי הגר וכסבור שלו‪ ,‬מ"מ היא ע"כ ידעה‬ ‫נכרי ה"ל כאלו בא ליד זוכה אע"ג שאי כוונת הגוי‬
‫דכבר פקעה זיקתה‪ ,‬וכשנתרצית להתקדש לו לש‬
‫אישות נתכוונה וה"ל כדעת אחרת מקנה דמועיל‬ ‫לזכות וצ"ע עכ"ל ש ולהנ"ל א"ש טפי„‪.‬‬
‫כמ"ש לעיל בש הראב"ד‪ .‬ודוחק לחלק בי אשה‬
‫לשאר דעת אחרת מקנה‪ ,‬ומשו דכתיב כי יקח ולא‬ ‫‪ Ó"Ó‬די זה של ר' יוס דקסבור שלו הוא ואלו הי'‬
‫כי תקח‪ ,‬דההוא אינו אלא להורות שהיא אינה הקונה‬
‫והמקנה ובעי אמר הוא ונת הוא‪ ,‬אבל היא כמו שאר‬ ‫יודע שהוא נכסי הפקר הי' מתכוו לקנות‬
‫מוכר או נות והבעל הוא הוא הלוקח‪ ,‬וא"כ הוה‬ ‫ואפ"ה לא קנה‪ ,‬זה לא נמצא בשו מקו כ"א ר'‬
‫שפיר דעת אחרת מקנה אות ‪ ,‬ואי מדמה ר' יוס‬ ‫יוס אמר דרבי ס"ל הכי‪ ,‬והנה פליגי רבנ וס"ל‬
‫לעודר וכו'‪ ,‬ואפשר היינו טעמא דרבנ דפליגי אדרבי‬ ‫דמקודשת‪ ,‬שמע מינה דלרבנ בכי האי גוני קנה‬
‫בהא‪ ,‬ועדיי צ"ע‪ .Â‬ועיי' היטב מ"ש ר" בפירושו‬ ‫והלכה כרבנ דלא כרבי מחביריו‪ ,‬ועיי' ברי"‬
‫לנדרי ל' ע"א ד"ה לאשה נמי וכו' וצ"ע דמסיי‬ ‫ורא"ש דשמעתי ‪ .‬ואביי דפליג אאוקימתא דר' יוס‬
‫פליגא ואדמיונו ולא על עיקר הדי ‪ ,‬דלר' יוס‬
‫ש ואשה נמי מכנסת עצמה לרשותו קצת ע"ש‪.‬‬ ‫העודר בנכסי הגר וכסבור שלו ה קנה לרבנ וא"כ‬
‫צ"ע על כל הפוסקי לכאורה‪ ,‬וי"ל בזה דמלשו ר'‬
‫]‪[‰ ˜Ó ˙¯Á‡ ˙Ú„ ȉ ȇ ¯˜Ù‰‬‬ ‫יוס משמע דפשיטא ליה הא מילתא מסברא דלא‬
‫קנה ולא פליגי בהא וטעמייהו דרבנ משו דכיו‬
‫‪ ‰ ‰Â‬במ"ש אביי הכא במכוו למיקני לכאורה‬ ‫דיהיב דעתיה לקדשה אמר תיקדש כל היכי דבעי‬
‫וכעי דאמרינ בגטי ס"ג ע"א כיו דיהיב דעתיה‬
‫נתכוו למה שרמזתי לעיל בש"ס דגטי ס"ג‬ ‫לגרשה אמר תיגרש היכי דבעי ע"ש וה"נ דכוותיה‪.‬‬
‫ע"א כיו שנת עיניו לגרשה וכו'‪ .‬אבל למה שהביא‬
‫דמיו מנכסי גר זה וכסבור גר אחר הוא צע"ג וכי‬ ‫]‚„¯ ‪[‰ˆÈÏÁ· ‰ ÂÂΉ‬‬
‫מ הגר קונה הלא מ ההפקר קונה ואפי' לדעת רש"י‬
‫ונמוק"י ב"מ י"ב ע"א ובתוס' ד"ה ויצא‪ ,‬ההפקר‬ ‫‪ 'ÈÈÚÂ‬בתשובות חכ צבי סי' א' הוכיח דכוונת‬
‫מקרי דעת אחרת מקנה אותו היינו במפקיר נכסיו‬
‫מרצונו אבל גר שמת פקע ליה כח בעליו ומה לי גר‬ ‫חליצה איננה כוונת מצוה ולא ג"כ כמ"ש‬
‫זה או גר אחר‪ ,‬וג צרי יישוב מ"ט לא אמר אביי‬ ‫מהרי"ט )חאה"ע סי' טז( דלא בעינ כוונה כלל כ"א‬
‫דמיונו בקונה שדה מאחד משני מוכרי' ואינו יודע‬ ‫שלא תהיה מוטעת‪ ,‬לא כ הוא אלא בעינ כוונת קני‬
‫מי הוא המוכר והמוכר רוצה למוכרו לו אבל הוא‬ ‫שיתכוו זה להקנות והאשה לקנות את עצמה להתיר‬
‫אינו יודע ממי קונה שזה הוא ממש דמיו דיד‬ ‫הזיקה‪ .‬והגאו בית מאיר סי' קס"ח )סע' מד( מוכיח‬
‫שאינו יודע א קונה האשה מעצמה של אשה או‬ ‫דעכ"פ מ התורה סגי בכוונת אחד מה ‪ .‬ולכאורה‬
‫מזיקת אחיו‪ ,‬ולזה י"ל לפמ"ש רשב"א בחי' גטי כ'‬ ‫מוכח כ מסוגיא זו דאי יצוייר שקדשה ע"ד זיקת‬
‫)ע"ב( גבי זק שהי' מלוה וכותב לכל בני עירו וגבי‬ ‫יבמי שהי' סבור בחליצה לא פקעה זיקה‪ ,‬וקשה הרי‬
‫ערוב היוצא אחר חיתו שטרות דאע"ג דבדעת‬ ‫משמע שהחול בעצמו חזר וקידשה ולא אח אחר‬
‫אחרת מקנה מועיל עודר וכסבור שלו היינו בידעי'‬ ‫כ"א הוא עצמו כדמשמע לשו החול ליבמתו וחזר‬
‫דניחא לי' לקנות א"כ המקנה נעשה שלוחו לכוו‬ ‫וקידשה‪ ,‬וא"כ כיו שסבור שלא פקע זיקה‪ ,‬א"כ לא‬
‫תורת קני עבור הקונה אבל היכי דלא ברי ל דניחא‬ ‫נתכוו בשעת חליצה להקנות' לעצמה‪ ,‬ואי ס"ד‬
‫ליה לא‪ .‬וא"כ ה"נ אפשר דזה נוח לו לקנות ממנו‬ ‫מדאוריי' בעי' כוונת שניה הרי לא הועילה כלל‬
‫החליצה‪ .‬אע"כ כבית מאיר הנ"ל דבכוונה דידה סגי‪,‬‬

‫„‪.ʘ 'ÈÒ ÔωÏ .·Ò È"ÒÂÒ Á"‡ ˜ÏÁ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .‬‬
‫‪.Â"Ù Ê"˘ È"¯Ú˘·Â „È 'ÈÒ Á"‡ ‰ È· ȯӇ ,ËȘ 'ÈÒ ¯È‡Ó ˙È· 'ÈÚ .‰ˆÈÏÁ·˘ ‰ ÂÂΉ ¯„‚· Î"˘Ó ¯·„ ‰ ‰Â ‰"„ ˆ 'ÈÒ ·"Á· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‰‬‬

‫‪.Ú"ˆ· ÂÊ ‡È˘Â˜ ÁÈ ‰ ‡ ,‡Ó ·"·Ï Ò"˙Á 'ÈÁ· Ì‚ .Â‬‬