Page 468 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪ÁÎ‬‬

‫ומה שנמצא לכמה ראשוני בעובדא שאמר הריני‬ ‫‪ ˘"·È¯‰‬חידש לנו באומרו הריני נות ל בתורת‬
‫נות ל לקידושי דלא הוה קידושי ‪ ,‬היינו מטע‬
‫אחר שאינו אומר בתורת קידושי כבריב"ש שאז‬ ‫קידושי הוה עני מוכיח דבמה שאמר‬
‫אומרי שהיא המתקדשת ובתורת קידושי ולא‬ ‫בתורת קידושי מבואר שהיא המתקדשת ולא שליח‬
‫בתורת שליח‪ ,‬אבל הכא אומר לקידושי ‪ ,‬י"ל לצור‬ ‫לאחרת דא"כ הוה תורת שליחות ולא תורת קידושי‬
‫ואני נות ל משמע שהוא הנות ולא אחר‪ ,‬מה‬
‫קידושי דעלמא‪ ,‬וג הריב"ש מודה ע"ש‪.‰‬‬ ‫תאמר שמא קידשה משלו לאחר שמקודשת מדי‬
‫עבד כנעני במס' קידושי ז' ע"א ז"א דהעדי יודעי‬
‫‡‪ Ì Ó‬בתשובת רשב"א סי' תשע"ד שאל השואל‬ ‫ומביני שלעצמו קידשה דלא שביק איניש מצוה‬
‫דיליה ועביד לאחרינא והכ' כיו שידעו העדי‬
‫במי שאמר הריני נות ל לקידושי מהו‪,‬‬ ‫שכוונת שניה להתקדש זה לזה אי בדבורו חסר‬
‫יע העדי יודעי שכוונת שניה היו לקידושי‬ ‫כלו ‪ ,‬זה הי' סברת הריב"ש‪ ,‬אלא שעמד נגדו א"כ‬
‫גמורי ‪ ,‬והשיב רשב"א למ"ד ידי שאינ מוכיחות‬ ‫באומר הרי את מקודשת ואינו אומר לי הרי אנו‬
‫אינ ידי אי תועלת בכוונת שניה דדברי שבלב‬ ‫רואי שהוא נות לה ונימא מה שביד אד הוא שלו‬
‫אינ דברי ‪ ,‬ואי להעדי לדו על כוונת ‪ .‬וסיי‬ ‫ומשלו קידשה ולא שביק איניש מצוה דילי' וכו'‬
‫וז"ל‪ ,‬ומיהו יש לחוש ולהחמיר בקידושי בכעני זה‬ ‫ואפ"ה אמרי' הוכחה זו מיקרי אינה מוכחת וה"ה‬
‫לא בעי ידי מוכיחות‪ .‬ונ"ל שזו היא אותה תשו'‬ ‫נמי באומר הריני נותנו ל בתורת קידושי ומה בי‬
‫רשב"א שמביאי בשמו שחושש להחמיר והב"י‬ ‫זה לזה‪ .‬ועל זה הארי הריב"ש דאי ס"ד שזה הוכחה‬
‫דחה אותו מפני עדותו של ריב"ש וה"ה )הל' אישות‬ ‫לעדי מה שביד אד הוא שלו ולא שביק אינש‬
‫וכו'‪ ,‬א"כ לא חסר מידי בדבורו ולא הוי יד אלא עני‬
‫רפ"ג(‪.‬‬ ‫של רק עני שאינו מוכיח‪ ,‬ואמאי קרי ליה בש"ס‬
‫יד ומדמי ליה לאומר מודרני ממ הלא הכא העני‬
‫‪ ‰ ‰Â‬יש לדקדק בלשו רשב"א "בקדושי בכעני‬ ‫הוא של ע"פ אומדנא אלא שנקרא אינו מוכיח‬

‫זה" והוא אור שלא לצור ‪ .‬והנלע"ד דודאי‬ ‫ואמאי קרי ליה יד‪.‬‬
‫ס"ל לרשב"א דבלא אומר לי או שאינו מבורר שהיא‬
‫המתקדשת אינה מקודשת וכעדות ה"ה והריב"ש‪,‬‬ ‫‡‪ Î"Ú‬כיו שלא אמר להדיא שהחפ שלו אלא אנו‬
‫א מספקא ליה לרשב"א אי מטע ידי שאינו‬
‫מוכיחות לא הוה ידי אינה מקודשת באינו אומר‬ ‫רואי אותו בידו אי הכרח לעדי שהוא‬
‫לי‪ ,‬או דלמא בעלמא הוה ידי והכא משו דגרוע‬ ‫שלו ונמצא חסר תיבת לי ולא הוה רק יד וג אינו‬
‫הוא ביותר וכמ"ש תוס' )ו‪ ,‬א ד"ה הכא( לחד שיטה‪,‬‬ ‫מוכיח אבל באומרו להדי' הריני נות ל הרי אמר‬
‫והכא באומר הריני נות ל לקידושי ‪ ,‬דבאומר‬ ‫בפיו שהוא שלו ונשאר רק להוכיח זאת הסברא לא‬
‫הריני נות ס"ל כהריב"ש דהוה מוכיח שהוא‬ ‫שביק אינש וכו' וזו סברא ברורה ומוכיח הוא‪,‬‬
‫המקדש דלא שביק איניש וכו' והיינו שכ' בקידושי‬ ‫ומייתי ראיה שהרי ביש לו כמה בנות קטני ורק‬
‫פי' דאיכא מצוה דרמיא עלה‪ ,‬וג בכעני זה שאנו‬ ‫אחת גדולה והיא שוית שליח אפ"ה אמרינ כל‬
‫יודעי שצרי אשה ורוצה בזו והיא רוצית בו וא"כ‬ ‫הקטנות בספק מכח אותה סברא לא שביק אינש וכו'‬
‫שיי לא שביק וכו' דאלו לא הוה בכעני זה מנ"ל‬ ‫אע"ג דיותר ראוי לומר שעל הגדולה שאי בה ספק‬
‫לעדי דמצוה דרמי' עלה הוא דלמא אינ ראוי‬ ‫נתכוו ולכל הפחות ה"ל לומר על הקטנות הוה‬
‫זה לזה א בכעני זה הוה מוכיח משמעות שלעצמו‬ ‫לעני שאינינו מוכיח אע"כ ה סברא דלא שביק‬
‫נתכוו א מ"מ אינו מוכרח שהיא המתקדשת דלמא‬ ‫אינש וכו' מוכיח גמור הוא וממילא הוה עני של‬
‫שליחא שוי' ולא שיי קצת באשה לא שביק‬ ‫משא"כ סברא מה שבידו הוא שלו אינו מוכיח כל‬
‫דאיתתא לא מיקפדא‪ .‬א"כ אע"ג די"ל אדרבא בכל‬
‫דהו ניחא לה ולא שבקא הנאה דידי' וטרחא‬ ‫כ ולא הוה רק יד ואינו מוכיח„‪.‬‬
‫לאחריני מ"מ לא ברירא לי' ולא ברירא נמי אי ה‬
‫לישנא שיי לומר לצור קידושי או לקידושי‬ ‫‪ ·˙ÎÂ‬מהרי"ט בתשו' בחלק )א"ע( ]ראשו [ סי'‬
‫ממש וא"כ ס"ל דהוה אינו מוכיחות אבל לא אינו‬
‫)ל"ו( ]קל"ח[ דכ"ע מודי להריב"ש בהנ"ל‪,‬‬

‫„‪.Ì˘ ‰¯Ú‰·Â 4 'ÓÚ ÔÈ˘Â„˜ È¯È‡Ó ‰‡¯ .‬‬
‫‪¯„ÂÚ‰ ÔÎÏ ,‰ ˜Ó ˙¯Á‡ ˙Ú„ È ‰Ó ‡Ï ¯˜Ù‰·„ Ì˘ ÌÈ Â˘‡¯· ¯‡Â·Ó ¯˜Ù‰ ÔÈ ÚÏ Â È·¯ Î"˘Ó ͇ .Ù 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰Ê·  ȷ¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .‰‬‬

‫· ‪.ÁÎ 'ÈÒ Â"Á· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .‰ ˜ ‡Ï ÂÏ˘ ̉˘ ¯Â·ÒΠ¯‚‰ ÈÒÎ‬‬