Page 472 - 4
P. 472
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˙·Ï
תינח על עצמ יכולי לעשות ולקבל על עצמ אבל הציבור יסכימו מ"מ כיו דמ הדי הוה אסמכתא רק
על בניה והבאי אחריה מא לימא ל דיכולי מפני התקנה ובההיא הנאה דצייתו אהדדי מא לימא
כזה מ התורה א לא גדולי כהלל בתקנת פרוזבול
ל דהני סברות דאורייתא נינהו.
דמצי לתק לדרי עלמא.
][¯ÂÒÓ ̯ÁÓ Ï˘ ÔÂÓÓ
]˜·[ÔÈ˘Â„˜‰ ˙‡ ‰ ¯ÂÒ‡Ï Ì¯Á ˙Ï
ÔÈÈÚÈÂמ"ש רמב" על התורה ס"פ בחוקותי על
Î"Úהעצה היותר נכונה לפע"ד היא עצת זקני
פסוק כל חר ,ויעויי במשפטי חר שלו.
מהרש"ל ורמ"א ז"ל כאשר כ' הרשב"א )ח"א מ"מ הא נמי בנשיא ישראל כשאול המל דמייתי
סי' תקנא( שלמד כ בביתו ,והוא שיוכרז בפומבי הרמב" מיניה ועוד הת בגופו ולא בממונו דהרי
בחר חמור על כל איש שיהי' שורר בביתו ללמוד הש"ס לא מייתי מיניה כי א מקרא דעזרא ש"מ האי
בנותיו ביו שתגדל ותגיע לעונת נדרי תאסר על קרא לא יפדה מות יומת אמר ,אבל ממונו חמור
עצמה הנאת הקידושי שיבואו לידה ואפילו מדעתה דלמא נפיק מיני' בני דמעלי ,דהרי ממו מסור אסור
א ה שלא כדת הקודוס"י ,וראוי שיוכרז זה בכל לאבדו ביד וגופו מותר ויעיי בכתובות ל"ב ע"א.
רביע שנה כדי שלא יבוא לידי שכחה ואחזוקי אינשי ואי זה עני למה שאמרו חז"ל גבי גדרות צא דבני
גד ההוא להקדי גופ לממונ אבל לעול ממו
ברשיעי ובעובר חר לא מחזקינ .
חמור כמה פעמי .
ÈχÂא יארע דבר שנתקדשה שלא כדת הקודוס"י
È˙‰Ó˙Âעל מר ניהו רבא מדוע נקיט בשפולי
והיא אומרת על עצמה שעברה חר ולא
אסרה הנאת הקידושי על עצמה לא מיבעי' א גלימא דרישי' דדברי רמ"א ]סי' כח סע'
אמרה כ להשי עצמה מרשעת דאפשר דלא תאומ כא[ דתלויי באשלי רברבי כנ"ל„ ,ושביק סיפיה
דאי אד משי עצמו רשע אלא אפי' אמרה כ ע"ד שהיא תקנה מוסכמת ואת העוברי היא חוסמת
וידוי באופ דמהימנת על העבר שעברה חר או ללמוד את בנות ישראל לאסור הנאת הקידושי על
אפשר דאפי' להשי עצמה רשע מהימ לשווי' עצמ אשר תעשינה שלא כדת הקודוס"י .וכ כתב
נפשה חתיכה דאיסורא ‰אפשר דמ"מ אינה מקודשת ביש"ש פ"ג דקידושי סי' כ"ב בסופו אחר שהביא
כיו שהעדי שראו הקידושי שהי' שלא כדת חבל נביאי כול כמו שהביא הרב"י סי' כ"ח
הקודיס"י וה הי' סבורי מסתמא נדרה הנאת מסיי וז"ל והנה משמע מדברי האחרוני' שאפי'
הקידושי כדת הקהל א"כ חשבו ששיחק והיתל בה למעשה יש תיקו לפוטרה בלא גט ,וכ נראה עיקר,
ואי כא עדי קידושי ומה שאמרה אח"כ שלא נדרה דנהי דאי כח בידינו להפקיר קידושי מכח הפקר
הנאה אע"ג דמאמיני לה שכ האמת מ"מ אי כא ב"ד דלא אלימי וחשיבי ב"ד דיד ואי כח ויש כמה
עדי קידושי וזה צרי עדיי עיו ובירור א נצטר ב"ד מקולקלי שיבואו להתיר הערוה שלא כדי ,
אבל כל מה שאסור עלי' הנאה פשיטא שאינה
לזה.
מקודשת וכו' עכ"ל לענינינו.
„"ÚÙÏÂודאי היכא דא"א בעני אחר טוב וישר
][ω˜‰ ˙ÓÎÒ‰ ¯˜Ù‰
עכ"פ לתק מה דאפשר ע"י הפקר ב"ד
אבל הכא דאפשר לתק כמ"ש רמ"א והיש"ש הנ"ל ȯ‰שג הגאו דרב גובריה כ' שאי כח ב"ד שלנו
מהיכי תיתי להכניס נפשינו במחלוקת הפוסקי
באיסור ערוה החמורה .ועוד נ"ל דאפי' הסוברי יפה להפקיר וע"כ מטעמי' הנ"ל שכתבתי,
בהפקר ב"ד מועיל בזה"ז מה"ת ,מ"מ יודו שלא ומ"מ הי' לו לפרש מ"ט לא יועיל הסכמת כל הקהל
יועיל רק א א"א בעני אחר אבל א אפשר לא, שאז אי כא הפקר כ"א רצו הבעלי ואולי כלל זה
מגמרא ומקרא אבע"א גמרא מדאמרינ בכל מקו בסו דבריו משו גזירת ב"ד דלא מעלי ,והיותר
תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מא"ל שוי' נראה מ"ש לעיל משו דהוה רק אסמכתא .ועוד נ"ל
לבעילתו בעילת זנות ופירש"י רבנ אפקריה לזרעיה
„.Î 'ÈÒ ·"Á ÊÚ· ÔÈÎÈ ˙"¢·Â Á" ˜Ò Ì˘ Ó"·‡ ÔÈÈÚ .
.‰ÊÏ ‰¯Â¯· ‰È‡¯ ‡È·‰ Ì˘Â '„ 'ÈÒ ‰Ú„ ‰¯ÂÈ ˜ÏÁ ÏÈÚÏ È„È ͯ„· Ú˘¯ ÂÓˆÚ ÌÈ˘‰Ï ÔÓ‡ „ ‰Ê ÔÈ Ú· ‰‡¯ .‰