Page 474 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪„Ï‬‬

‫‪ ‡ˆÂȉ‬מזה בי למר נ"י שרוצה לתק להפקיר כס‬ ‫לה שלא לגרשה אלא מרצונה והדר ה"ל בעל כאשה‬
‫שלא מצי לשווי' נפשי' חתיכה דאיסורא במקו‬
‫קידושי בי לדידי שיהיה התקנה שתאסר‬ ‫שמשועבד לה אבל לעול לא אלימי דרי בתראי‬
‫על עצמה הנאת הקידושי לעול אינה אלא תקנה‬ ‫לשוויא בעילת זנות כלל ]כי לא מצינו לה אלא‬
‫לחצאי לקידושי בלא בעילה‪ .‬אח"ז מצאתי בלבוש‬ ‫בהפקר ממו אבל הפקר זרעו ולעשות בעילתו ב"ז‬
‫א"ע ססי' כ"ח כ' וז"ל אע"ג דקיימ"ל בכל מקו‬ ‫לא שמענו מה והנה צ"ע מנ"ל לחז"ל שיש כח ביד‬
‫הפקר ב"ד הפקר מ"מ בקהל שעשו תקנה ביניה‬ ‫ב"ד להפקיר זרעו של אד דבקרא יחר כל רכושו‬
‫וחיזוק גדול שכל מי שיקדש בלא עשרה או כיוצא‬ ‫כתיב ובמ"ק פ' ואלו מגלחי )טז‪ ,‬א( מצרכינ קרא‬
‫בזה יהי' הקידושי מופקעי והדמי יהי' הפקר‬ ‫דלמטינ ומרטינ שער ועבדינ הרדפה וא"כ מנ"ל‬
‫וכאלו לא נתנו והפקירו בכל מיני יפוי לשונות של‬ ‫להפקיר זרעו וצ"ל דנפקא ל מקרא דכל חר אשר‬
‫הפקר ועמד א' ועבר וקידש אע"ג דמדינא לא הוה‬ ‫יחר מ האד לא יפדה כי מות יומת וכמ"ש רמב"‬
‫קידושי ה"מ להלכה אבל למעשה לא רצו החכמי‬ ‫עה"ת ובמשפטי החר שלו וכיו שיש רשות להמית‬
‫לעשות מעשה להתירה בלא גט משו חומרת אשת‬ ‫מכ"ש להפקיר רק זרעו‪ .‬והנה ה קרא פשיטא דלא‬
‫איש וצריכה גט וכ אנו נוהגי בכל מקו אשה‬ ‫קאי אלא על נשיא שבישראל שאי עליו אלא ה'‬
‫שנדרה הנאה מאיש אחר או סת שנדרה כל מה‬ ‫אלקיו וכמ"ש רמב" עה"ת דאלת"ה מ"ט מייתי‬
‫שיתנו לה שלא בפני פלוני ופלוני יהיה עליה איסור‬ ‫הש"ס מנחמי' דמרטינ שער הא אפי' מות יומת‬
‫הנאה ועבר אחד וקדשה אעפ"י שקבלתו אינה‬ ‫אע"כ קרא במל ונשיא לכ מייתי מקרא דנחמיה‬
‫מקודשת וה"ל כאלו קדשה באיסורי הנאה דאורייתא‬ ‫והוי פשיטא להש"ס דנחמיה לא יכול להמית על‬
‫שהרי הנדר חל מ התורה עכ"ל ומ"מ צרי להתישב‬ ‫חרמו כיו דהוי עזרא בדורו כמבואר בגטי נ"ט ע"א‬
‫ללמד דעת את הע באיזה לשו תאמר שיהי' אסור‬ ‫וזרובבל ואנשי כנה"ג ומיני' דלהפקיר זרעו דנפקא‬
‫ל רק מק"ו דקרא דכל חר לא מצי ב"ד בדורות‬
‫בהנאה וכל שערי חכמה פתוחי לפני פר"מ‪.‬‬ ‫האחרוני כלל וכלל וכ"ע יודו בזה כיו דלא מצינו‬
‫בפירוש להתיר ומ"מ הואיל ולא מצאתי לי חבר בזה‬
‫‪ ‰ ‰Â‬עדי לא הראיתי מכתבו לשו א' מרבני‬ ‫ומסברא אני אומר כ אינני מחליט זה מ"מ כל‬
‫הרוצה לעשות מעשה להקל בערוה נגד זה יראה‬
‫אשר סביבותי עד עת בוא דברו שנית או‬ ‫להביא ראיות להתיר כיו שאי ההיתר מפורש[‬
‫לעשות סנגורי' לדבריו הראשוני או להסכי ע מה‬
‫שכתבתי ופקודתו אשמור לעשות אז כרצונו וחפצו‬ ‫ויעיי' ביש"ש פ"ב דיבמות סי' י"ח‪.‬‬

‫וחפ ה' בידו ויצליח‪.‬‬
‫‪.˜"ÙÏ „"Ò˜˙ ÏÂχ Á"¯„ '· '„ ÌÂÈÏ È‰‚ „"Ó‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪˘ ÔÓÈÒ‬‬

‫]‪[Ï" ‰ ÔÈ Ú· „ÂÚ‬‬

‫ע"כ לא אארי במארי טרחא ורק א על סדר לשו‬ ‫‪.Ï" ‰ ÌÎÁ‰Ï‬‬
‫ההסכמה יש לי לפקפק ואציע הלשו הנה מועתק‬
‫ממכתב קדשו ואשיב ואדו עליו מה שנ"ל‪ ,‬וז"ל‬ ‫‪ ˜"˘Ú‬הסמו סמו להכנסת כלה ממש הגיעני נוע‬

‫ההסכמה‪.‬‬ ‫מכתב קדשו והי' לעונג שבת ולנפש משיבת‬
‫כי הלו ראיתי גדולתו וענוותנותו ויראתו קודמת‬
‫‪ Â ÓÎÒ‰‬להפקיע מעתה ומעכשיו כל כס או שוה‬ ‫לחכמתו כי רב והנה עיינתי היו בתשובתו הארוכה‬
‫המעולפת ספירי וג באגרתו הקצרה אלי כתיב וג‬
‫כס הנית לקדושי נגד הסכמתינו זאת‬ ‫בלשו ההסכמה הנעשה על עני הידועה ובשלש‬
‫וכו' כאשר מפורש יוצא באר היטב כל פרט ופרט‬ ‫אלה ירד להציל מההשגות שכתבתי לפע"ד על עני‬
‫ולא יהו חלי כלל ג אנו מפקירי הפקר גמור וכו'‬ ‫הלז ולהיות הזמ יקר מאוד מרוב טרדות עבודת‬
‫וכל הזוכה בו זוכה מ ההפקר חו מהנות שלא‬ ‫הקדש עול הציבור והמבקשי תפקיד ה' יברכ‬

‫יהיה ]לו[ בו זכיה לעול ‪.‬‬