Page 478 - 4
P. 478
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˙ÁÏ
כ בכל הני דוכתא ביבמות )צ ,ב ,קי ,א( וכתובות )ש ( ה"ה בהפקר א לא ברצו כל הציבור ומטע
וגטי )לג ,א ,עג ,א( וב"ב )מח ,ב( וכה"ג כ' תוס' בע"ז שותפי שהפקירו את של עצמ וכבר כתבתי לעיל
ס"ה ע"ב ד"ה אית בי' וכו' ועיי' מג"א סי' תס"ז
מה שיש לפקפק על זה.
סק"ב.
„"ÚÙÏÂהיתה ראויה לעשות ההסכמה באופ זה
‡ Î"Úנ"ל דודאי היכי דבשעת קידושי עשה שלא
שבכל שנה ביו כנופיה כגו ביוה"כ
כהוג כבב"ב ועובדא דנרש אז פשוט וכדומה יאסרו על עצמ האבות והבנות כל
דמפקירי הכס וג מפקירי זרעו וכאלו קולטתו הקידושי שיקבלו שיתברר אח"כ שהי' שלא כדת
מ האויר ,א גבי בטלו מבוטל ואונס בגטי שכבר הקדוס"י יהי' אסור בהנאה ע"ד רבי שאי לו התרה
עבר זמ הקידושי מזמ רב לא שיי הפקר ב"ד ואפי' א הסכימו בקידושי כל חכמי ישראל וכל
למפרע כיו שהקידושי הי' כהוג וע"כ משו דיש הקרובי מ"מ הואיל ולא נעשה בדת הקדוס"י יהי'
כח ביד חכמי לעקור דבר מ התורה אפי' שלא יהי' המעות ההוא אסור בהנאה ובזאת התקנה די לכל בני
מ הדי ועל כל אלו הסוגיות לא הקשה רבינא עיקר העיר בלי שו סני אחר דהיינו בא יודע הדבר בי
קושייתו א בסוגיא דיבמות צ' ע"ב דבעי הש"ס קידושי לבעילת מצוה שיש לו אשה במקו אחר או
להוכיח מבטלו אינו מבוטל דיש כח ביד חכמי כה"ג שאז אי לחוש להני קידושי כלל משא"כ
לעקור דבר מ התורה ודחי לי' דאפקועי רבנ כשיודע כ אחר בעילת מצוה ויש כא עידי יחוד
לקידושי' מני' והת ע"כ א"א לפרש משו דיש כח ואיכא למיחש שבעל לש קידושי ומכ"ש דהכא
ביד חכמי לעקור דבר מה"ת דהא אכתי לא קיימא קרוב לודאי שהוא ידע בנפשי' שאי קידושי'
ל הת הכי ,וג לא משו הפקר כס קידושי' הראשוני' כלו וגמר ובעל לש קידושי ועידי
מעיקרא שהרי כבר הנחנו כיו שבשעת הקידושי לא ייחוד ה ה עידי ביאה ואי אד עושה בעילתו זנות
פעל או ניקנית האשה לו וא"א להפקיר הכס וגמור ובעל לש קידושי .וכבר בארתי בתשובה
למפרע וחשב רבינא שיש בזה טע שמפקירי' אשתו הראשונה שלזה לא יועיל שו איסור הנאה ולא שו
לכל הרוצה לזכות בה ולא שיהי' הכס הפקר תיקו ב"ד שבזה"ז לכ"ע .וכמה טרחות טרחוהו
למפרע אלא כיו שקידושי ]כס [ אינ מפורשי האחרוני ז"ל במקדש על תנאי כדי לפטור אשתו
בתורה רק ילפי' להו משדה עפרו ,א"כ לא עדי מייבו כמה תנאי צרי בשעת בעילה ולמד ותיק
קני אשה הניקנית בכס משדה הניקנה בכס ,וכש בס' נודע ביהודה ]מהדו"ק[ בחלק א"ע סי' נ"ו ומ"מ
ששדה הנקנה לבעליו בכספו יכולי חכמי להפקיע כשבא מעשה לידי היה לי פקפוקי עליו ותקנתי
השדה ממנו מבלי שיצטרכו להפקיר כס מקנתו באופ אחר קצת„ ,מ"מ מבלעדי כל שו תיקו א"א
מעיקרא ,ה"נ אשה הניקנית בכס א אח"כ נות לה
גט ומבטלו שלא ברצו חכמי או ניתק מחולי להתיר אחר בעיל' כלל.
לחולי או שאר אונס בגטי הפקירו אשתו ממנה
Ó"¯ÙÂהבי שכונתי הי' על המקדש בביאה וכתב
מעתה ולא מעיקרא.
שזה לא שכיח ,ובאמת לא הי' כונתי אלא
ÏÎÂזה שיי בקדיש בכספא שאינו מ התורה ר"ל על המקדש והדר בעל אבל המקדש בביאה אפשר
דלא חמיר כל כ דהרי איכא רבותיו של רש"י ז"ל
שאינו מפורש גבי אשה אלא בגז"ש ילי ליה דס"ל דאפקועי רבנ לקידושי מניה כפירש"י בשמ
וכ קרי הרמב" לקידושי כס קידושי מדברי בכתובות ג' ע"א וא כי שיטת צ"ע במ"ש קידושי
סופרי כיו שאינ מפורשי' בתורה אבל קדיש כס דרבנ בעלמא הוא וג במ"ש דאפקועי רבנ
בביאה המפורשת באשה ובעלה אי יכלו להפקיע לכל קידושי ביאה משו דרב מנגיד מ"מ לאו קטלי
אשתו הניקנית ע"י קני כזה שזה אינו בכלל יחר קני' באגמא נינהו ,והנלע"ד דהא בלאה"נ צ"ע מה
כל רכושו ,‰ועל זה משני הא מעיקרא לא קשי ל פרי קדיש בביאה מא"ל ע"כ רצו המקש אי
אלא משו שלא פעל או בשעת קידושי אינו אפשר להפקיר זרעו של אד וא"כ מאי משני עשו
מהראוי שתהי' בעילתו למפרע בעילת זנות ע"י לבעילתו בעילת זנות הא על זה אנו דני א היכולת
קלקול הגט של עכשיו ,אבל המקדש בביאה הוא ביד או לא ,ג קשה לומר דרבינא הקשה לרב אשי
„.‡È˜ ,Ș 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .
.· ,ÁÓ ·"· Ò"˙Á 'ÈÁ· ‰Ê· „ÂÚ ‰‡¯ .‰