Page 476 - 4
P. 476
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˙ÂÏ
‡· Ïמצדדי אחרי ראיתי לפקפק על ההפקר הזה ÏÚÂהשלישית להפקיר הכס ,כל הזוכה בו זוכה
חדא מהא דב"ק ס"ט ע"א דתני' ר' יהודה מ ההפקר חו מ הנות שלא יהי' בו זכי'
אומר שחרית בעה"ב עומד ואומר כל שילקטו עניי לעול עכ"ל הסכמה .הנה מדברי קדשו שבתשובתו
היו יהא הפקר ומסיק דהיינו למ"ד דאית ליה הארוכה וג מלשו ההסכמה מבואר שעשו זה
ברירה אבל למא דלית ליה ברירה לא והכי קיי"ל בהסכמת כל הציבור מבלי טע הפקר ב"ד לבד
דבדאורייתא אי ברירה ואפילו בתולה בדעת אחרי והפקעת הקידושי ,כי על זה יש כמה עקולי
כמבואר בפ' כל הגט )כה ,א(· וכ פסק ביש"ש פ"ה ופשורי ע"כ ליתר שאת הפקירו הבע"ד בעצמ ג"כ
דב"ק בדיני ברירה שלו פ"א יע"ש סי' ב' וסי' ז' דהיינו בני הק"ק יע"א וכ מבואר בביאור בתשובת
וא"כ ה"נ כיו דאמרי' שמה שית לה לקידושי יהי' פר"מ ני' .והיות כ אני מאוד תמה על זה הלשו
שיהיה הפקר לכל חו מ הנות שלא יהיה בו זכיה
הפקר ה"ל ברירה ולא מהני בדאורייתא. לעול ,א"כ לא יועיל ההפקר כלל שאינו הפקר
כשמיטה ,ולאו גמ' ערוכה היא זו בב"מ למ"ד ע"ב
][ÌÏÂÚÏ ‡· ‡Ï˘ ¯·„· „"È· ¯˜Ù‰ בעובדא דר' ישמעאל בר' יוסי דאמר לכ"ע
אפקרינהו ול לא אפקרינהו ,ופרי ומי הוה הפקר
¯·Âמ די ,תינח אי מקדש בדבר שכבר בא לעול כי האי גוני ,ומסיק ר"י בר"י לכ"ע אפקרינהו
ובמלתא בעלמא הוא דאוקמינהו יע"ש .וא מצינו
בשעת ההפקר אבל א יקדש במה שלא הי' בהפקר ב"ד שהוא רק מגברא לגברא ר"ל שמפקיעי
בעול אי יחול ההפקר על דבר שלא בא לעול . מזה לזה ולא לשו אד בעול היינו דהפקר ב"ד
וזאת הסברא כ' ג מהרי"ט אה"ע סי' מ' גבי לאו מתשמטנה ונטשתה נפקא רק מיחר כל רכושו
השושנה יע"ש .מיהו הכא בנדו דיד דהוה שותפי או מאלה הנחלות אשר נחלו בפ' השולח )לו ,ב(,
זע"ז נפלי ברברבתא בפלוגתת הראשוני דמייתי ותדע שכ הוא וכי ס"ד שכל הנחלות שהנחילו אי
הרב"י בח"מ ריש סי' קע"ו דבהג"א ורבי דעמי' היתה בה שדה בקמותיה היתה פטורה ממעשרות
ס"ל דג שותפי אינ יכולי להקנות זה את זה דבר
שלא בא לעול וכ פסק המחבר ש בש"ע סעי' ג'. כזוכה מההפקר.
Ì Ó‡Âהרמ"א ש מייתי י"א שהוא ר' משול בר ‰ÈÓזה יש לדחות דאה"נ דהא גדל שליש ביד
קלונימוס שבעיטור דמייתי בב"י ,וכ נכרי ,אבל עדיי י"ל וכי ס"ד הגובה קמה
מייתי' ליה רמ"א בהגה' שבסי' ר"ט סו סעי' ח' בחובו אחר השביעית ע"י פרוזבול יהי' פטור מ
דמהני דבההוא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקני אפי' המעשרות וזה לא שמענו ,אע"כ אי הפקר ב"ד
בדבר שלב"ל ומ"מ מייתי ליה בסו דעת הרמב" הפקר לכל כשביעית ,ואי יד הכל שוי בו כי לא
שיכול לחזור בה במה שירוויח .וא"כ ה"נ יכול הפקירוהו ממש אלא נטלוהו מזה ונתנוהו לזה ,וכ
לחזור כל אחד בכל שעה ורגע שירצה .ואעפ"י שמי בהפקרת קידושי ה מוציאי' הממו בכח ב"ד יפה
שאינו רוצה ליכנס בחרמי הציבור ה"ל עבריי מ מיד הנות ליד האשה ,אבל הפקר הציבור מכח
התורה ואפי' שבועה אינה חלה על זה כמבואר שותפי' שהפקירו את שלה ע"כ צרי להפקיר לכל
בש"ע י"ד סי' רכ"ח סל"ג ,ויעויי' עוד ש סי' רי"ח כשמיטה .והתנאי הזה שלא יזכה בו הנות הוא
בט"ז ס"ק ד' וש" סק"ג ,מ"מ כל זה שמצוה מ לגרוע ולא להוסי ,ולא הי' צרי לזה כלל ,כי א
התורה לשמוע לה ,אבל הממא שיהיה יכולת ביד נניח שההפקר הזה מועיל ממ"נ ברגע שמושיט
להפקיר ממונו לא שמענו אלא מטע ב"ד ומזה הקדושי לידה אז חל ההפקר ומשבא לידה הרי
נדבר לקמ אי"ה והשתא אנו עוסקי בהפקר הציבור קדמה היא וזכתה מ ההפקר ומי יוציאו מידה וקוד
מטע שותפי שהתנו ביניה ויעיי' בש" י"ד סי' שתפסה בו והקידושי בידו א ירצה להקדי לזכות
קי"א ס"ק כ"ז שכ' שה לא גזרו איסור להוציא מ ההפקר מה לנו בכ א לא יתננה לה הרי זה אנו
מבקשי וא יחזור ליתנו לה הרי יחזור ההפקר
ממו דלעני ממו אוקמוהו אדאורייתא יע"ש.
לקדמותו ואיני רואה צור לזה הלשו .
¯·Âמ כל די ,תינח על עצמ ,וג פר"מ כ'
שיחדשו הכרוז בכל שנה ושנה באופ שלא
יהיו נולדי שלא היו בכלל ההפקר ,כי בכל שנה
·.‡ 'ÈÒ Ì˘ ˘"‡¯ 'ÈÚ .
