Page 477 - 4
P. 477
Ì˙Áסימ קט ÊÏ˙ ¯ÙÂÒ
מאיזה טע מפקיעי' משו שהפקר הפקר וכ"כ מחדשי ההפקר ,אבל עכ"פ הבאי לש ממקומות
להדי' בלשו הח"צ סי' קכ"ד כמה פעמי וכ"כ תוס' אחרי כאשר ספר מעלתו מאיש מלחמה שקדש ש
בכתובות ג' ע"א ד"ה תינח וכו' ,ורש"י פי' ש אשה ואח"כ נודע שהיתה לו אשה במקו אחר,
שנתנו חז"ל המעות מתנה לאשה והיינו מטע הפקר והנה איש כזה אינו בכלל שותפות של הק"ק ומי
כמ"ש ג"כ תוס' ב"ב מ"ח ע"ב ד"ה תינח וכו' וז"ל הפקיר ממונו ,וע"כ מתורת הפקר ב"ד אתינ עליה,
בשלמא קדיש בכספא מצו רבנ להפקיר הכס ולתת והדר לדיד א יכול ב"ד שבזה"ז להפקיר ממו ,
במתנה לאשה עכ"ל .ודברי רשב" ש צריכי ושאני בי דינא דרב שרירא גאו דהוה כמו ב"ד דרב
ביאור דארכביה אתרי רכשא שכתב דאע"ג דמ אמי ור"א בדורו שהיה שליט על כל העול כולו
התורה ליהוי קידושי רבנ עקרינהו והפקירו אות בכבודו‚ ,ומר נ"י דחאני בקש וכתב שהרי רב שרירא
ועשו מעות מתנה ובמקו אחר מפרש דכל דמקדש לא כתב כ ,אלא לק"ק א' יע לעשות כ ,אני תמה
אדעתא דרבנ מקדש כדת משה וישראל ורבנ אמרו על חכמתו הגדולה מה לי הכא מה לי הת כיו
לא ליהוי קידושי נמצא שלא קדשה זה שהרי בדעת שהוא יע מי יפירנה הרי הסכימה דעתו והוריק כחו
תלה וה אינ חפצי בקידושי' הללו עכ"ל ,משמע לה והרי כח ככחו אבל אנו אי לנו ואלו הוינא
דס"ל דשמעתתא אהדדי אתמר וצריכי זה לזה ודלא הת הו"א דידי עדיפא דאפשר לומר כיו דעכ"פ ר'
כהתוס' וקשה אמאי כיו דיש בכח )להעקיר( שרירא גאו עביד הכי ויע לעשות כ א"כ אנ נמי
]להפקיר[ לאיזה צור כ' שמקדש אדעתא דרבנ ,וכ שליחותי' דרב שרירא עבדינ ולא גרע מכל דיני
קשה בהיפו כיו שמקדש אדעתא דרבנ לאיזה ממונות דבעי' סמוכי' ואנ עבדי' שליחותי' דסמוכי
קמאי כמבואר בגטי פ"א ע"ב וה"נ מידי דהוה
צור מפקירי הממו . אגזילות וחבלות דמידי דשכיחא עבדי' שליחותי'
ה"נ דשכיחי פריצי בכל דור ודור לא סרו ולא יסורו
„"ÚÏ ‰Âשהיה קשה להרשב" דהא ע"כ לאו כל עד כי יחדש ה' לנו לב טהור ובכי הא עבדינ
אפי' שוי דכמה פעמי עושי שלא שליחותיה.
כהוג ולא ראו חכמי להפקיר ולא גריעי מחייבי
לאוי וכה"ג וה ז"ל ידעו והבינו מה לעשות והנה Ó"ÓÂאי זה עני לנדו דיד גזירת המלכות דלא
הרי קמ מי שתלה וזבי הוה זבינא זבינא ולא
הפקירו ממו האנס וא"כ מה לי תלוה וזבי או תלוה שכיחי לא ,ותו מצינו שחז"ל העמידו
וקדיש מ"ש דלזה הפקירו ממנו ולזה לא הפקירו דבריה במקו גזירת המלכות ואמרו גזירה עבידא
ושניה עברו על לא תחמוד כמ"ש הרמב" פ"א דבטלי פ"ק דכתובות ג' ע"ב דפרי וליעקריה ר"ל
מגזלה הלכה ט' ויו"ד יע"ש ,וע"כ סבר הרשב" תקנת בתולה נשאת ליו הרביעי שהיו באי עי"ז
דעל חטא האונס שאנס אשה להתקדש באמת לא לידי בעילת נכרי והצנועות באות לידי סכנה והיה
הפקירו כש שלא הפקירו ממו מי שאנס למכור ראוי לעקור יו הרביעי ,ואפ"ה משני הש"ס גזרה
אלא על מי שמקדש על דעת עצמו ולא על דעת עבידי דבטלי ותקנתא דרבנ מקמי גזירה לא עקרינ .
משה וישראל ע"ז קנסו להפקי' ממוני' והשתא ממ"נ א"כ מכ"ש שלא לעקור הלכה קבועה משו גזירה
אי התנה בתנאי כדת משה וישראל א"כ בטלו דעבידי דבטלי ,ועכ"פ לא הוה זה בכלל שליחותייהו
הקידושי שהרי לא קיי תנאו ולא עשה כדת ואי דרבנו האי ורב שרירא אביו ז"ל ,ואפשר הרשב"א
לא התנה כ וקידש ע"ד עצמו א"כ עבר ושינה ז"ל )ח"א סי' אל רו( וסיעתו יחמירו בכא ,ועכ"פ מי
ממטבעת חכמי והפקירו ממונו זהו מה שנ"ל בפי' יקל ראש באיסור ערוה במקו כל גדולי האחרוני
דברי רשב" . המחמירי לעשות מעשה.
‰È‰Èאי שיהיה לא ]מצאנו[ מי שמחלק בי ˘"ÓÂפר"מ דה לא פליגי אלא בלשו הפקעה אבל
הפרקי הללו בי לשו הפקעה ללשו הפקר א יאמרו בפירוש שהפקירו כ"ע מודי ,ג
וכיו שלא רצו האחרוני לעשות מעשה בהפקעה בזה אני תמה מאוד ,היינו הפקעה היינו הפקר ,וכי
‚Á"„‰Ó Û"ȯ‰Ó ˙"¢·Â ‚ ,‚Î Û„) ‚È 'ÈÒ · ÏÏÎ Ê"‰Ú·‡ ÌÈ„¯Â ˙ È‚ ˙"¢·˘ Â˙·Â˘˙· ‰È¯„ ÒÎχ „"·‡ È'‚‡¯Ù È"¯‰Ó Ô‡‚‰ ·˙Î ÔΠ.
χ¯˘ÈÏ Ì‰ Ôȯ„‰ Ò‰ ̘ӷ ‰ÙÈ ÔÈ„ ˙È· ̉ ÌÈ Â‡‚‰˘ ‡Â‰ ÌÚˉ ÔÎ ‰˘ÂÚ˘ Ô‡‚ ‡¯È¯˘ '¯Ï ‡ˆÓ˘ È"ÙÚ‡ :Ï"Ê (‚Ú˘ 'ÓÚ
˙¯ÓÂÁ Âχ Ï΢ ‰‡Â¯ ‰˙‡ ¯·Î Ï"Ê ‚Ú˜ 'ÈÒ· Ï"·È¯‰ ·˙΢ ÂÓΠ‚¯‰Ï 'Èه ‡˙ÏÓ ¯„‚ÓÏ Ì‰Ï ‰‡¯È˘ ÂÓÎ ¯È˜Ù‰Ï Ò ˜Ï Ìȇ˘¯Â
Ï·‡ χ¯˘È ÏÎ ÏÚ Ôȯ„‰ ÒÎ ‰Ï‚‰ È · ÏÚ Âȉ ÌÏÂÚ È Â‡‚ Âȉ ÈÎ Ì È„· ‰¯ÒÓ Ì˙¯Ê‚ ÏÚ ¯·ÂÚ˘ ÈÓÏ ÌÈ Â‡‚‰ ÌÈ‚‰Â Âȉ˘ ˙¯È˙È
.Ï"ÎÚ ÌÈÈ‚‰ ÔÈ„ ÈÙÎ ˜¯ ÔΠ‚‰ ‡Ï ̯„ ¯Á‡Ï
