Page 473 - 4
P. 473
Ì˙Áסימ קח ‚Ï˙ ¯ÙÂÒ
פשיט כביעא בכותחא דלא מהני' ה תקנתא והיינו ע"כ מתורת הפקר ב"ד והשתא ק' כיו דע"כ
לנישואי ובעילה. בלא"ה צריכי' להפקר ב"ד משו ביאה א"כ למאי
הלכתא תקנו לומר כדת משה וישראל דהוי כאלו
‡ Ì Óנ"ל שג תקנתא דפר"מ לא היתה אלא התנה ע"מ שירצו חכמי ישראל כמו שפירש"י ותוס'
)גיטי לג ,א( ותיפוק ליה משו הפקר ב"ד .אלא ע"כ
לקידושי כס דשיי בי' הפקר ב"ד הפקר כיו דאפשר לתק בלא הפקר ב"ד על ידי שיתנה
דמטע זה אתא עלה הרשב"א וכל הגאוני אבל תנאי ע"מ שירצו חכמי ישראל הכי עדי טפי ומ"מ
לשויי' בעילת זנות כל כמיני' והש"ס מתמה תינח בביאה שאי תנאי דאי קדיש נמי בכס מ"מ בועל
קדיש בכספא דשיי הפקר ב"ד קדיש בביאה מא"ל סת אח"כ וא"א לתק שיתנה כל ימיו בכל בעילה
יעי' ריש כתובו' בסוגי' דצנועות ולא נ"ל דשיי
בתקנות הקהלות כל המקדש על דעתא דרבנ מקדש ובעילה ולומר כדמו"י ע"כ אתאינ להפקר ב"ד.
ושווי' בעילתו זנות ויעיי' מ"ש מורי נ"י בהפלאה
‡"Ú·‡Âקרא מדהוצר מרע"ה לתנאי כפול ע בני
על מס' כתובות.Â
גד ובני ראוב ותיפוק לי' משו הפקר
˘È¯ÓÂהוה אמינא להביא ראי' דשיי בתקנת ב"ד דהא ילפי' מואלה הנחלות אשר נחלו עיי בפ'
השולח ,וא"כ כיו שמרע"ה גזר בכח הפקר ב"ד
הקהלות ג"כ כל המקדש אדעתא דרבנ שא לא יעברו לא יות לה וא יעברו הפקר לה
מקדש מהא דאיתא במרדכי דקידושי ד רמ"ו ע"ב נחלת הירד מה צור לדיני תנאי כמוכר ולוקח
סי' תק"ל בש ר"ש )מיינבל( ]מאונפילא[ דמי בשלו ,אע"כ היכי דאפשר בשו אופ אי רשות
שאמר שראה שזינתה אשתו כופי אותו ומשמש לב"ד להפקיר שלא כדי ,וזה נ"ל אפי' להסוברי
עמה משו חר רגמ"ה שלא לגרש בע"כ ואמרי' שג ב"ד בזמ הזה יכולי להפקיר ומכ"ש השתא
שמא עיניו נת באחרת כמו במשנה אחרונה דסו דאיכא פלוגתא דרבוותא ומצד הדוחק באנו לסמו
נדרי והובאה ג"כ בהגה' מיימוני פכ"ד מאישות אהמקילי אמאי לא נעשה על צד היותר טוב
אות יו"ד ויעיי' בכה"ג במיוחסות סס"י קל"ג. האפשר.
‰ ‰Âבר" סו נדרי אמתניתי דטמאה אני ל ˙Ó‡‰Âשזה הוא רק תקנה לחצאי תינח קדיש
הקשה וכי ב"ד מתני לעקור דבר מ התורה בכספא ולא בעל אבל א ג בעל ע"י
בקו ועשה ותי' אפקועי רבנ לקידושי מיניה ,וחזר הקידושי שה שלא כדת הקודוס"י ואח"כ יבולע
והקשה נבעלה לפסול לה מאי איכא למימר ומסיק הדבר למל האר ויבטל הנישואי' מאי איכא למימר
דלא מצית לשווית נפשה חתיכה דאיסורא היכי דאפי' א הי' הקידושי באיסורי הנאה מ"מ
שהיא משועבדת לו עכ"ד .רצונו שהיא משועבדת מתקדשת ונישאית ע"י הבעילה ואפילו א תאסר
להשאר תחת בעלה מבלי להתגרש ע"פ רצונה והנה עליה ג הנאת הבעילה מ"מ כיו שעברה על נדרה
אותה הקו' בעצמה ק' על מהר"ש הנ"ל וכי ב"ד וניהנית הרי היא מתקדשת דלא עדי נדרה ואסרה
מתני לעקור דבר מ התורה הוא ראה שנבעלה ואי מחייבי כריתות דאיכא למ"ד דקידושי תופסי' בה
לא תאסר עליו ועוד דקו' הר" על האשה לא ק' כל וכרת דנדה לכ"ע וביאת חייבי לאוי לכ"ע דאע"ג
כ דהוה שב ואל תעשה דאשה קרקע עול היא דעביד איסורא בביאת' מ"מ מתקדשת ונישאית בה,
משא"כ על האיש קשה טפי שהוא קו ועשה וע"כ ולא דמי למקדש בכס של איסורי הנאה דאע"ג
כתירו הר" ,ותי' שני שא"א לשווי' נפשה חתיכה דעברה ונהנית אינה מקודשת הת לא יהיב לה ולא
דאיסורא היכי שהיא משועבדת לו לא שיי הכא מידי דעפרא בעלמא היא בשעת נתינה וא היא
שהבעל אינו משועבד לה שהרי מ התורה יכול עוברת אח"כ ומתקשטת בו מאיסורא קא ניהנת
לגרשה בע"כ .וע"כ כתי' הראשו של הר" זצ"ל ומעלמא קא זכי' ולא מנתינה דידי' אבל בביאה לא
דאפקועי לקידושי מניה ועשאוה כל הבעילות זנות, שיי הא חדא דקידושי ביאה לאו משו הנאה
וא"כ נ"ל כי היכי דבחרגמ"ה עשו כ ,ה"נ יש אתאינ עלה אלא מגז"ה ובעלה ועוד הרי ניהני'
עכ"פ כמתעסק בחלבי ועריות שכ נהנה ,א"כ
לעשות כ בכל עיר ועיר ומנהגי .
‡· Ïהאמת יורה דרכו דאי זה שו סברא לומר כ
ויותר נח לומר דהשתא דתיק רגמ"ה שלא
לגרש בע"כ ממילא בשעת קידושי משעבד עצמו
.Ó"¯Ù ‰"„Ó Ë˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰Ê· „ÂÚ ‰‡¯ .Â
