Page 469 - 4
P. 469
Ì˙Áסימ קז ËÎ˙ ¯ÙÂÒ
בעלמא ובדיבורא מגרש ,ה"נ צ"ל בקידושי בחפ מוכיח גרוע ע"כ ס"ל לחוש לקידושי אבל באינו
זה ,לולי כ י"ל מילי בעלמא וסיפור דברי קאמר אומר כלל לי לית די ולית דיי כעדותו של
הרי את מקודשת וזוזי מתנה בעלמא יהיב וכ נראה
דעתו ,ודעת יחיד הוא לפע"ד ,ולא לשתמיט אחד הריב"ש.
מהפוסקי דליקפד למימר בטבעת זו. „ÂÚÂנ"ל בכוונת לשו רשב"א שכתב בכעני זה
‰‡¯ Âאפילו לא אמר לי ,וא יש שו הוכחה דהיכא שנתכוונו לשחוק והיתול בעלמא נהי
מ"מ הוה קדושי דלא אתי דברי שבלב ומבטל
שמשלו קדשה כמו בקרס שרצה להשכינו מעשה ודיבור שעשה מדינא והרי מכירת חמ ואז
על הלואה ,אפ"ה לא צ"ל זה ולא נימא הרי את פרה דבכור וכל כיוצא באלו ולהפקיע איסור שביתת
מקודשת לאינש דעלמא מכבר והכס במתנה יהיב בהמה בשבת הכל מטע זה כיו שהמעשה והדיבור
לה ולא שיי לא שביק דהרי אינה מקדשה עתה לא הוא כדינא שוב אי משגיחי על כוונת הלב ,ודלא
לעצמו ולא לאחרינא לא אמרי' הכי דקיי"ל כר"ז כבעל שמלה חדשה Âבעני מכירת בהמות לפטו
בב"מ ט"ו ע"ה מתנה לנוכראה לא יהיב אינש וקיי"ל בחמ בפסח] .א [ היכא שאי הדבור של רק
שמוכיח מתו המחשבה ולומר לא שביק איניש וכו',
הכי ע"ש. א כ צרי שיהיה מחשבה ברורה ,אבל היכא
שאמרו לשחוק נתכוונו אי זה בכלל מחשבה מבטל
‡Â· Âלנידו שלפנינו דנלע"ד אע"פ דאמר אי דבור שהרי דבור אי כא לולי המחשבה ,והיינו
דכתב רשב"א בכעני זה שהי' כוונת לקדש ולא
שענק דיר אני נות ל במתנה דמורה לנו
שמשלו הוא נות מ"מ אי לחוש לקידושי מכמה להיתול ושחוק.
טעמי הנ"ל חדא דלית אנו יודעי שצרי אשה כלל
ולא שיי לא שביק כמו שהתנה הרשב"א בכעני זה ‰ ‰Âבהגהות מרדכי שלהי גטי )סי' תע( אמר
דוקא ועוד שהי' הכל שחוק והיתול ולא שיי לומר
דברי שבלב אי דברי ועוד דכיו שנית לבתולה לאשה להלוות לו מעות על קרס של כס
למתנה אי שענק דיר ,נהי אי היה אומר לי היינו ושוב אמר תרצי להתקדש לי בו ואמר לה הרי ל
אומרי שחזר תו כדי דבורו ממתנה ויהיב לה לש קידושי ואמר הר"ר נת שאי לחוש כיו שלא
לקידושי מ"מ הכא לא נשווי' הדר אלא נימא הרי אמר הרי את מקודשת לי בזה הקרס ,ופליגי עליו
את כבר מקודשת וזה ל במתנה כיו שלא אמר מפני שהיו עסוקי באותו עני ,ושוב כתב כי היכא
בטבעת זו דאי לומר לא יהיב אינש מתנה לנוכראה דאמרינ בגירושי אי אד מגרש את אשת חבירו
דהרי קמ דרצה לתת לה במתנה וכל דאפשר לתר הה"נ בקידושי ע"ש .ולכאורה דברי תמוהי ה
דבריו שלא יהי' כחוזר בו נתר דבריו ולא נתלה למה לא נעשה שליח לקדש אשה לחבירו מדי עבד
בחזרה והרי להר"ר נת בכל קידושי חוששי לזה כנעני .וע"כ צ"ל כוונתו כהריב"ש הנ"ל שלא מקדש
מכ"ש הכא דאיכא עכ"פ סברא למימר ה וממילא אשה משלו לחבירו כשהוא צרי לה וכיו שהקרס
ה"ל ידי שאינ מוכיחות גרועי מאד דג הי' שלו שהרי רצה ללוות עליו וא"כ בוודאי לעצמו
הרשב"א שהוא היש חולקי מודה בזה ,ואיתתא דא קידשה ותיבת לש קידושי משמע אותה ולאו
שריא לעלמא לפע"ד למטינא שיבא מכשורי לצר
אחרת כמו בתורת קידושי .
ע דעתו הרמה א מסכמת וה' יסכי עמנו.
Ì Ó‡Âמה שיש לדקדק הוא זה בדברי הר"ר נת
.˙·Âˉ ÌÈ ˘‰ ˙ί· ‰Î¯·· Ì˙ÂÁ È È¯‰
'„ ÌÂÈ ·"·Ù ˜"˜ È˙ω˜Ï ‰ÎÂÓÒ‰ Ô‚¯ÚÈ ˜"˜ ‰Ù שהארי לומר שלא אמר הרי את מקודשת
לי בקרס זה ומה רצה בקרס זה שהארי ,ונלע"ד
.˜"ÙÏ Ë"Ù˜˙ ÌÁ Ó 'Î בדברי ר' נת דהוה ס"ל כי היכא ]דאיכא[ קפידא
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó בגט למכתב ודי לה מ"ד דלא נימא שטרא ראי'
.·Ò 'ÈÒ Á"‡ ˜ÏÁ· ‰Î¯‡· Âȯ·„· ÔÈÈÚ ,‡ ,‡Î ÌÈÁÒÙ ¯Â˘ ¯Âη 'ÈÁ· .Â
