Page 471 - 4

‫‪‡Ï˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קח‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫היתומי כדאי' פ"ב דקידושי )מב‪ ,‬א( מ"מ מייתורא‬ ‫דמהר" קאפסאלי‡‪ ,‬היינו דוקא בעבר חר התקנה‬
‫דקרא ילפינ נמי שיש לה רשות להפקיר והיינו‬ ‫דלא עדי מחייבי לאוי ‪ ,‬אבל אלו היה מהר"מ‬
‫גדולי כנשיאי ובמגדר מלתא דוקא שהרשות‬ ‫קאפסאלי מפקיר מעות הקידושי לא היה המהרי"ק‬
‫נתונה לה מסיני אבל להרוויח להאי ולהפסיד להאי‬ ‫כועס עליו שהרי אית לי' עמוד לישע עליו הרשב"א‬
‫לא עד דאיכא כל העיר‪ ,‬ומ"מ א עבר אחד אי בה‬
‫כח לקנוס א לא הותנה בתחלה שכ וכ יהי' קנס‬ ‫ז"ל בתשו' סי' אל ר"ו‪.‬‬
‫העובר כהנהו טבחי דקרעו למשכיה פ"ק דב"ב )ט‪,‬‬
‫ב( ולזה צריכי ג"כ טובי העיר‪ ,‬דאל"כ הוה‬ ‫‪ „"ÚÙÏ‬כיו האמת בזה בלי ספק‪ ,‬אבל מה שמסיי‬
‫אסמכתא כמ"ש המרדכי ש רמ"ג ע"א )סי' תפג(‪.‬‬
‫פר"מ דלדינא מהרי"ק אזיל ומודה‬
‫‪ È˙ȇ¯Â‬במבי"ט סי' פ"ד שכתב דלא מקרי רווחא‬ ‫להרשב"א ז"ל דאי עשו תקנה להפקיר כס‬
‫הקידושי מועיל‪ ,‬בזה יש לעיי ‪ ,‬דהנה עיקרא דהא‬
‫להאי ופסידא להאי אלא היכי שהרווחא‬ ‫מילתא הוא מדקיי"ל פ' השולח )לו‪ ,‬ב( הפקר ב"ד‬
‫ופסידא לאד ידועי בשעת התקנה אבל כל שאינו‬ ‫הפקר ואיתא פ"ק דב"ב ח' ע"ב ורשאי בני העיר‬
‫ידוע בשעת התקנה לא מקרי רווחא ופסידא דכל‬ ‫להתנות על המדות ועל השערי ועל שכר הפועלי‬
‫אחד יחוש לעצמו‪ .‬וקשה דא"כ מה מייתי מהרי"ק‬ ‫ולהסיע על קיצת ‪ ,‬וש במרדכי ד רמ"ב ע"ד סי'‬
‫ש מפרוזבול דלהכי אמרינ פרוזבולי ובוטי‪ ,‬לומר‬ ‫ת"פ מייתי ב' לשונות בש ר"ת בלשו הראשו ס"ל‬
‫שאי כא רווחא ופסידא כי הריוח הוא לכל עלמא‬ ‫שיכלו טובי העיר לחוד להסיע על קיצת כי הפקר‬
‫ולמה ליה הא תיפוק ליה בשעת התקנה אי ניכר למי‬ ‫הפקר כי כל טובי עיר למה שהובררו ה בעיר‬
‫כגדולי הדור בדור ‪ ,‬ושוב כתב אמנ אני מרדכי‬
‫ירוויח ולמי יפסיד‪.‬‬ ‫מצאתי בש ר"ת רשאי בני העיר להסיע על קיצת ‪,‬‬
‫האי רשאי אלהסיע קאי‪ ,‬פי' היכי דכבר התנו‬
‫]‪[ÔÈ˘Â„˜ ÚÈ˜Ù‰Ï „"È· ¯˜Ù‰‬‬ ‫ביניה אבל א לא התנו כ אי כח בבני העיר‬
‫להכריח אחד מבני עיר למה שירצו‪ ,‬ודקאמר הפקר‬
‫‪ ˙Âȉ‬כ לא אאמי שהמהרי"ק יודה להרשב"א בזה‬ ‫ב"ד הפקר כגו ב"ד דר' אמי ורב אסי דאלימי‬
‫לאפקועי ממונא כדאיתא פ' השולח‪ ,‬והא דאמרינ‬
‫כיו שהחמיר מאוד בהפקר בית די ‪ .‬ונ"ל‬ ‫ובאת אל הכהני וכי תעלה על דעת וכו'‪ ,‬היינו‬
‫דמשו"ה כל הראשוני ז"ל· היה קשה עליה‬ ‫שבכל זמ שבדור אי גדול כמות אבל א יש‬
‫לעשות מעשה בעני זה חו מרשב"א סי' אל ר"ו‬ ‫בדור גדול כמות אי בידינו להפקיע ממו עכ"ל‪.‬‬
‫העיד שפע אחת עשה מעשה לפני רמב" בעני זה‪,‬‬
‫כי נ"ל אפי' הסוברי שהפקר ב"ד הפקר ג בעני‬ ‫‪ ˜"ȯ‰ÓÂ‬שרש א' תופס במושל כלישנא בתרא‬
‫כזה‪ ,‬וג כל ב"ד אפי' אינ כרב אמי ור"א‪ ,‬מ"מ‬
‫נראה דאי זה מ התורה ומקרא דיחר כל רכושו‪,‬‬ ‫דר"ת ואע"ג דמהר" אלשי בתשובה‬
‫דא"כ מנ"ל הא דלמא סמוכי בעינ כי הת ומגדר‬ ‫סי' נ"ז שפ סוללה על המהרי"ק‪ ,‬מ"מ נראה פשוט‬
‫מלתא כי הת ‪ ,‬אע"כ מדרבנ בעלמא הוא ולא מ‬ ‫בכוונת מהרי"ק ז"ל דההוא דיחר כל רכושו דעזרא‬
‫התורה ואסמוכה אקרא דעזרא‚‪ ,‬וא"כ מנ"ל שתקנו‬ ‫היינו לקנוס במגדר מלתא‪ ,‬ולזה הורשה דוקא גדול‬
‫להפקיע קידושי דמי עדי ממכר וקידש בדמיה‬ ‫שאי כמוהו כמו עזרא‪ ,‬ובזה בעצמו מרמז ל הקרא‬
‫מקודשת דפירש"י דלהפקיע אשה מבעלה לא גזרו‪,‬‬ ‫ואלה הנחלות אכל כי האי גוני‪ ,‬אע"ג דנחלות‬
‫וחמ דרבנ בשעות דרבנ וכה"ג ואפי' א כל‬ ‫גופיהו שהנחילו אז לא היה מעני זה אלא שמינוהו‬
‫כל ישראל עליה לדבר זה והיה אפטרופסי על‬

‫‪Á˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪¯Ú˘ ‰¯ÈÚ‰ ‡" ÈË Ë˘ ˜· ÌÈ·¯ ÌÈÏÏÁ ÏÈÙÓ Ï"ÈÒÈÙ˜ ‰˘Ó ˘È‡‰ ‰Ê ÈÎ :Ï"ÊÂ Ì˘ ˜"ȯ‰Ó ȯ·„Ó ˜ÏÁ ‡È·‰Ï ‰‡¯ Ìȯ·„‰ ˙ ·‰Ï .‬‬

‫·˙ ¯·‪˙„‡ ÏÚ ‰ ¢‡¯ .'ÂΠ.ÌȯÊÓÓ ‰˘ÂÚ Ì‚Â ,ÌÈÏÂÏÁ ‰˘ÂÚ ,ÌÈÏÈÒÎ ·¯˜· Ú„ÂÈ ,·¯˜· Ôȇ Á¯ ÏΠ,·Ϸ Ô˙ ˙Â¯Â‰Ï ,ÌÈ‬‬

‫¯·˜‪‰˙Ï·˜ ‡È‰Â ÔÈ˘Â„˜ ˙¯Â˙· ‰ ‡˙ '‡ Ï" ‰ ‰˜·¯Ï χÂÓ˘ È ·¯ Ô˙ ˘ Ï"Ê ÌÈ„Ú È Ù· È˙·˘ '¯· χÂÓ˘ È·¯Ï ‰˘„˜˙ ˘ Í Á ˙· ‰‬‬

‫·˘˙‪˙ÂÁÙ· ˘„˜Ï ‡Ï˘ ÌȯÁ‰ ¯·Î˘ ¯Ó‡ ÌÚÙ ,‰Â˙ Ï˘ Ìȯ·„ ÍÂ˙· Ë‚ ‡Ï· ‰˘‡‰ ˙‡ ¯È˙‰Â ‰˜Úˆ ‰¯Âˆ‰ È ÙÏ ‰‡·Â ‰˙Ï· ‰˜È‬‬

‫‪.˘"Ú 'ÂΠ˂ ‡Ï· ¯Á‡ ˘È‡Ï ‡ÈÙ η ‰¯È˙‰ ÛÂÒ ,˙¯‚¯‚· ˙¢„˜˙Ó Ï‡¯˘È ˙ · Ôȇ˘ ¯Ó‡ ÌÚÙ ‰¯˘ÚÓ‬‬
‫·‪.ÂÙÂÒ· ‡È¯ 'ÈÒ ˘"·˘¯ ˙"¢·Â Ì˘ ÔÓÈÒ‰ ÛÂҷ ˈ˘ 'ÈÒ ˘"·È¯ ˙"¢ 'ÈÚ .‰ 'ÈÒ ·"Á ı"·˘˙ ˙"¢ ·Ëȉ ÔÈÈÚ .‬‬
‫‚‪‡È‰ ˙·¢˙‰ Íȯ‡˙ ÈÙÏ ‰·Â˘˙‰Â) ˘"ÈÈÚ ‡˙Èȯ‡„ ȇ„„ ¯˜Ù‰ „"· ¯˜Ù‰„ ˙ÂË˘Ù·  ȷ¯ ·˙Î ÊȘ È"ÒÂÒ Á"‡ ˜ÏÁ·˘ Ú"ˆ .‬‬

‫·˙¯‡‪.(È‬‬