Page 465 - 4
P. 465

‫‪ Ì˙Á‬סימ קו ‪‰Î˙ ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪ ¯·ÎÂ‬בארתי במקו אחר‪ Á‬ההפרש אשר בי שאלה‬          ‫ולא מהשני ואלו הי' יודע שהשדה של פלוני לא הי'‬
                                                ‫קונהו אבל בזוכה מהפקר ונכסי גר לא שיי זה‪,‬‬
‫או קני פירות‪ ,‬כגו נות אתרוג לשעה או‬             ‫משו"ה נקט אביי נכסי גר‪ ,‬אבל עכ"פ קושיא‬
‫מוכר עבדו לשלשי דלא הוה שלו‪ ,‬ובזמ שהיובל‬
‫נוהג הקונה קרקע מביא ואינו קורא למ"ד לאו כקני‬                     ‫ראשונה קשה‪.‬‬
‫הגו דמי‪ ,‬ובמתנה ע"מ להחזיר מקרי לכ ועיי'‬
‫ריב"ש סי' ב'‪ ,‬וש בארתי דהכא מש לש קני‬           ‫‪ "‰‡Ï·Â‬אי דמיונו עולה יפה דהא הכא אי כא‬
 ‫גמור לחלוטי ולצמיתת עלמי ‪ ,‬אפי' במידי דצרי‬
‫להחזיר גו הפרי ולא סגי בהחזרת דמי עיי רא"ש‬      ‫קני כלל דיבמה אינה מתקדשת אלא‬
‫פ' לולב )מא‪ ,‬ב(‪ ,‬מ"מ אינו אלא תנאי בעלמא כשאר‬   ‫מילי דרבנ בעלמא הוא שלא יבוא עליו בלא מאמר‬
‫תנאי וא רצה הלה למחול לו תנאו אינו צרי משיכ'‬    ‫כמא דמקדש בביאה אבל שו ש קני אי כא‬
‫וקני חדש לקנותו כי כבר קנוי לו קני עול רק על‬    ‫וא"כ דמיונו של ר' יוס יותר צודק מדמיונו של‬
‫תנאי וכיו שמחל תנאי הרי הוא שלו משעה ראשונה‬
‫ועיי' ב"ש רסי' קמ"ג ועוד ש סק"ל וסי' קמ"ד ס"ק‬                  ‫אביי וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫ט"ו נמצא הוא קני גמור משא"כ קני הפירות‬
‫ומכ"ש שאלה אי רוצה לחזור ולהיות קנוי לו קני‬     ‫‪ Ó"Ó‬בנידו שלפנינו נ"ל פשוט דקנה הטבעת מאמו‬
‫גמור צרי לעשות קני מחדש או שחצרו יקנה לו‬
‫ואפי' מחילה לא מהני כמבואר ברמ"א ח"מ סי'‬        ‫בכל אופ אפי' כסבור שלו הוא הרי דעת‬
‫רמ"א סעי' ב' וע"ש ש" סק"ה‪ .‬ובשעה שהיובל נוהג‬    ‫אחרת מקנה דהיינו אמו ואנ סהדי דבעי' למיקני'‪,‬‬
‫אינו יכול כלל לית לו הגו במתנה דה"ל מכירה‬       ‫ותו דהרי לא סבור שלו הוא אלא עשה ע"ד קני‬
‫לצמיתות‪ .‬מ"מ מבואר דמתנה על מנת להחזיר הוה‬      ‫מכלתו והנה הוא של אמו אע"ג שכתבתי לעיל‬
‫שלו ממש ויכול למוכרו וליתנו לחלוטי' וישתדל‬      ‫דאפשר לא ניחא למיקני מראוב אלא משמעו‬
 ‫אח"כ לפייס הנות בדמי' או שימחול לו התנאי‪.Ë‬‬     ‫הדעת נות דהכא לא איכפת לי' אי מאמו או מכלתו‬

‫‪ ‡ˆÓ‬במה שנת להכלה לחלוטי' לא עבר על תנאי‬              ‫וקונה הטבעת בודאי לקדש בו אשתו‪.‬‬

‫לפי האמת שהוא רק מתנה ע"מ להחזיר‬                ‫‪ ‡Â· Â‬אל הספק השני בעזה"י‪ ,‬והיינו מצד נתינתו‬
‫ומיהו אי ג הכלה היתה סבורה שהיא שלו לחלוטי‬
‫הי' מחוייב לקנותו או לפייס אמו שתמחל לו תנאי‬    ‫לה‪ .‬הנה א היה האמת שהכלה נתנתה לו‬
‫אבל השתא שהכלה ידעה שהוא רק שאול מאמו‬           ‫לקדשה בו מקודשת דקיי"ל איתתא נמי ידעה‬
‫ונתקדשה לו ע"ד קישוט פרוטה א"כ תחזור לו‬         ‫לאקנוייה‪ ,‬וכבר הארכתי בתשובה אחרת‪ Ê‬בדברי‬
‫הטבעת והוא יחזירו לאמו והרי היא מקודשת‬          ‫)הש" ( ]רש" [ בש רשב"א דמייתי ב"ש סי' קכ"ד‬
                                                ‫סקי"ט ע"ש‪ ,‬א היות באמת טבעת ששאלה לו אמו‬
                     ‫כנלע"ד‪.‬‬                    ‫והוא לא נת לה בתורת שאלה וקישוט לשעה אלא‬
                                                ‫לטבועי והשואל אינו יכול לית במתנה כליו‬
                       ‫‪.˙Âί· ÈÓ˙ÂÁ Ïη ÌÂ˙Á‡Â‬‬   ‫השאולי לו‪ ,‬א כבר מבואר בדברי הפוסקי‬
         ‫‪.˜"ÙÏ Ê"Ù˜ Ë·˘ ·ÂË '„ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬     ‫והסכימו האחרוני כול בהנות כלי לחבירו לקדש‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬                              ‫בו אשה אמדינ כוונת הנות שיהי' בכל אופ‬
                                                ‫המועיל וא אינו מועיל שאלה יהי' במתנה ע"מ‬
                                                ‫להחזיר כמבואר בח"מ וב"ש סי' כ"ח )סקמ"ח(‬
                                                ‫]סקל"ג[ ובמתנה ע"מ להחזיר הוא שלו גמור ממש‬

                                                            ‫לחלוטי ולצמיתות עלמי ‪.‬‬

                                                                       ‫‪.˘"· ·¯‰ ‰ ‰ ‰"„ (Ô¢‡¯‰) ÂÙ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .Ê‬‬
‫‪„"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ Ì‚ ‰‡¯Â .‡ ,ÁÓ Ìȯ„  · ,‡Ó ‰ÎÂÒ Ò"˙Á 'ÈÁ·Â .Ì‚ ‰"„ ·Ï˜ 'ÈÒ ‰ˆ¯˘ ‰Ó Ì‚Â ‰"„ ‡Ï˜ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ ‰‡¯ .Á‬‬

                                                                                                    ‫‪.͇ ‰"„ ˆ¯ 'ÈÒ‬‬
                               ‫‪.‡¯·È‡ ‰"„ '„ ˙‡ ·Ï 'ÈÒ Ê"‰Ú·‡ ¯ÙÂÒ ·˙ÎÓ ˙"¢· ‰È¯· ¯Ó  ȷ¯„ ‰ÈÓ˘Ó ÂÊ ‡¯·Ò Î"Π.Ë‬‬
   460   461   462   463   464   465   466   467   468   469   470