Page 51 - 4
P. 51
Ì˙Áסימ ד ‡È ¯ÙÂÒ
חדא לסכור פי התועב האומר שיש ביד רבני הזמ להצרי מאה רבני מ"מ כל הקולו' שנהגו בזה
להתיר מה שירצו ב' להרגיל בזה ההיתר לישא ב' דהיינו שלא לצמצ לשלש במשולשי שליש
נשי ע"י ק' רבני שא יבוא הדבר בפליליה לא במדינה זו ושליש בזו וכו' אי צריכי לדקדק בו זה
יהיה זר בעיניה וא"כ כל חכ עיניו בראשו בעני
נ"ל דעת הנב"י קמא.
זה בזה"ז.
Î"‡Âבנידו שלפנינו הרב וב"ד של הגליל ההוא
‡Â·‡Âקצת במה שפקפק פר"מ נ"י על מה שכתוב
יראו ויעיינו וא כשר הדבר לפניה יכתבו
בקונטרסי„ ,כיו שגילה דעתו הבעל שזכות פסק שלפי העני ראוי להתיר לזה לישא אשה על
הוא לו יכול השליח לזכותו ובשג שהוא זכות אשתו בהיתר מאה רבני היינו עוד כ וכ למלאות
להצילו מאיסור חרגמ"ה וכ לעני הפרשת חלה. המספר וג יציעו הדבר לפני גדול א' במדינה הואיל
וע"ז השיב ב' תשובות חדא הא איכא מ"ד דליכא ונפיק מפומייהו דב"ח ז"ל וא יסכי יצרפו סמוכי
חרגמ"ה בזה"ז רק מנהג ,לפע"ד די במה שכבר במורינו מג' מדינות כנ"ל .ואעפ"י שאיני מצרי
כתבתי לא יהא אלא מנהג והעוברו פור גדר וק משולשי ממש מ"מ יראו לקב מספר מסוייפ מכל
לי' בלטיותא ומעשי בכל יו שרודפי אות בכל מדינה ורגיל אני להחמיר בהנ"ל מפני שנ"ל דברי
מיני רדיפות ומרחיקי אות א"כ פשיטא שזכות מהרש"ל פ"ו דיבמות הנ"ל ,אבל א נראה שראוי'
הוא לו .תמהתי על פר"מ שתפש הלשו שכתבתי להתיר אני מקיל בהפרטי כי אעפ"י שתיקו גדול
שנפטר מחרגמ"ה וסבור דוקא קאמינא ולא יהא אלא תיק הגאו רגמ"ה לגדור בפני הפריצי מ"מ כבר
ספק מהרש"ל ספק רמ"א וכי לא זכות הוא לו רבי חללי הפילו המחמירי' בזה ושלשה אני יודע
שיצאו מ הדת עי"ז ר"ל והרב וב"ד יהי' נזהרי
להצילו מה ספיקא. מאוד שיעשו הדבר ברצו קרובי' ואפוטרופסי
˘ ˙Èפקפק ממ"ש ר" ר"פ האומר דאפילו מינתה השטיא שלא יבואו בערכאות.
שליח קבלה והבעל אומר אי אפשי שתהיה ‰ ‰Âזה לי איזה שני הותר אחד ממדינתינו עפ"י
שליח קבלה שלה אלא אני ממנה אות שליח קבלה
סבר הר" כיו שביטל שליחותה שוב אינו מועיל ק' רבני ואני עני כקופ בראש והזוג היו
מינוי שליחותו דלמא במחשבתה חזרה ופי' פר"מ דרי בוויע והיא היתה אז במגדל השוטי והבעל
דלעול חיישי' לחזרה במחשבה רק כל זמ נשא אשה אחרת ושוב נשתפה האשה ולא נתרצה
ששלוחה קיי בעינ ביטול בפה ועכשיו שהבעל בפשר כמה אלפי שהשליש עבורה והביאה אותו
ביטל שלוחה שוב חיישי' שמא במחשבתה חזרה בו, בפלילי ש בוויע וממש היה סכנה בדבר והשר
וא"כ ה"נ אעפ"י שהבעל כבר גילה דעתו שרוצה אמר כיו שהדבר באר הגר לא ימהר לבטל
לגרשה ,וכ בעני הפרשת חלה מ"מ כיו שמנוי ההתירי עד יבוא במקו גבוה אבל עכ"פ ישאלוני
שליחותו הראשו מפוקפק א"כ חיישי' שמא חזר בו ואשיב א כל המאה חתומי מקויימי' בקיו וברור
במחשבתו ועי' בפני בירושלמי שהוציא ממנו הר" שלא זיי הבעל או שלוחו ,והיה לי צער גדול
סברתו שהקשה א"כ האשה עצמה שהביאה גיטה ומשמי עזרוני שבאו הזוג לכא והתפשרו שנית וכ'
ניחוש ותי' היא עצמה יכולה לחוב בעצמה ,יראה
שאי הטע כמ"ש פר"מ וכל רואיו יכירו דלא גט חדש ונת לה מידו לידה מרצונה.
נאמרו דברי' הללו אלא באיתתא דטב למיתב ט דו
כדאמרי' ביבמות ספט"ו לעני קטטה וב"ק קי"א „˜˙˘‡Âכשהיה הפקודה מה"ל שטאטהאלטטרייא
ע"א לעני מוכת שחי אבל בעלמא אפי' בחלה מ"מ
בשטיות דזכות גמור הוא לו פשיטא דלא סלקא לפרוט לה כל דיני איסורי עריות ועל
אדעתה דהר" לפקפק כה"ג ,ובשג הר" הוא דעת ידי היתה שומא סדרתי לה כל האיסורי
יחיד בזה ויעי' בתי"ט .ובחי' גטי מיוחסי מדאורייתא והאסורי מדרבנ ‚ וסיימתי כל אלו
לריטב"א ‰כ' בש מורו היינו הרא"ה פי' משנה ר"פ האסורי אפי' מדרבנ א"א לשו רב או אפי' מאה
האומר היא אמרה זכה לי והבעל אומר א"א ושוב רבני לזוז זיז כ"ש לבד מדבר אחד לישא ב' נשי
שהותר לנו בי מ התורה בי מדרבנ רק גדר גדרו
בה מעצמ והתנו בהתקנה להתיר ע"י ק' רבני ע"י
השלשה כתובה ומזונות ועשיתי זאת מפני ב' טעמי
‚.ÊÏ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ÒÙ„ .
„.È˙¯Ó‡Â ‰"„ ‡È 'ÈÒ ÔÏ‰Ï .
[‰Ê· È˙ί‡‰ ‡"˜Ó·Â ˘˜˘¯˜ Ï„È ȷ¯Ï ̉ Â È ÙÏ˘ ‡"·Ëȯ‰ 'ÈÁ˘ ˜Â˜ ·¯‰ „ÒÂÓ ˙¯Â„‰Ó ‡"·Ëȯ‰ 'ÈÁÏ ‡Â·Ó· ‰‡¯] .‰
