Page 622 - 4
P. 622
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜·Ù
לאלתר( ,וא על פי ששושביניה היה וט"ע לא היה שכתב דבט"ע כו' ,ותיבת שכתב הוא לאו דוקא
לא חשדו בכ )פי' שכיו שהיה שושבינו של הטבוע דבאמת לא כתב כלשו הזה רק דמכללא איתמר
ורדו ולהוט הוא לעשות לו טובה ולקוברו יש
לחוש שבנקל הכרה מועטת יאמר בדדמי ואיננו הוא וכדכתיבנא.
אלא אחר ,והכי אשכח דחששו באשה שאומר' מת
בעלי מלחמה שמתו שרדופה לינשא אומרת בדדמי, È˙ȇ¯Âבספר שב שמעתתא לבעל קצה"ח ז"ל
מ"מ לא חשדו חכמי את השושבי בכ שיעיד
בדדמי( ,וכ"כ בה"ג אמרו רבנ גבי אשה עד דיהיב ]שמעתא ז פי"ד[ שהדפיס ש תשובה זו
עדי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימני שלו ,כ"כ שהזכרתי בספרי וכתב ש ג"כ דמבה"ג לאו בפירוש
רב יהודאי גאו ונראי הדברי ,אבל בט"ע גמור אלא מכללא הוא .וע"ש דקשיא לי' על הפוסקי'
דישנו רובו של וראשו ,מעידי עליו אפי' לאחר שהזכירו שר"ת כ"כ בש בה"ג ,ואי ספק שבא"ז
שלש' ימי ואפי' לאחר זמ מרובה כו' .ובסו העתיק דברי ר"ת כמות שה בספר הישר ,וכאשר
התשו' כתב ,וכל המחמיר בדבר אינו אלא חוטא הגהתי שמה שכצ"ל ,וכ"כ בה"ג כו' כ כתב ר"י
ואי כא חשש איסור ,ולא משו עיגונא פירשתי כ גאו ונראה מדבריו דדוקא בסימני' אבל בט"ע גמור
אלא מפני שהוא אמיתה של תורה ,וצור ישראל
יושיבינו בקרוב וכו' והית' בריתו אתנו החיי כו' .ולפי שאי נ"מ לדינא קצרתי.
והשלו עכ"ל. ‰ ‰Âראיתי בדברי הגאו מהר"מ נ"י שפירש מ"ש
‰ ‰Âמתו דברי תשו' זו שהרחיב ר"ת את הזמ ר"ת דבתר דנח נפשי' אכלוה כוורי לסימני',
דר"ל דאז מיא לא מרזו מכה כיו שנעשה החבלה
הרבה ,ע"כ לו' דיש ש תפיחה ,ואעפ"כ א לאחר מיתה .הדברי נכוני' וכמבואר בשו"ת בית
ניכר בט"ע מעידי עליו ,וכבר פירשנו דברי התשו' יוס שהובא בק"ע סעי ]קע"ד[ .א מה שנראה
לאט לאט בי הדבקי ,נשאר לנו לפרש מאי דקאמר מדבריו דגרס אכלוה כוורי לסימני' ,לא ידעתי מאי
"ואע"ג דקאמר דלא היה ניכר דלבתר דנח נפשיה לסימני' דקאמר ,ובספר הישר אשר לפנינו איתא,
אכלוה כוורי וסימני א"נ תפח היה מעיד עליו כו'". וסימני א"נ תפח הי' מעיד עליו ,והוא תמוה ג"כ דכל
הנה הרוצה לטעות יאמר שר"ת אינו מיקל היכא שתפח ודאי שאי להעיד ע"י סימני תמונת פ"פ כו'
דתפח אלא כשמעיד ע"י סימני בלבד לא כשמעיד כדמוכח מש"ס באשתהי .ונראה שתיבות אילו ה
ע"י ט"ע ,ע"כ ארחיב לפרש .הנה ר"ת מפרש דטבוע ט"ס וכצ"ל ,אכלוהו כוורי ובסימני הי' מעיד עליו,
זה אכלוה כוורי ולא היה בו ט"ע אלא בחוטמו או י"ל דתיבת וסימני' הוא ט"ס וצ"ל ,ובמי אינו
ופדחתו ופרצופו בלבד ,ולכ הצריכו חכמי נתפח הוא מעיד עליו ,ור"ל לפי תירו הש"ס
דליחזיוה לאלתר דאי לא חזיוה לאלתר חיישינ
לתפיחה ,ואלו היה בו ט"ע גמור כראוי דישנו ראשו דמצמת צמית.
ורובו מעידי עליו אע"ג דלא חזיוה לאלתר ,ואע"ג
דמיתפח נמי יכולי להכירו בט"ע כיו שט"ע זה הוא È˙‡ˆÓÂבשו"ת גינת וורדי ]הספרדי[ חלק אוה"ע
ט"ע גמור כדקאמר ,וכ ג"כ אלו היו מעידי על
טבוע זה דאכלוה כוורי ,א היו מעידי עליו כלל ג' סי' י"ח שג"כ הי' בידו ספר הישר
בסימני א"נ תפח ,היה מעיד עליו ,שאי התפיחה בכת"י וכפי הנראה הי' ג"כ ספר שאינו מוגה .ולפי
מפסדת הסימני ,ולכ בשביל שנתחברו בזה הטבוע שאי הספר מצוי ביד כל אד ראיתי להעתיק לשונו
תרתי לריעותא ,חדא שלא הכירוהו בסימני וחדא
שלא הי' ש ט"ע גמור כראוי ,ואינו מעיד בט"ע זה וז"ל.
אלא כמדמה מלתא למלתא ,לכ הצריכו חכמי
דליחזיוה לאלתר ,אמנ א היה ש ט"ע גמור ] È˙‡ˆÓÂלר"ת בספר הישר בחלק התשו' ד פ"ה
כראוי אע"ג דלא חזיוה לאלתר ואתפח מעידי עליו,
ע"א שכתב דבט"ע מעשי בכל יו ואפי'
עכ"ל הג"ו. לאחר י"ב חדש מת ניכר והרב הקדוש ר' שמשו
כשהגיד עליו בעל החלו לאחר חצי שנה ניכר
‰ ‰Âמ"ש דהא דקאמר וההיא דאנסבי' כו' פירוש כאילו הוא חי כו' ,וההיא דאנסבוה לבתר חמשה
יומי אפומא דשושביניה )פי' דמצרכי' דחזיוה
דמצרי בלא אשתהי דאל"כ תפח כו' ,ז"א לאלתר אבל אי אשתהי מתפח תפח ,וזה הפ מסקנא
זו דקאמר דניכר בט"ע אפילו לאחר זמ מרובה( ,לא
היה בו טביעות עינא )פי' ט"ע גמור בשלימו' כראוי(
אלא בסימני טביעות חוטמו ופדחתו ופרצופו ,ואע"ג
דלא הי' ניכר דלבתר דנח נפשיה אכלוה כוורי וסימני
א"נ תפח היה מעיד עליו ,אבל לא היה לו ט"ע אלא
כמו מדמה מלתא למלתא )פי' ולהכי בעי דליחזיוה
