Page 625 - 4
P. 625
‰Ù˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ נב נד Ì˙Á
כוונתו ע"פ מה שכתבתי .ובש"ש ש כתב דלפי מה שפדחתו הוא רוב הראש ממש רק משו חשיבותו
דמשני הש"ס יכיר לחוד ,היינו דגלי קרא דלא בעינ קרי לי' רוב ראשו .ולפ"ז ממילא דלק"מ מ"ש
הכרת פני' שהוא בסימני' כו' ]ע"כ[ .ולפ"ז יש לפרש בש"ש ,דמאי פרי על רבי יוחנ ממתני' דאי
דברי ספר הישר מ"ש כדמסיק בפ' יש בכור ,כוונתו מעידי דלמא טעמא דר"י משו דפדחתו שהוא רוב
על האי תירוצא .ולפ"ז כצ"ל "אבל אי איכא ט"ע ראשו רובו ככולו ,וכבר כתבתי לעיל ליישב זה ,ולפי
לית די ולית דיי דמעידי אפילו לאחר כמה שני' דברי אא"ז בלא"ה א"ש ,דע"כ לא אמרינ רובו
בפרצו פני' כדמסיק כו'" ,ור"ל כיו דמסיק יכיר ככולו אלא ברוב ממש ,ובזה כתב הסמ"ע דרובו
לחוד היינו ע"י הכרה בט"ע וזה מהני א בפדחת ככולו ג לעני רוב פדחתו ,משא"כ הפדחת שאינו
דהיינו פרצו פני' לחוד ,והכרת פני' היינו סימני רוב הראש ממש לא הוה חשבינ לי' כרוב הראש
הפרצו לחוד .וקצת משמע ]כ [ מדברי הגאו לומר שהוא ככולו לעני הכרה ,אע"ג דמחמת
מהר"מ האבד"ק פ"ב נ"י בתשובתו בפירוש דברי חשיבותו הו"ל כרוב שיהי' נחשב כילוד ,מ"מ לא
ספר הישר בזה שכתב וז"ל ,אבל מט"ע בבני הגו מהני זה לעני הכרה א לא דנימא דפדחת לחוד
לא מיירי ,דפשוט אפילו אחר כמה שני' הוא ניכר מהני אליבא דר"י מחמת שיש היכר מחמת עצמו,
כל זמ ששלדו קיימת ,וש"ס דבכורו' מוכיח כ ר"פ ולכ שפיר פרי עלי' ממתני' דאי מעידי כו'.
יש בכור דמדמה יכיר דבכור להכרת פני' דשמעתי ולבעל קצה"ח נראה דאשתמיט ממנו דברי הש"
והת ליכא אלא יציאת פדחת לחוד בלא גו ולא ואא"ז ש ודברי הב"ח סי' קצ"ד ,דאל"כ לא הוי
שארית הראש רק הפדחת לחוד ומדמה הש"ס שתיק מינייהו ,וקצרתי .ועיי בספרי סימ י"ט ד
להדדי ,ולא הוי קשיא לי' לש"ס ש אלא משו מ"ז ע"ג ]דפ' ווארשא נ"ח ע"ג[ .ד"ה אמנ
דהכא בעינ שלשת והת בפדחת לחוד סגי ש"מ הירושלמי כו' ,שכתבתי שדוקא גבי בכור י"ל כיו
ה"נ בהכי מיירי עכ"ל .והנה לא נתבאר בדבריו הא שנולד כבר רוב הדבר שצרי להיות ניכר על ידו כו',
דקשיא ל אההיא דהת דבכורו' דמיירי בט"ע, והיינו ע"פ דברי הסמ"ע דלעיל ,ומ"מ א"ש דברי
ואפשר שכוונתו למ"ש דכיו דליכא רק יציאת פדחת
ממילא שאי זה הכרה של ט"ע אלא כמו דמיו הש"ס וכמש"ל.
וסימ לבד. ‰ ‰Âלפי שיטת ר"ת דהכרה בט"ע מהני ה בפרצו
Ô ‡„‡Âקיימינ בדברי הספר שב שמעתתא בעני פני ה ברוב הגו ,וה דיבמות בסימני
פרצו פני מיירי תיקשי מאי מקשה ממתני' על ר"י
זה נבאר ג"כ במ"ש ש בפרק י"ט על דברי דלמא הכרה בט"ע א בפדחת לחוד מהני ,ודוקא
השב יעקב )אה"ע סי' יא( דמייתי ראי' לדינו של בסימני' כעי מדמה מילתא למילתא בעינ פ"פ ע
המבי"ט )ח"א סי' קלה( דמי שהל בדר אחד החוט דוקא .וראיתי שבש"ש ]ש [ עמד בזה.
למקו פלוני ונמצא הרוג באותו דר תלינ שזהו ונלענ"ד דא"ש ,דר"ת ס"ל דבפדחת לחוד לא שיי
שנאבד ,והש"י הביא ראי' מר"פ קמא דפסחי )י ,א( הכרה בט"ע כלל וכמ"ש בספר הישר דאפילו בפ"פ
בשדה שאבד בה קבר דס"ל לרבי קבר שאבד היינו ופדחת וחוט אי ט"ע כמו באד של ,וא"כ
קבר שנמצא .ובש"ש ש השיב על דבריו דבקבר לא כשאמרו דלנחלה בעינ יכיר ולר"ל היינו פ"פ וחוט
היינו מחזיקי מספק שו טומאה ,אבל הכא למה ולר"י בפדחת לחוד ,ע"כ לאו מתורת ט"ע אתינ
לא נחוש שזה ההרוג אחר הוא .ועוד דהת אבד עלה רק דהוה הכרה כמו מדמה מלתא למלתא וסגי
קבר ונמצא קבר כתבני' הנאבד ,משא"כ כשנאבד לר"י בפדחת לחוד ,ולכ פרי עלה ממתני' דאי
אד חי ונמצא מת הוה כמו נאבד ככר ונמצא מעידי כו' ,ולה שינויא דמשני שאני עדות אשה
פרורי ,ודוקא בדרכו לפרר ועכבר ]אמרינ היינו דאחמור בה רבנ ,מהני סימני פדחת לחוד
שנאבד[ ,אבל נאבד חי ונמצא מת כיו דאי מוכרח מדאורייתא א לגבי עדות אשה .וזה נראה כוונת
ר"ת בספר הישר ש שכתב ,אבל בט"ע גמור שישנו
שימות אי ראוי לומר בזה זה שנאבד עכ"ד. רובו של כו' אבל כשסנטרו כו' ליכא ט"ע בפ"פ
ופדחת וחוט אלא כמו סימני בעלמא כו' ופרצו
‰ ‰Âבנידו זה כבר באתי בארוכה בתשובה אחת פני' )לחוד מהני מדאורייתא כצ"ל( כדמסיק פרק יש
בכור לנחלה ,ואע"ג דאיכא שינויא אחרינא מיהא
שכתבנו להגאו מופת דורנו בעל נ"ב ז"ל תלמודא דשני הכי קושטא קאמר עכ"ל .וא"ש
בימי חורפי בשנת תקמ"ג יעויי בספרי סימ י"א
ובתשו' נ"ב מ"ת חלק אה"ע )סי' נט( ,וש בעזה"י
העירותי בצדק על דברי הש"י והנ"ב דיש חילוק בי
