Page 630 - 4
P. 630
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜ˆ
ע"כ לא ס"ל ה סברא דס"א ע טב"ע מהני ,דאל"כ מי שאי לה סו דאפילו א נשאת תצא והוי
לא הוצרכו לדחוק כ"כ דמיירו בס"מ דהא לפז"ק ספיקא דאורייתא.
למה אמרו בגמ' חזינהו לאלתר דמוכח מיני' דמיירי
בטב"ע ,וכמו שהקשה הב"ש בס"ק קמ"ג לשיטת ˙˘ '‡ ‰·Âומעתה נחפשה דרכינו ונחקורה כמצוה
הרי ותירו דלאלתר לרבותא נקטי': עלינו מפי חז"ל להיות מ המהדרי לחוש
לתקנות עגונות ,והנה בהשקפה ראשונה הי' נראה
'ÒÂ˙‰Âבעצמ כתבו לעיל מיני' ש דאלתר היינו לדמות די אשה זו למ"ש הב"ש בסי' י"ז ס"ק פ"ז
וס"ק פ"ט דאפי' מי שראה הטביעה א יש לו טביעת
לאחר שהעלוהו כו' מוכח מיני' דס"ל עי וסמני אמצעיי לא חיישי' שיאמר בדדמי ,וג
לאלתר דוקא ,ויעויי בב"ש ס"ק פ"ג וכ מוכח ג"כ למשקר לא חיישי' כמ"ש לקמ עכ"פ וכוונתו לשיטת
ממה שהקשו הה"מ ושאר פוסקי' על הרי" דס"ל הרי" האיבעי' דעד אחד במלחמה ביבמות ד קט"ו
דאבעיית הגמ' קאי בקברתו וא"כ מאי דחי ש בגמ' אפשיטא מההיא דטבע בדגלת כו' ואסקוהו אגישרא
דה עובדא ד"ב ת"ח מיירי דקאמרי סימני אכתי דשבשתינא ואנסיבא רבא לדביתהו אפומא
ניחוש למשקר ,ותרצו דמיירי בסימני מובהקי דשושבינו ,וכמ"ש הב"ש לקמ סי' זה ס"ק קמ"ג
במקו המוצנע וכמ"ש ג"כ הב"ש בש הנ"י והב"ח והנה כ"כ בנ"ד שיש כא סימני אמצעיי כמ"ש
ומ"ש הב"ש כ בש הנמוקי יוס אינו מוכרח לומר הב"ש בסק"ע בש המ"ב והב"ח דשומא הוי ס"א,
דמיירי בסימני מובהקי ביותר דהא הנ"י כ' ש וג יש טב"ע בכליו ,דהיינו בהבגדי שנמצאו עליו
כדר שנותני סי' באבידה וש מהני סימני דוודאי לא הוי כמו חוורי וסמקי שהוזכר בש"ס
אמצעיי וע"כ דהנ"י קרי לס"א ס"מ וכלשו לסימ גרוע דהיינו רק א העד אומר שמכירו רק ע"י
הרמב" והמחבר בסעי' כ"ד ,וא"ל דכוונת הב"ש הצבע שהי' חיור או סומק ,משא"כ בנ"ד שאומרי
הוא ג"כ כ" דס"מ היינו ס"א ז"א דהא כ' אח"כ שמכירי בטב"ע את הלייבל והמשיחה שבצוואר
אבל התוס' כו' והא התוס' מיירי וודאי בס"א דהא ומעתה א נצר לזה קצת סברת האחרוני דבכה"ג
כתבו למ"ד סימני דרבנ כו' ואי מיירי בסימני לא חיישינ לשאלה ,והיינו עפימ"ש הב"ש בק"ע
גרועי כגו ארו וגו הא אפי' למ"ד סי' דאורייתא ס"ק ש"ג בש שו"ת מהרמ"פ סי' ל"ו דכשהכירו
הבגדי שהיו עליו קוד הטביעה ל"ח לשאלה וכ"כ
נמי לא מהני. עוד ש ס"ק שפ"א בש שו"ת מהרימ"ט סי' ל"ח
דכשיצא מביתו לבוש במלבושיו הללו ל"ח לשאלה,
ÔÎÂמצאתי בחי' הרשב"א בסוגיא דההיא דטבע ועוד כ' דבכל כליו ל"ח לשאלה ממילא דאי חילוק
בזה בי א יש טב"ע בגופו או בכליו דדא ודא חדא
בדגלת דה ד"ב ת"ח מיירי בסימני מובהקי הוא כמו דמהדרי כיס וטבעת וארנקי וחמור בסימני
וכ"ז דחוק מאד בסוגיא דא"כ צ"ל דלאלתר לאו אוכ משו דלא מושלי אינשי וא"כ די זה דומה
דוקא ועוד דכל סת סימני שבש"ס היינו סימני ממש לדינו של הב"ש הנ"ל דסימני אמצעיי וטב"ע
אמצעיי ,ואי איתא הוצ"ל לעול דקאמרי סימני
היינו ס"א רק דהצירו ע הטב"ע מהני ואע"כ דלכל בגופו מצטרפי .
הני פוסקי ס"ל דלא מהני אלא דבלא"ה צרי להבי
סברת התוס' בזה דכיו דהני סימני אמצעיי לא ·' איברא כד מעייני בי' שפיר יש לפקפק הרבה
מהני כיו דקיי"ל סימני דרבנ א"כ מה יועיל לזה
הטב"ע שלה כיו שיש לחוש שיאמר בדדמי בהיתר זה מתחלה יצאת לדו על גו הדי של
ואדרבא י"ל דמיגרע גרע דמחמת שרואי הסימני הב"ש הנ"ל שכ' כ להלכתא פסיקתא דטב"ע וס"א
סומכי טפי לומר בדדמי הני ס"א הנביא אינ מהני כאלו אי חולק עליה ולפענ"ד לאו דברי הכל
מועילי' כלל ואפי' להפו' ד"ב סי"א מצטרפי היינו הוא ,והנה די זה מתבאר בתוס' והרא"ש ביבמות ד
משו דרחוק שיזדמ כ ודמי לסימ מובהק ,אבל קט"ו דבעי למפשט דא"ע במלחמה נאמ משו
מה עני הטב"ע לצרפו להסימני ,ובר מ די צרי מלתא דעבידא לגלויי כו' ממעשה ד"ב ת"ח שטבעו
להבי דברי התוס' ש בתחלת דבריה שכ' אבל ע"י והשיא רבי נשותיה עפ"י נשי דכע"א דמיי ודחי
טב"ע אי להאמינ דאמרי בדדמי והשיגו על דמיירי בחזינהו לאלתר וקאמרי סימני דלאו על י'
פירש"י ע"ש ודבריה צ"ע דהא התוס' בעצמ כ' סמכינ כו' וכ' התוס' ד"ה וקאמרי כו' דלמ"ד סימני
דרבנ מיירי בסימני מובהקי אי נמי ע"י טב"ע
לעיל ד"ה טעמא דלעול לא יאמר העד בדדמי. עכ"ל התוס' מבואר מדבריה דלתירוצ הראשו
Î"ÚÂהנלפענ"ד דהסברא בזה הוא כ דוודאי א
החשש הוא רק לשמא משקר אז מועיל שפיר
