Page 631 - 4
P. 631
‡ˆ˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ סא Ì˙Á
מדקדקי יותר ,אבל מ"ש הרי" דבב"ע נמי חיישי' טב"ע וסימני אמצעיי וטעמא דמלתא דהא קיי"ל
לבדדמי מיירי באשתהי דמתפח תפח ונשתנה צורתו דע"א נאמ באיסורי רק בא"א דאיכא חזקת איסור
אי להאמינו בלא חזקה דדייקא ,והכא ליכא חזקה
לאיש אחר ובזה לא מהני הדקדוק שפיר. דדייקא כמ"ש לעיל בגמ' ולפ"ז כיו שיש סימני
אמצעיי כבר יצאה מחזקת איסור תורה דהא כתב
‰ ‰Âידעתי שיש להקשות ע"ז דה סברא דבראו הב"ש בס"ק עיי" בש הרי"ו והרמ"ה והד"מ דא
נשאת בס"א לא תצא ,והשתא כיו דכבר נפקא
הטביעה צרי טב"ע וסימני הביא הרא"ש מחזקת א"א שפיר נאמ הע"א דטב"ע דידי' ולא
בש ר"י ולפ"ז לכאורה יש סתירה לדברינו דהא חיישי' למשקר ,אבל א החשש הוא משו דאומר
מוכח דהר"י ס"ל דעל החשש דבדדמי מהני טב"ע בדדמי א"כ אי נאמנותו מועיל לנו כלו כיו שהוא
וסימני וכא בסוגיי בתירו ב' של התוס' ג"כ ר"י עצמו בטעות וממילא דלא מהני נמי כשיש ס"א כו',
חתו עלה ,אלא דמשו הא לא אריא דהא בלא"ה ולפמ"ש מיושב מה שקשה לתי' ב' הלז מאי קאמר
לשו הר"י שהביא הרא"ש צרי ביאור וזה לשונו בגמ' דלאו עליי' סמכינ הא ע"כ צרי לטב"ע שלה
ש וכ"כ הר"י דהא דבעינ הכא סימני ולא סגי דאל"כ לא מהני סימני ,ומה"ט הוזכר בגמ' חזי'
בט"ע היינו בראו הטביעה ולשו זה תמוה דהא לאלתר אבל לפימ"ש א"ש דקאי אדלעיל דבעי
וודאי הא דמוקי לה הכא באמרו סימני לאו משו למפשט דע"א נאמ נגד חזקת איסור משו דהוי
חששא דקאמרי בדדמי רק כדי דלא תפשוט בעיי עבידא לגלויי וע"ז דחי דהכא מיירי בס"א דליכא
דע"א נאמ משו מלתא דע"ל ועכצ"ל דהר"י מפרש חזקת איסור ואי בזה הסמיכה על העד ,אבל לעני
כל האבעי' דע"א במלחמה דחיישי' שהעד גופי' יאמר גו ההיתר לכתחלה לזה צרי הטב"ע שלה ,
בדדמי וכדמשמע מפירש"י ש אמנ בדברי הר"י והשתא א"ש דבזה פליגי שני תירוצי התוס'
בתוס' שלנו א"א לפרש כ דהא כ' לעיל דל"ח כלל דבתירוצ קמא נמשכו למ"ש בראש הדיבור דעל
שהעד יאמר בדדמי ואפשר שהר"י שהביא הרא"ש העד גופי' יש חשש בדדמי וכתבו ש כ בכדי
הוא ר"י הבחור או ר"י הלב ולפ"ז נלפענ"ד פירוש להשיג על פירש"י דהא רש"י פי' האבעי' קאי על
מרווח יותר דהנה כבר הארי הב"י והביא הרבה העד גופא וע"כ כ' דמ"מ לא הו"ל לפרש דהמי
פוסקי דס"ל דאפי' סימני מובהקי ביותר לא מהני משני הפני ולכ הוצרכו לפרש דמיירי בסימני
ותמה עליה ועיקר קושיית' מהגמ' ד ק"כ דקאמר מובהקי דוודאי אי חיישי' לבדדמי לא מהני ס"א ע
הכא בשומא סימ מובהק קמיפלגו דמוכח להדיא טב"ע ,אבל לתירוצ הב' כ' לפי שיטת דלעיל
דבסימני' מובהקי' לכ"ע מהני ,וביותר תמה על הבעל דהעד לעול אינו אומר בדדמי ,וכמ"ש ג"כ הב"ש
העיטור שכ' כ בפירוש דשו סימ אינו מעיל בש התוס' ולכ כתבו שפיר דטב"ע ע סימני
והקשה עליו שסותר דברי עצמו גבי גט אשה ע"ש, אמצעיי מהני ,ומש"ה הוצרכו לומר ג"כ לדעת
ועוד הקשיתי על הרשב"א בחידושיו ד קכ"א הרי" דמיירי בסימני מובהקי דהא הרי" פי'
בהסוגיא דשלשלוהו לי ולא עלה ביד אלא רגלו הסוגיא בי בקברתי' בי בלא קברתיו וא"כ ג על
כו' שהשיג ש על הרמב" שכ' דהעלו מצודה כו' העד חיישי' שיאמר בדדמי וכבר העמיק הרחיב בזה
ומפרש הרשב"א דמיירי שקשרוהו ברגלו כו' ע"ש
וקשיא לי אמאי לא משני דמיירי שהיו בו סימני הלח"מ בביאור הסוגיא.
מובהקי ,ובאמת ס"ל להרשב"א בפירוש בסוגיא
ÈΉ·Âמיושב ג"כ מה שהקשה הב"ש על התוס'
דטבע בדגלת דס"מ מהני:
דלמה נאמני מאחר שראו אותו בחייו כו'
Î"ÚÂנלפענ"ד הסברא בזה דוודאי לכ"ע סימני ע"ש ס"ק קמ"ג ,ולהנ"ל א"ש כיו דכבר יצאה
מחזקת א"א ע"י ס"א לא חיישי' תו למשקר דע"א
מובהקי מהני כדאי' בגמ' והיינו כשנמצא נ"ב ,ולבדד מי בלא"ה אי חושש לסברת התוס'
הרוג או בנטבע ולא ראו הטביעה ,וכ"מ בשו"ת ומיושב ג"כ מה שהקשה הרא"ש והרמב" על הרי"
הרשב"א שהביא בנב"י סי' כ"ח דס"ל שיש חילוק דס"ל דבב' עדי נמי חיישי' לבדדמי הא בגמ' קאמר
בי ראו הטביעה ללא ראו הטביעה ע"ש ,אבל מאה נשי כע"א דמיי כו' והרשב"א נדחק ליישב
בנטבע וראו הטביעה ס"ל דלא מהני סימני אפי' דמכח כ"ש פרי ע"ש ,ולפי הנ"ל א"ש דוודאי לעני
מובהקי בלא טב"ע ,והשתא א"ש דהרשב"א מיירי החשש שהעד יאמר בדדמי ל"ח רק בע"א אבל שני
בעובדא דשלשלוהו דמיירי שראו הטביעה ,וע"כ לא
יכול לתר דמיירי בס"מ דאכתי לא מהני בלא טב"ע
וזה לא שיי ברגלו ולפ"ז י"ל דג הבעל העיטור
