Page 635 - 4
P. 635
‰ˆ˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ סא Ì˙Á
מבואר מדבריה דלמ"ד תו"ת ספיקא דאוריי' לא ˙‡ÊÂשנית מה שכתבתי דהטב"ע בבגדי אלו יהי'
קשיא להו דנוקמה אחזקה והיינו משו דכיו
דספיקא דאוריי' היא בכה"ג לא אזלינ בתר החזקה, חשוב כמו טב"ע בגופו משו דבכה"ג ל"ח
ואע"ג דחזקה דאוריי' היא ובכל הספיקות אזלינ לשאלה ,אינו מוכרח דמ"ש בק"ע סי' ש"ג בש
בתר חזקה כדילפינ מבית המנוגע ,וצ"ל דהיינו מהרמ"פ כשהכירו הבגדי שנטבע כו' כבר כ' הב"ש
בשאר ספק השקול משא"כ הכא דהספק הוא עפ"י בס"ק צ"ח דמיירי דוקא במצאוהו לאלתר וג על זה
עדי הוי תרי כמאה ואות השני שאומרי מת יש לי מקו עיו לפימ"ש הרשב"א בחידושיו על
יכולי להכחיש העדי אחרי ע החזקה דלא מתני' דמעשה באחד ששלשלוהו ולא עלה ביד
עדיפא החזקה מכאלו הי' עוד ב' עדי אבל למ"ד אלא רגלו כו' דמיירי שאשרוהו ברגלו והשיג על
תרו"ת ספיקא דרבנ דאז מדאוריי' לא משגחינ כלל הרמב" שכ' שהשליכו מצודה כו' ע"ש שנדחק
בהדי הני סהדי שיקרא וכמא דליתנוהו דמי ולכ מאוד לפרש דבריו ואי איתא לדברי מהרמ"פ הנ"ל
הוי ספק השקול שלא עפ"י עדי שפיר מוקמינ לה הו"ל לתר דמצאו הרגל מלבוש במנעל והי' לה
אחזקה ומש"ה הקשו תוס' רק למ"ד תרו"ת ספד"ר, טב"ע במנעל ,ואי לומר דא"כ הו"ל לפרש זה במתני
ולפ"ז בדייני לא שייכה ה סברא דהא באמת אלו ז"א דהת עיקר הדי אתי לאשמעי' לעני שא נוטל
ואלו דברי א"ח ,וא"כ הוי כשאר סדא"ו ול"ל בה ממנו אבר שאינו יכול לחיות מותרת וביכול לחיות
אוקמה אחזקה דהמתירי מוציאי אותה מחזקת
א"א ,וע"כ יש לסמו להבא על חזקה דדייקא אסורה ,ומזה נשמע דס"ל להרשב"א.
ומנסבה ,ועוד דבלא"ה לא דמי כלל דבשלמא גבי
תרו"ת אות שאומרי לא מת סותרי בפירוש עדות ‡ˆÂȉמזה דיש כא כמה צדדי להקל חדא דהרבה
האומרי מת ומחזיקי החזקת א"א ,משא"כ הכא
דאות פוסקי האוסרי אי סותרי האחרי המתירי פוסקי ס"ל דסימני גופו וכליו מצטרפי ,
לומר שבוודאי לא מת רק דס"ל דמסימני הללו אי וא"כ בנ"ד שיש ס"א בגופו וג הקשירה במשיחה
ראי' שמת דאינ מובהקי ,אבל הפוסקי המתירי שבצאורו הוי סימ לחד תירו שבתוס' הנ"ל ,הג
ה אומרי שבוודאי מת כיו דהוי סימ מובהק ע"כ שיש לפקפק ע"ז דא"כ מאי פרי וניחוש לשאלה מה
הוא ולא אחר וסותרי בפירוש החזקת א"א וממילא חשש שאלה שיי הכא הא בלא"ה אי לו מי' בכינו,
מסתייעא להו חזקה דדייקה וכעי זה ראיתי בס' מ"ת כל קושי' יש לו תירו ,ולדעת מהר"ל מפראג
משמרת הבית להרשב"א גיב רוב מצויי א"ש צרי ד קט"ו לתיר ב' זה נחשב לס"מ דהיינו ט"ע
מומחי דלא אמרי' סמו מיעוטא לחזקה משו ע ס"א רק שפקפקתי ע"ז דאפשר לדיד דמחמרינ
דהמיעוט אינו סותר הרוב ואינו מסייע להחזק' דאפי' בראו הטביעה לא מהני זה ,והתוס' לא מחלקי בכ ,
אינ מומחי יכולי לשחוט שפיר באקראי ,ג והרא"ש בש ר"י מיירי בס"מ כו' אלא דמ"מ חזי
בלא"ה נסתרה דרכי ממני היכי מדמי להו להדדי וכ' לאצטרופי לשאר התירי ,ובלא"ה הרבה פוסקי
דלא עדיפי דייני מעדי ,דוודאי עדיפא דהא בעדי ס"ל דלהמסקנא דסיד"ר ל"ח לשאלה ועוד י"ל
אמרי' תרי כמאה ובדייני הל אחר רוב דיעות דבכה"ג שהסימ הי' בכתונת שלו ,וכשיצא מביתו
לא לקח עמו כתונת אחר אי שיי שישאיל חלוקו
וכשרבו המתירי אי חוששי לחזקת איסור: וישאר ערטילאי וג הלבוש בסעי' ל"ב ול"ג מחלק
בי המלבושי דבמלבוש שא"א לפשטו במהרה ל"ח
‡ˆÓלמידי סיוע שיש בו ממש למ"ש הב"ש ס"ק לשאלה א בכל אלו לא יצאנו מידי מחלוקת
מ"ז בש הט"ז והרא" ומהרימ"ט דבכל הפוסקי כנ"ל:
ספיקא דפלוגתא אזלינ לקולא ,ובר מ די יש לדו
בזה דהא כבר כ' הפוסקי דהא דקיי"ל במשאל"ס ‰ ‰Âאת זה חזיתי ונתו אל לבי שהחלקת מחוקק
א נשאת לא תצא היינו משו דמ התורה שרי והנה
אע"ג דבנ"ד לא שיי זה דהא לא הזכירו העדי בשו"ת שלו שהביא בס' קנ"ה כ' דבפלוגתת
ששו א' מה שהי' אצל הטביעה שהה עד כדי הפוסקי בדיני עגונה הוי כשני אומרי מת ושני
שתצא נפשו וכבר כ' הכ"מ פי"ג מה"ג די י"ט כ, ואמרי לא מת דתרי ותרי ספיקא דרבנ ומדאוריי'
דבלא שהו עד שת"נ א נשאית תצא ,מ"מ שמעינ אוקמה אחזקת א"א ,דלא עדיפי דייני מעידי ע"ש,
מינה דבכל מקו דאמרינ א נשאית לא תצא הוי ואני בעניי לא זכיתי להבי דבריו היכי מדמי להו
להדדי ,דהרבה יש לחלק ביניה ,דכבר הקשו התוס'
בכתובת כ"ב וביבמות פ"ח אהא דאמר הת הבא
עלי' באש תלוי קאי כו' תימא דבחטאת קאי
דתרו"ת ספד"ר ומה"ת אוקמוה אחזקה כו' ע"ש
