Page 634 - 4
P. 634
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜ˆ„
חיישינ לבדדמי ,ודלא כהרי" וכבר כתבתי די"ל חשש הא' ליתא כיו שלא נשמע שנטבע כא אח"כ
דהרי" נמי מודה לו בחזו' בשעתי' דאז אפילו ראו וג אי לחוש שנטבע במקו אחר ושטפוהו המי
הטביע' ל"ח בדדמי רק באשתהי דאז כל אד יכול לכא דהא משיל"ס ה ,וכיוצא בזה הובא בב"ש
לטעות ,וס"ל דזה דומה למלחמה דסברי דמית בק"ע ס"ק רכ"א דא נאבד אד בדר זה אי
ומש"ה הת ב' עדי ג"כ חיישי' לבדדמי וצ"ל חוששי לאחר מה"ת ול"ד למשאל"ס בעינ נמי חזו'
קברתיו וראיתי בב"ש ס"ק כ' שנסתפק לדעת הרא"ש בשעתי' וסימני לכ"ח כדאי' לי' ומעתה ה
א צרי חזיו' לאלתר ב"ב עדי ,ולכאו' נ"ל דמשיל"ס והועלה כנ"ל דמי ממש למלחמה דש
להוכיח דבב"ע לא חיישי' כלל לבדדמי וא"צ לאלתר הוא ג"כ החשש דזימני דמחו לי' בגיא וברומחא
דאלכ"ק היכי פשוט הרי" והרא"ש מסוגיא דטבע וסברה דמית כו' כדאי' בגמ' ,ולפ"ז פשוט הראב"ד
בדגלת דע"א במלחמה נאמ ול"ח למשקר דלמא שפיר מדאמרי' הת דדוקא בדיעבד שרי ולא
הת מיירי ב"ב עדי וכ משמע הלשו בש"ס דיל לכתחלה רק מטע דהוי משאל"ס דהיינו שיש לחוש
איתא אפומא דשושביני ביו"ד שהוא לשו רבי שמא יצא ממקו אחר ואינו זה אבל במשיל"ס
וא"ל דא"כ מאי פרי אינהו דעבוד כמא הא עפ"י דכוותי' הי' מותר לכתחלה אע"ג יש דעדיי לחוש
שני עדי יקו דבר וע"כ דידוע הי' לה המעשה שמא עדיי לא מת ואומר בדדמי אפ"ה לא חיישינ
שלא הי' רק עד א' וכהוכחת הח"מ הנ"ל .ז"א דהא להכי ממילא מוכח דדומיא דהכי במלחמה בע"א לא
ביבשה לאחר ג' ימי וודאי דלא מהני אפי' מאה
עדי כיו דנשתנה צורתו ולפי הס"ד דהת אי בעינ קברתיו ולא חיישי' לבדדמי:
חילוק בי י ליבשה פרי שפיר ,אבל על הרי"
והרא"ש קשה להמסקנא דמיא מצמת צמתי היכא ‡˙˘‰Âא"ש דלא מצי למפשיט הכי מעובדא דדגלא
פשוט מהת ,אע"כ דבב"ע ל"ח לבדדמי וא"צ חזוהו
לאלתר ,ולכ פשוט שפיר מדמסיק הת אסקינהו דמהת לא מוכח רק שמא אינו זה שנטבע
קמ וחזיוהו בשעתי' מוכח דלא מיירי בב"ע רק דלכ צרי חזו' בשעתי' אבל לעני החשש שמא חי
בע"א ומוכח שפיר דאפי' בע"א ל"ח למשקר ,ולפ"ז עדיי לא תפשוט די"ל דהת מיירי בהוזז ממקו
להרי" דפליג על הרא"ש עכ"פ באשתהי וס"ל למקו או דאסקינהו קמ פירושו כ שיודע בוודאי
דבב"ע נמי חיישי' בדדמי עכצ"ל דהי' לו גרסא שמת כו' ולכ הוצר לפשוט מעובדא דטבע חסא:
שושבינא באל" דאלכ"ק כנ"ל ,ועכ"פ אנו נקטינ
בזה כהרא"ש דכ"כ ס"ל הרז"ה והרמב" ורוב ˙Ó‡·Âחילוק זה מוכרח בהרא"ש גופי' שהביא
האחרוני : דברי התוס' שהקשה האי מתירי נשי
עפ"י ע"א .בספינה שטבעה כו' וע"ז כ' והרא"ש,
‡ ‡Ïדבנ"ד אני נבו בזה ,דאות הב' עדי שהכירו ולפימ"ש ניחא ,ר"ל דיש חילוק בי ראו הטביע' ללא
ראו ,ובאמת זה דחוק דמשמעות התוס' דאפי' בראו
הלייבל אי לסמו על הכרה זו כ"כ דהא ע"כ מתירי ,וטפי הו"ל לתר דהא דמתירי היינו באומר
לא היו מכירי את הנטבע כ' חיי לייב הנ"ל בטוב קברתיו ,ואע"ג דמעשה דב' ת"ח מיירי נמי בקברתיו
כשהי' בחיי דהרי אינ יודעי כלו שהיו בו לפימ"ש לעיל ואפ"ה מצרי סימני .ז"א דזהו רק
ווארצלי הנ"ל ששני מה היו בפניו במקו מגולה דלא ניחוש למשקר אבל הרא"ש דס"ל דהאבעי'
דהיינו פדחתו וסמו לאזנו על השלע וע"כ מחמת אפשטא ול"ח למשקר הו"ל לשנוי' כנ"ל ,אע"כ
שאינ בני תורה ויש לחוש דג הכרת הבגדי הוא דבמי שאי לה סו יש עוד חשש אחר דלמא אינו
רק ע"י חורא וסומקא ואמרו בזה בדדמי ,וג עדותו זה שהועלה ולזה לא מהני באומר קברתיו ,סיומא
של כ' יעקב חיי הג שהוא יודע מהווארצלי דמלתא דבנ"ד דכבר ידעו מהטביע' דהוי כמו ראו
והכירו בטוב בחייו מ"מ יחיד הוא בעדותו על זה להסכמת הפוסקי ,קשה מאוד לצר הטב"ע
ואינו מצטר לעדות של אלו די"ל דוקא כשמעידי שבבגדי דלא עדי מהטב"ע דגופו ממש דלא מהני
שניה על דבר א' לא חייש' לבדדמי כמו שמעידי
על גו הנטבע דבהכי מיירי הרא"ש בזה אמרי' דב' בראו הטביעה דאמרו בדדמו כנ"ל:
עדי דקדקו יפה ולא אמרי בדדמי משא"כ הכא דכל
אחד מעיד על מלבוש אחר א"כ כל אחד ואחרי È˙¯·„Âאני ע לבי דיש מקו כלומר דבנ"ד שיש
לחוש דמעיד בדדמי ולא מצרפי עדות : שני עדי כל הכרת הבגדי דהיינו שכ"ה
קלמ וכ"ה רפאל העידו שהכירו הלייבל וכ"ה יעקב
חיי מעיד על המשיחה אדומה שבצוארו ,וכבר כ'
הרא"ש והסכימו לדעתו האחרוני דבב' עדי לא
