Page 624 - 4
P. 624
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜„Ù
לנחלה משו היכר הוא וכדפרי עלה מה דאי ‰ ‰Âש בשב שמעתתא הקשה על הסמ"ע סי'
מעידי ,וכ הוא לפו תירוצא קמא דמשני שאני
עדו' אשה דאחמירו בה רבנ ,וא"כ שפיר קשיא להו רע"ז )ס"ק ו( שכתב לפי הגרסא שבטור ,רוב
דהו"ל למימר יכיר בכה"ג .ודוחק לומר דהש"ס ש פדחתו ,הטע משו דרובו ככולו והו"ל כיוצא כל
בעי לתרוצי אליבא דלישנא בתרא דהכא )וג פדחתו .והקשה ע"ז דא"כ מאי פרי במתניתי על
ללישנא דבתרא דהכא אכתי קשיא דהא איצטרי ר"י נימא טעמא דר"י דפדחתו ]היינו כל הפדחת[ הוי
לנולד אחר מיתת האב שאינו נוטל פי שני דליתי' רוב ראשו והו"ל ככל הראש אלא ע"כ דלא מהני ה
דיכיר וכמש"ל מש"ס דב"ב ד קמ"ב ,וקצת צ"ע על כללא דרובו ככולו לעני נחלה כו' .ולענ"ד לק"מ
התוס' שלא הקשו כ הת ( ,ולכ כתבו לתר על הסמ"ע דס"ל דא"ל טעמא משו דלר"י מהני
דלישנא דיכיר משמע להו שמורה שיש תועלת היכרא ברובו כמו בכולו כמ"ש בש"ש ש ,דז"א
בהכרת האב .ומ"ש דלפי מ"ש הכ"מ דלא הוי כילוד דמנ"ל להטור הא ,דלמא כולו דוקא בעינ להיכרא,
אלא בכל הפדחת ,א"ש קו' התו' דהא לא הוי כילוד ולכ ס"ל להסמ"ע בדעת הטור דכיו דמסקינ
בלי יציאת הפדחת לחוד ,ז"א דהכ"מ כתב כ לה ואב"א יכיר לחוד והכרת פני' לחוד ,א"כ ה יכיר
מ"ד בנדה ש ד כ"ט שהוא אבא חנ משו ר' לאו הכרת פני' לעני שלא יוחל באחר רק הכרה
יהושע דקאמר דרוב ראשו משתצא פדחתו ,אבל ר' בעלמא קאמר ור"ל שכבר הי' בעול שיוכל האב
יוסי ש קאמר משיצאו צדעיו וי"א משיראו קרני להכירו ולראותו ומאותה שעה הוא בכלל בכור.
ראשו ופשיטא דלדידהו הוא כילוד אע"פ שאי בו ומהאי טעמא אמרינ בב"ב ד קמ"ב דבכור שנולד
הכרה כלל ,וא"כ שפיר קשיא להו להתו' דמאי קא אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שני דיכיר אמר
קשיא לי' יכיר ל"ל דהא איצטרי קרא לאשמועינ רחמנא וליתי' דיכיר .ולכ ס"ל דג ברוב פדחתו
סגי דמהני ג בעלמא רובו ככולו ושפיר קרינ בי'
פדחת דוקא דיש בו הכרה. יכיר אע"פ שבודאי אי זה הכרת פני' .ואפשר דג
רש"י ]סבר הכי[ שכתב ,יכיר לחוד דלא כתיב פני'
Ì Ó‡Âמה שנראה מדבריו דג להב"ח רוב פדחתו הוא פדחת היכר עכ"ל ,ולכאורה צ"ע דא נאמר
שהפדחת לבד אינו היכר אכתי היא קרינ בי' יכיר,
אינו בר היכרא אבל מ"מ הו"ל כילוד ,וכ ושוב ראיתי שג בספר ש"ש ש עמד בזה בפרק
מבואר ממ"ש ש אח"כ במ"ש התו' בב"ב ד קמ"ב ט"ז ע"ש מ"ש בש תשו' גאוני' בתראי ולא שוה
]ד"ה בכור[ דלמה מפיק מיכיר ת"ל מוילדו לו, לו ע"ש ,ולפי מ"ש ,כוונת רש"י לאו לומר דפדחת
דלהב"ח א"ש דרוב הפדחת הוי כילוד ומ"מ לנחלה היכר הוא שיהא ניכר בט"ע שזהו הוא ולא יתחל
לאו בר היכרא הוא ע"ש .ז"א ,דמבואר מדברי הב"ח לו באחר] ,אלא כונתו[ דכיו דכתיב יכיר ולא כתיב
דג לעני שיהי' כילוד לא מהני רוב פדחתו ,וכמ"ש פני' משמע הכרה וראי' בעלמא וכדכתיבנא .ולפ"ז
בסי' רע"ז ד"ה אבל ב ט' כו' ,אלמא דברוב ראשו מאי דקשיא לי' דמאי מקשה על ר"י נימא דפחדתו
חשבינ לי' כילוד והיינו משתצא פדחתו כולו ,וקאי היינו רוב ראשו ורובו ככולו ,ולק"מ דודאי בס"ד
ש אמתני' דהמפלת ע"ש .ועיי בב"ח יו"ד סי' דש"ס היה סובר דיכיר היינו הכרת פני' ממש שניכר
קצ"ד ]ד"ה ומאימתי מוני [ שהקשה דברי הרמב" בט"ע שזהו הוא ,ור"י ס"ל דבפדחתו סגי ,שפיר
אהדדי ,וכתב שלעני לידה פוסק כהי"א משיראו פרי לי' ממתני' דאי מעידי כו' ,משא"כ לבתר
קרני ראשו ,ולעני נחלה דלא אשכח פלוגתא ס"ל דשני לי' לר"י יכיר לחוד דלא בעינ הכרה גמורה
דפדחתו בעינ ,וסת דבריו ולא ביאר הטע דהת לגבי נחלה כיו דלא כתיב יכיר פני' ,שפיר כתב
היכרא בעינ .ולפ"ז הוה א"ש קו' התו' ,די"ל דמר
ברי' דרב יוס ס"ל כמ"ד משיצאו צדעיו או קרני הטור והסמ"ע דברוב פדחתו סגי דרובו ככולו.
ראשו הוי לידה ,ומ"מ לעני נחלה פדחת בעינ
וכמ"ש הב"ח בשיטת הרמב" .א התו' לא מסתבר ‰Ê·Âא"ש ג מ"ש דמדברי התו' מוכח כהב"ח דלא
להו למוקמי בפלוגתא .וג א"ש לפי מ"ש דלמאי
דקאמר יכיר לחוד לא תליא בהכרה כלל כ"א בלידה, גרס רוב פדחתו ,שהרי הקשו )בכורות מו ,ב
ואי להארי .ועיי בש" יו"ד סי' ]קצ"ד ס"ק[ יו"ד תוס' ד"ה מ"ט( דמאי פרי בקידושי וב"ב יכיר
מ"ש בעני זה דרוב פדחתו ,ואא"ז ש בת"ש ל"ל ,לימא דאיצטרי להא דאפילו לר"י היינו משו
ובבכ"ש הארי בזה .ולפי מ"ש אא"ז ש ,הא דפדחת הוי היכר ,וא נאמר דרוב פדחת סגי לק"מ
דאמרינ דרוב ראשו היינו פדחתו ,אינו לומר דהא לא הוי ילוד עד שיהי' רוב פדחת ע"ש .ולפי
מ"ש לק"מ דבס"ד ש שהי' סובר דפדחת דמהני
