Page 623 - 4
P. 623
Ì˙Áלסימ נב נד ‚Ù˜˙ ¯ÙÂÒ
שיש בה תורת הכרה ,כגו ע"י יציאת ראשו ,אז אלא הקושיא הוא על המקש דמדמי מי ליבשה
בעינ בי' הכרת פני' ,ובהא פליגי ר"י ור"ל א וכמו שהקשה הרשב"א ודעימי' על שיטה זו .וג
בפדחת לחוד בר הכרה הוא א לא ,ואהא פרי מ"ש לפרש ,ואע"פ ששושביני' הי' כו' ,עיי מ"ש
ממתני' דאי מעידי כו' דמוכח דבהכרה פרצו בספרי סימ קמ"ז בזה .ומ"מ נראה דיפה כתב לעני
בעינ ,וא"כ ג לנחלה כשאנו באי לדו דהוי כילוד נתפח דיבשה ,כיו שדעת ר"ת דאפילו עד יב"ח הוא
משו יציאת ראשו בהא אמרה תורה יכיר ובעינ ניכר בט"ע כשראש והגו של ,ופשיטא דלא
מסתבר דדוקא בלא נתפח קאמר דודאי בזמ רב כ"כ
פרצו דוקא. הוא נתפח ,אלא דכיו שמ"מ הוא ניכר היטב בט"ע
מהני הכרתו ,ודוקא כשמעיד ע"י סימני פ"פ וחוטמו
‡ Íאפילו לדברי השב שמעתתא בזה דמדמי הכרת אינו יכול להעיד אחר ג' ימי' ,שכבר נתפח .ולפ"ז
יותר נלענ"ד להגי' שתיבת וסימני' הוא ט"ס וכצ"ל,
הגו להכרת פני ,מ"מ הא ג לעני פדחת ובט"ע א"נ תפח הי' מעיד עליו אבל לא הי' לו ט"ע
אמרינ הת דאפילו אי הוי הכרה לעני נחלה מ"מ אלא סימני' כמו מדמה כו' ,ור"ל שאילו לא אכלוה
בעדות אשה אחמירו רבנ בתחלת עדות ,וא"כ ה"ה כוורי והי' אפשר לו להעיד עליו ע"י ט"ע שפיר הי'
להכרת הגו אפילו תימא דלנחלה מהני להיות קרוי מעיד עליו א לאחר ג' ימי' ,א באמת אע"פ
הכרה מ"מ כיו דלעני עדות אשה לא הזכירו ששושביני' הי' לא הי' אפשר לו להכירו בט"ע רק
במשנה הכרת הגו אלמא דלאו הכרה מעליותא בדר סימני' שאומר שציור פ"פ כו' שלפנינו הוא
היא וליכא היתרא רק בעדות פ"פ ע החוט ,אע"ג תמונת פ"פ כו' של בעל האשה והתיר רבא אחר ה'
דלנחלה מהני מ"מ בעדות אשה החמירו .ומכ"ש ימי' ,ולכ רצה לדייק מזה דלפעמי' א אחר ג' ימי'
לאיד שינויא דמשני יכיר לחוד והכרת פני' לחוד אינו נתפח וניכר ע"י סימני פ"פ כו' וכריב"ב ,וע"ז
מבואר דלר"י דקיי"ל כוותיה גבי נחלה ליכא קפידא משני דמיא צמתי ואינו נתפח ולכ הי' יכול להעיד
על הכרת פני' כלל ,וכמ"ש רש"י ש )מז ,א( יכיר
לחוד דלא כתב פני' הוי פדחת היכר ,ור"ל דאע"ג א בסימני' לבד.
דאינו הכרת פני' היכר בעלמא הוא ,משא"כ לעני
עדות אשה דבעינ הכרה גמורה שאינה אלא ע"י È˙ȇ¯Âבספר שב שמעתתא שכתב ראי' לדברי ר"ת
הפני כדכתיב הכרת פניה ענתה ב ולכ לא הוי
פדחת לחוד היכר אלא ע פ"פ .וצ"ל לפ"ז הא מהא דאמרינ בבכורו' דלעני נחלה יכיר
דקתני בברייתא יכיר זה הכרת פני' ר"ל דאפילו בעינ ופליגי א הוה הכרה בפדחת לחוד ,ומ"מ לא
בהכרת פני' בפדחת עד החוט הוי הכרה ,ובהכרת אשכח שלא תועיל הכרה ברוב הגו כשיצא מסורס,
הגו פשיטא דמהני דהא עכ"פ הכרה בעלמא הוא, ע"ש באור בשמעתא ז' פרק ט"ו .ולענ"ד אי זה
ור"ל ס"ל דאע"ג דכתיב יכיר ולא כתיב פני מ"מ ראי' כלל דהא הת בבכורו' ד מ"ו אמרינ מיתיבי
פדחת לחוד לא מחשב הכרה כלל ,וא"כ בהכרת יכיר זו הכרת פני' ואיזהו הכרת פני' פ"פ ע
הגו שפיר י"ל דמחשב הכרה לעני נחלה ,ומ"מ החוט ,ולדבריו הו"ל למימר יכיר זו הכרת רוב
לעני עדות אשה דבעינ הכרת פני' דוקא לא מהני הגו .ופשיטא שא"ל דהכרת רוב הגו מלתא
הכרה בעלמא ע"י רוב הגו כמו דלא מהני פדחת דפשיטא הוא לי' ונקט הכרת פני' לומר דא בכה"ג
אע"ג דלנחלה מהני ,א בלא"ה מה שדקדק בשב דאיכא הכרת פני' יכיר קרינ בי' ,דפשיטא דליתא,
שמעתתא מדלא קאמרי ר"י ור"ל לכל רוב פוטר דודאי הכרת פני' טפי הוי הכרה מהכרת רוב הגו
חו מנחלה שאמרה תורה יכיר ע"ש ,אינו הכרח ואפילו כולו כאשר החוש מעיד ,וכדאמרינ
כלל ,דבפשיטו' י"ל דבזה פשיטא שאינו מועיל בסנהדרי ]ד לח ,א[ שהקב"ה טבע הפרצופי'
וכמשמעו' לשו הברייתא יכיר זו הכרת פני ,א בשינוי שיהי' ניכר כ"א .וע"כ הא דנקט יכיר זה
בפדחת פליגי דמר סבר פדחת לא מיקרי הכרת פני הכרת פני' ,לא בא לומר דא במקו דהוי כילוד
וגרס בברייתא ע החוט ומר סבר דפדחת לחוד ולית בי' תורת הכרה לא הוי בכור מחמת לידה זו,
הוי הכרת פני וגרס עד החוט .א העיקר לענ"ד דהא ליתא ,דודאי אהני לי' לידה זו להיות בכור כיו
כדכתיבנא מעיקרא דה דיכיר היינו היכא דחשבינ דליכא בהאי לידה תורת הכרה כלל ,ולכ במסורס
לי' כילוד מחמת יציאת הראש דוכתא דאית בי' שיצא רובו דהו"ל ככולו והוא ילוד ממש לא איכפת
הכרה ובהא דוקא פליגי אי פדחת מיקרי היכר אי ל בהכרה כלל .א הברייתא קאמרה דקרא דיכיר
אשמעינ הכרת פני' דבמקו שהלידה היא בעני
לא.
