Page 642 - 4
P. 642
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯·
בקידושי ודומה למה שמבואר בש"ע ח"מ סי' כ"ח בתשובותיו כנ"ל דבעיני שהקבלות העדות יהיו בפני
סעי י"ח דכשמביא עדי לפטור א"ע אז מקבלי ינאי המל ובפני העבד וא דשני הדיני כאחת
העדות א שלא בפני הבע"ד ובאמת סברא זו לחלק נחשבי אעפ"כ כיו דה אינ בגוונא חדא דהעבד
ג גבי קידושי בי שהעדי ה לזכות בי שהעדי נידו לעני נפשות וינאי המל נידו לעני הפסד
ה לחוב נזכרת בשו"ת מהרח"ש הנ"ל ד קפ"א ממונו צרי לקבל העדות בפני שניה דוקא וכמו כ
ע"א וע"ג אול חילוק הזה הוא ג לגבי המתקדשת בעני המקדש והמתקדשת דהמקדש נידו א לאסור
וכמו שהוזכר זאת במהרח"ש הנ"ל לעני המתקדשת את המתקדשת לגבי' דכ"ע ושתוכרח לינשא עמו או
לעני שהמקדש נאסר בקרובות המתקדשת או לעני
וע"ש. שהמקדש אסור לו שוב לישא אחרת מחמת חר
דרגמ"ה והמתקדשת נידונית א היא אסורה אכ"ע
‡ÏÈÓÓÂכיו דבהרבה שו"ת המתפלפלי בעני ועכ"פ שניה שייכי באותו הדי וצרי שיהי'
קבלות העדות לפני שניה והלא הוא דבר שאי
עידי קידושי דצרי לקבל בפני הבע"ד הדעת סובל לומר מחמת שבא לא הי' ידוע מי הוא
לא הוזכרה כלל סברא זו ונשמע מזה דלא ס"ל סברא המקדש הי' קבלת העדות רק בפני המתקדשת ג
דמהרח"ש הנ"ל .ושאי לחלק גבי עידי קידושי בי עתה שידוע מי המקדש שג הוא נדו בעניני
שה לזכות או לחובה ושרק דוקא בדיני ממונות השייכי אליו אעפ"כ תיסגי קבלת העדות רק בפני
מחלקי חילוק זה משו דשיי לגבי ד"מ חיוב המתקדשת לבד אתמהה .וזה אי מקו לומר שא"צ
ופטור משא"כ לגבי קידושי דהוא דיני איסור והיתר הב"ד לחקור על המקדש דאדרבא נראה שכל
ולא שיי לגבייהו כלל חיוב ופטור רק זכות וחובה שבאפשר לחקור מי הוא המקדש אפשר דמוטל על
לא אמרינ חילוק זה ממילא שוב ג לגבי המקדש הב"ד לחקור כדי שבא לא יתברר העדות ויהי'
אי למקו לחלק בזה ובכל הצדדי אי מקבלי נשאר קול בעלמא באופ שלא יהי' קול ושוברו עמו
עדות שלא בפני המקדש וכמ"ש המ"ל ומהראנ"ח דאז חיישינ לקלא דקמי נישואי דוקא כשנודע מי
הנ"ל .וג דהנה יש לראות בטע הדבר שכ' הוא וכמבואר באה"ע סי' מ"ו סעי א' דא אמרו
מהרח"ש ש בעני זה דאי מקבלי שלא בפני נתקדשה לא הוי קול ועכ"פ כשנודע להב"ד מי
הבע"ד הוא רק כשבאי לחייבו דאי חבי לאד
שלא בפניו כדכתיב והועד בבעליו יבוא בעל השור המקדש דצרי לקבל העדות ג בפני המקדש.
כו' ,כדאיתא בב"ק ד קי"ב ע"ב דאמר ר' ששת כו'
טעמי' דר' יוחנ דאמר קרא והועד בבעליו אמרה ‡ Î"Áבינותי בספרי ומצאתי לי רב והוא מארי
תורה יבוא בעל שור כו' .ובפירש"י בכתובות ד כ'
ד"ה וכש שאי מזימי כו' שהרי ה באי לחייב דכולא תלמודא בעל המשנה למל שכותב
כדי לענש או נפש או ממו והתורה אמרה והועד מפורש בדברי בפ"ג מהל' עדות הל' י"א דכ' ש על
בבעליו יבוא בעל השור כו' יעו"ש דמשמע מזה מ"ש מהרש" בתשובה דהוי תרי ותרי כו' דא הי'
דדוקא לחייב ולעונש או נפש או ממו שיי והועד קבלות העדות של הזמה וכמו כ עידי הכחשה שלא
בבעליו א אעפ"כ טעמא בעי דמנ"ל לחלק בי זכות בפני המקדש אי כא עדות כלל והוי מקדושת
לחוב ולומר דלזכות לא שיי והועד בבעליו והנה גמורה ומביא בש תשובות מהראנ"ח שכ' ג"כ
בשו"ת מהרי"ט חלק שני סי' ל"ב בח"מ מבואר כדבריו ואי ת"י לא שו"ת מהרש" ולא שו"ת
בדבריו ש בזה"ל וזו לא אמרה אד מעול דוהועד מהראנ"ח לעיי המעשה שהי' בזה ורק אשר נראה
בבעליו אמר רחמנא ומ"ל ממונו ומ"ל הפקעות מדברי המ"ל הנ"ל דהי' המעשה שהמקדש הביא
ממונו יעו"ש והובא סברת המהרי"ט הנ"ל בש" עידי קדושי ואח"כ באו עדי להזימ וג הי' עידי
ח"מ סי' כ"ח ויעו"ש באו"ח ובמה שהטעי הכחשה והי' עידי הזמה ועידי הכחשה שלא בפני
המקדש עכ"פ אי מקו לחלק בי עידי הכחשה
הקצה"ח לסברת מהרי"ט יעו"ש. והזמה לעידי קידושי וכמו דעידי הכחשה והזמה
צרי להיות בפני המקדש דוקא כמו כ עידי קידושי
‰ ‰Âלפי מ"ש המהרי"ט כנ"ל דוהועד בבעליו שיי וג אי לחלק ולומר דמשו דהי' עידי הכחשה
והזמה לחוב להמקדש ולכ כתב המ"ל והמהראנ"ח
ג לגבי הנתבע דהוא הפקעת ממונו דתובע דאי מקבלי העדות שלא בפני המקדש משא"כ
ע"כ צ"ל דטע הר" שכ' בכתובות גבי מוכרח שלא בעידי קידושי שה לזכותו של המקדש החפ
בב"ד והוא בר" שלפנינו ד קכ"א ע"ב בד"ה
מוכרח שלא בב"ד צריכה שבועה כו' לחלק אפי'
באחר בי תובע לנתבע כו' הוא מטע דס"ל כמ"ש
