Page 645 - 4
P. 645
Ì˙Áלסימ פד ‰¯˙ ¯ÙÂÒ
אומר מת ואחד אומר נהרג מקבלי עדות ולכ כא כיו דיש חילוק בדי כשנודע באיז' סיבה
הוצר לחדש סברא הנ"ל דכשנשתנ' הדי ע"י נתקדשה אז דרכ של העדי' לדקדק ויש הוכחה
הכחש' א במקו אחר ג"כ אינו דומ' לא' אומר מת לסברא זאת ממה דקש' על תירוצו של הב"ש הנ"ל
וא' אומר נהרג א"כ אדידהו דהני רבוותא ניקו כמו שהקש' בס' בית מאיר מ אחד אומר בסיי וא'
ונסמו ובפרט שנידו דיד הנשאל יש חילוק בדי אומר באריכ דג"כ עדות בטיל' ובע"כ צ"ל כמ"ש
ע"י הכחשת העדי' בכא בעצמו ולא נצטר כלל הבית מאיר דש החיוב והפטור תול' בזה דאילו
לסברת האלשי בסברא מחודשת הנ"ל ורק דבכא בסיי א"צ אומד ואילו בדבר אחר צרי אומד כדכ'
יש שינוי הדי ע"י ההכחש' דהלא לדברי העד השני הרמב" בהל' רוצח בפ"ג ומוכח מזה דהיכא דיש
בי בהגד' הראשונ' שהי' שניה' אדוקי' בטבעת ואמר חילוק בדי לגבי הכחשת העדי לא אמרינ דעדי'
לה האמ"ל ועזב את הטבעת בידה הוי קידושי אינ מדקדקי' על הסיב' ועפ"ז שפיר הוצר האלשי
דבשעת מת מעות בלי ספק וכ מבואר ג בתשובות לסברא מחודשת הלזו כדי שלא יהי' שו פקפוק על
הרב מח"ב בתשובתו השני' ורק מה שכ' עוד דא"צ ההיתר משו דבנידו דידי' הי' בשעת מת מעות
לראי' מגט ומשיחה אלא כיו דאפי' יהיב לה למתנ' ורק דמ"מ כיו דיש חילוק בדי בלאחר מת מעות
לא קנתה במשיכתה אלא מאי דתפסה ביד' ואיד שוב הכחש' כזאת מבטלת את העדי' ואינו דומ'
דידי' הוא עד שיסיר ידו ויעזוב בידה ופשיטא שאותו
חלק היה שו"פ אינני מוד' לו בזה רק דלולי הראי' לאחד אומר מת ואחד אומר נהרג וכו':
מגט ומשיחה שכ' מהרי"ט וכונתו משו דילפיני
הוי' מיציא' ולולי זאת הוי אמרינ דקנתה מה ‰ ‰Âבנ"ד נתחזק עוד ביותר היתר ההוא מחמת
שתפוס ביה הי' מקו לומר כיו דבאמת לא נת לה
למתנ' ורק לקידושי וכמו שאמר לה א טר עזבו שהעדי' מכחישי' זא"ז דבכא יש מקו לומר
בידה האמ"ל א"כ הוי שתיק' דלאחר מת מעות א דהכחש' שבי העדי' גורמת שינוי הדי בכא בעצמו
קוד שעזב בידה א אותו חלק שביד' שו"פ דאימא ולא נצטר כלל לחידוש שחידש האלשי
דלא רצה לקדש אותה בכל הכלי בדוקא רק אפי' דכשנשתנה הדי א במקו אחר ג"כ יש יותר ביטול
בשו"פ שביד' וג היא נתרצית לזה וממילא הוי ספק להעדאת העדי' וכמו שיתבאר אי"ה שינוי הדי שיש
קדושי לדעת הרי" והרא"ש כיו דמסיק אתו ע"י ההכחש' ומקוד אני מקדי' שכל הוצעת דברי'
דשמיע לכו חושו לה הלכ לאפוקי צריכ' גט כו' שהוצעתי הוא כדי לסלק המור שבלב להסכי' על
א"כ ג כא הוי ספק קידושי א טר עזבו ביד' או היתר זה מחמת שרש"י וראב"ד חולקי' על הרמב"
אפשר אפי' ודאי קידושי מחמת דלא שיי כא בדי הנ"ל ולפי דברי הח"מ ס"ק י"ט הנ"ל ג
דתתחייב באחריות וכמ"ש מהרי"ט בסי' ל"ק משו הרא"ש לא ס"ל כהרמב" דהכחש' שבגו העני הוי
שהית' יכול' לסלק ידה תיכ כששמע' שאמר לה הכחש' בחקירות ועכ"פ יש לפקפק מדברי המחבר
האמ"ל יהי' נשאר בידו ולא יפול ע"ג קרקע ומדלא שפסק במת ונהרג מקבלי עדותו אמנ מאחר
עבד הכי אלמא נתרצית בקידושי אמנ מאחר שיש דמצינו לרבותינו שהתירו וחזרו והתירו שהמהרי"ט
ראי' מגט ומשיחה ומשו דמקשיני הוי' ליציא' דעד והאלשי שניה' לא חששו ככל לדעת רש"י וראב"ד
שלא סילק ידו לא מיקרי נתינ' וכמבואר במהרי"ט ורק לפסוק כהרמב" בלי שו פקפוק ושהמהרי"ט
ש ממילא הוי שתיקה דבשעת מת מעות .וא ג אינו מצרי כלל שיהי' שו שינוי הדי ע"י הכחשות
בזה יש התווכחות בי גדולי הדור שבדורינו כאשר העדי' וכמבואר בדבריו בסי' מ"ב בד"ה ונבוא לחקור
נדפס מחדש ס' שנקרא שמו בש שו"ת גור ארי' אחר עדות שניה' יחד שנרא' שאי עדות מכוונת
יהודא דכ' בחלק אה"ע להתווכח ע כבוד הרב כו' .ואפילו א נאמר שלדברי שניה' היא מקודשת
הגאו מהו' מאיר אב"ד דק' בראד דדעתו כששניה מ"מ עדות מוכחשת היא כו' וסיי בסו הדיבור
אדוקי בקידושי והבעל יכול לנתקו דאינה מקודשת דההיתר מחמת שהכחש' היא בגופו של עדות כו'.
והמחבר הנ"ל חולק עליו יעו"ש בסי' הנ"ל וג א שכ' מתחיל' שלדברי שניה' היא מקודשת ואי
שו"ת בית אפרי חלק אה"ע סי' מ"ח כ' ש מה שינוי די ע"י הכחש' והאלשי שהוסי סברא
שפלפל בנידו זה ע בעהמ"ח ס' גור ארי' יהודא מחודשת הנ"ל וכפי מה שכתבתי שנלענ"ד בכוונתו
הנ"ל וכשאני לעצמי יש לי ג"כ איז' עיו בזה ואי"ה כדי שלא יהי' איז' פקפוק ג"כ אינו חושש לדעת
רש"י והראב"ד ורק כפי מה שכתבתי דחושש א
לסמו על פסק המחבר בחביות יי ושמ כיו שיש
סתיר' בדברי המחבר בעצמו שפסק המחבר בא'
