Page 650 - 4
P. 650
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯È
אעפ"כ ידוע לאנשי קהלתינו ששניה ה מחברי העדות בפניו .והנה הג שנתייראו הב"ד להתגרות
גנבי ויותר הרבה מ רגילי זה אצל זה כי המה ע זה האיש שהועד עליו הגניב' ולכ לא הזכירו
משתתפי יחד בכל עו ובכל חטאת ושמסתמא קרוב ש העד המעיד עליו מ"מ אי איש ההוא בגדר איש
לודאי שג העד שלא הועד עליו כלל מ"מ ידע אל המבואר בש"ע סי' כ"ח דלא זו דליכא הוכח'
בעצמו מזה המעש' רע שעש' חבירו וכמו שהועד שהעדי מפחדי ממנו המבואר בסי' הנ"ל סעי
עליו ועכ"פ לפי הרב' דיעות נתבטל ג עדות הכשר ה' אלא ג ידוע שהוא בהיפו ושהוא מאנשי
ע"י צירו עדותו שע הפסול וממילא אי כא עידי הפחותי והקלי שבקהלתינו ואי שו פחד ואימה
קידושי כלל וג חו מזה יש עוד מקו לצר איזה להעיד בפניו וג הי' יכולה ביד הב"ד לכופו לבוא
היתר בנ"ד וכפי שיתבאר אי"ה לקמ וג ההיתר אל הב"ד לשמוע העדות א ורק מחמת שהוא איש
שהזכרתי לעיל מחמת שסברה שהוא טבעת של זהב רע מעללי ובעל קטטות ומריבות נמנעי הב"ד
ואינו רק איבר גיגולד עכ"פ כפי מה שכתב הח" וכמו כ העדי להתגרות בו ואינ רוצי לחרחר ריב
בדעת המהרמ"פ דלכ הקיל בסימ ל"ז מחמת צירו ומדי עמו ועכ"פ הי' בקלי קלות שיגבה העדות
טע אחר עפ"ז נוכל לומר כיו דבנ"ד יש כמה צדדי בפניו ממש וממילא כשלא נתקבל העדות בפני
צרופי היתרי ג"כ ג מהרמ"פ מוד' בזה דאי הבע"ד הרי דעת שו"ת כ"ב במה"ק סימ ע"ב ש
בסתירת היתר החמישי לחלוק על תשובת הריב"ש
להחמיר כלל: שמביא הב"י ומכריע הנו"ב דלא כדעתו ורק שא"א
לפסול עדי ע"י קבלת עדות שהי' שלא בפני הבע"ד
‰ ‰Âמה שסיי הרב מפ"ב הנ"ל בתשובתו שאינו
יעו"ש:
רוצ' לסמו על דעתו בלבד מחמת שלא נמצא
צדדי היתר רק זה לבד והמהרי"ט לא ע"ז בלבד סמ ‰ ‰Âמבלעדי כל הדברי הנ"ל רק אפילו הי' ע"א
אמת שהמהרי"ט בתשובתו כ' עוד טעמי להתיר וג
האלשי בתשובתו כ' ג"כ עוד טעמי להתיר חו מעידי קידושי פסול בבירור ושלא נודע
מטע זה אעפ"כ לפענ"ד הוא מור הלב יותר מדאי פיסולו להעד השני המצטר עמו הנה בגו החומרא
להיות נמנע מלסמו על היתר הברור שבתו דברי שממציא הרב מפ"ב לחוש ולומר דהוי כמקדש בע"א
תשובות גדולי קדמוני ולחשוש ולומר מחמת דיש בו חומרא של הסמ"ג כבר כתבתי לעיל בקיצור
שהובא בדבריה עוד טעמי אחרי כדי לחזק דלגבי המתקדשת לא שיי חומרא זו כיו דהיא
ההיתר ביתר שאת ויתר עוז לומר שמא לא על מכחשת ולפי דברי' אי כא דררא דקידושי והרי
ההיתר הזה בלבד סמ כ"א ע"י צירו טעמי אחרי מבואר בש"ע אה"ע סימ מ"ב סעי ב' דא א'
זולת כשיש איזה גילוי והוכחה לזה מדבריה מכחיש העד אי לחוש וא דהח"מ כתב ש סס"ק
בעצמ או כשנודע שיש בהיתר הזה מקו לפקפק ד' דבשו"ת מהרמ"פ חוכ להחמיר בזה הרי כתב
ולא כ בהיתר הזה של הכחשת העדי שנרא' לפי ש הח"מ דמהרמ"פ בעצמו חזר בו בסימ ל"ז
קט שכלינו אנחנו יתמי דיתמי שהיתר הזה הוא ברור בתשובותיו וא שהח" כתב בריש סימ קט"ו דאינו
ורק מחמת שקצרה דעתינו וחוששי אנו שמא מחמת רואה שו חזרה ורק הא דמקיל מהרמ"פ בסימ ל"ז
קוצר המשיג ועומק המושג לא שלטה יד שכלינו היינו מחמת צירו טע אחר שהי' ש הרי בנ"ד ג"כ
בכל חלקי צדדי הסותר בזה ומאחר שאנחנו הרואי יש לצר קולא אחת לבעל הקידושי דהיינו דעת
בדברי הגאוני המובהקי מארי דכולא תלמודא היש מיש חולק שבש"ע ח"מ ס"ס ל"ו סעי ב'
שהמה ג כ כתבו היתר זה להיתר ברור שוב אי דכשהעיד הפסול עמו בב"ד אפילו לא הכיר בקרבתו
לנו לחשוש חששות רחוקות מלהיות נסוג אחר ג"כ נתבטלה עדות הרחוק וכ' הש" ש ס"ק כ"ח
לסמו על דבריה מחמת שהוסיפו עוד טעמי והלא דלכאור' נרא' עיקר בש"ס כסברא זו וג דהלא
נוכל לסמו בזה שפסקו המהרי"ט והאלשי להלכ' אפילו לדיעה הראשונ' שעדות הרחוק כשירה מ"מ
פסוק' כדעת הרמב" והשמיטו כל עיקר דעת רש"י י"ל דבנ"ד לא שיי השגת הש" ש ס"ק כ' מה
והראב"ד החולקי על הרמב" וכ בדי דיש לסמו שמשיג על מהר" אלשקר ושבעני העד הנפסל
על ההלכ' פסוק' שפסק בש"ע בלי שו חולק וכבר מחמת פסול רשעות ולא מחמת פסול קורבה לא
ידוע מה שכתב רבינו ב"י בהקדמתו לחיבורו שעל שיי הא דרגיל אצלו אינו נאמ דזה שיי רק
רבינו הטור שהוא ראה כל הדיעות ושהוא הכריע במקומות אחרי משא"כ בנ"ד שידוע ששני העדי
להלכ' ולמעש' עפ"י הכלל שכתב ש והרי ג היינו ג העד שלא הועד בב"ד עליו באיז' פסול
