Page 651 - 4
P. 651
‡È¯˙ ¯ÙÂÒ לסימ פד Ì˙Á
ודחאה מכל וכל ע"ש במהרי"ט סי' מ"ג ד ס"ו ע"ד הרמ"א ש בסי' ל' לא הביא שו דעה החולקת על
ד"ה ושמא תאמר הכא לא מיקרי הכחשה והנה עוד א' אמר חביות יי ואחד אומר של שמ וג
יש נצר להיתר בנ"ד דהלא טע א' מצרופי האחרוני לא הביאו שו דעת החולקת ורק שהאו"ת
הטעמי שבמהרי"ט ובאלשי הוא משו שעידי סי' ל' הנ"ל מביא ש דברי הבעה"ת בש חכמי
קידושי צריכי דו"ח ובזה באמת איכא פלוגתת בי לינול וכ' ש לחלוק עי"ז על הסמ"ע דמבאר דברי
הפוסקי אמנ בנ"ד כ"ע מודי דבעי דו"ח משו המחבר דאינו זוקק אפילו לשבוע' ורק דצרי שבוע'
דנ"ד הוא ברור דיש לקרותו בש די מרומה דמודו דהוי כע"א ויוכל להיות דעפ"ז יש לסתור מה
הפוסקי דצרי דו"ח וכבר ידוע מה שמבואר באו"ת שהבאתי ראי' ג מהרמ"א מדלא הביא שו דעה
ריש סי' ל"ט ס"ק א' שדי מרומה צרי דו"ח גמורה החולקת על הש"ע בדי זה של אחד אומר חביות יי
ושלא כדברי הריב"ש המובא ש בדבריו יעו"ש ונ"ד וא' אומר שמ דאפשר דס"ל דג לדעת רש"י
אי לפקפק כלל ורק שברור מאוד דהוי די מרומה וראב"ד עכ"פ לא נצר את שני העדי ורק דהוי
והיינו דהא דכ' הב"ש דע"י שהאשה מכחשת נקרא כע"א ומאחר שזה אינו מבואר בש"ע במפורש אי
ג"כ די מרומה כ' בשו"ת בית אפרי סי' כ"ה לדעתו א זוקק לשבוע' או לאו ורק שהסמ"ע ס"ל
דבתרבה גדולי חלקו עליו ורק דדי מרומה אינו רק לפרש כ בדעת המחבר .אמנ בש"ע אינו מבואר כ
כמו שמבואר בריב"ש דהוא מחמת דקידש אשה במפורש לכ לא הגיה הרמ"א כלל ולפי דברי
חשובה בלתי שידוכי ושלא בפני קרובי ושלא בפני הלח"מ פ"א מהל' עדות ג"כ מבואר דא לדברי
עשרה ובהכמנת העדי כו' .יעו"ש וכולהו איתנהו רש"י והראב"ד ג"כ לא נצטרפו לשני עדי ורק
בנ"ד ורק שחסר בנ"ד הכמנת העדי ואיכא אחרת דנחשב לע"א ועכ"פ זהו המוסכ מכל הפוסקי דלא
כנגדו מה שגרוע עוד מהכמנת העדי דהיינו דהעדי נצטרפו לשני עדי ורק דנחשב לע"א ועכ"פ זהו
ידועי ומפורסמי לקלי הדעת וחשודי על עדות המוסכ מכל הפוסקי דלא נצטרפו לשני עדי
שקר ועל גניבות ולשאר פסלנות וג המה בחרה כשיש הכחש' בניה בדבר שגו העדות תלוי בו ורק
ועצה אחת ע המקדש וכול המה בגדר אחד להיות דנחשב לע"א לקצת הפוסקי וממילא דבנידו
מקור לפתח לכל עו ולכל חטאת ולעשות מעשי קידושי לא הוי רק כמקדש בע"א דכשהאשה מכחשת
מכוערי למאוד וכמעט שאי ספק להבד"ל ולשאר אפילו לחומרא שהחמיר הסמ"ג לא חיישינ
אנשי עירינו שהי' ביניה עצה של הרמאות הלז לקידושי .והנה ג בעני הפקפוק שפקפק הח"מ
לעשות מעשה זה המכוער לקדש בתולה שלא באה"ע סימ י"ז דיש סתיר' בדברי המחבר דהא
ברצונה ורצו אבי' וקרובי' רק דר ערמה ומרמה דאחד אומר חביות של יי וא' אומר של שמ מהא
בכדי שא יהי' נעשה כמו שזממו לעשות תוכרח דאחד אומר מת וא' אומר נהרג יש לנו לעמוד גדול
הבתולה לפזר ס מסוי בכדי שיסכי המקדש לית לסמו עליו דמ הסת אי המחבר סותר דבריו
גט ויחלקו ביניה המקדש ע העדי כי אי ספק כדעלה בדעת הח"מ ורק כמו שמתר את דבריו
שידע המקדש ג העדי שא שהי' המקדש אז איש בב"ש ס"ק כ"ה ולדבריו לא מבעיא לתירו ראשו
פנוי בלא אשה מ"מ לא היתה הבתולה נשאת אליו הוי נ"ד כאחד אומר בסיי ואחד אומר באריכ וכמו
א א תצטר לישב עד שתלבי ראשה וג הרי שכתבתי לעיל דהכחש' שבי העדי שבנ"ד גור
מוכח מתוכו במה שסתרו העדי את דבריה פע שיהי' שינוי הדי בי דברי א' לחברו אלא אפילו
אחר פע דהיינו בכדי לעשות כל הטצדקי שיהי' לתירו השני של הב"ש עכ"פ הוי נ"ד כמקדש בע"א
דבריה פע אחר פע דהיינו בכדי לעשות כל דלא חישייני לה וכמ"ש לעיל וא דבשו"ת בית
הטצדקי שיהי' דבריה מועילי לקיי את הקידושי אפרי סימ נ"ד ש בד קי"ד ע"ג ממליא חומרא
כדי שיגמרו את אשר זממו לעשות לקבל מעות לומר דעד כא לא אמריני דעד א' בהכחשה בע"ד
מהבתולה וג בגו העני שכ' הרב מפ"ב שאנו אי לאו כלו הוא רק דוקא במקו דליכא רק עד אחד
לנו אלא היתר זה והמהרי"ט לא ע"ז בלבד סמ הנה בלבד משא"כ במקו דלגבי הכחשת האשה איכא
אנו בעניותינו מצאנו עוד איזה טע היתר כאשר הרי סהדי דקא מכחשו להאשה כיו דלדברי שניה
יבואר לקמ אי"ה ונוס על ההיתר שנזכר לעיל נתקדשה האשה ורק דאיכא הכחשה אחרת בי שני
מחמת הטעות שבטבעת הקידושי שסברה שהוא של העדי עכ"פ הכחשת האשה כמא דליתי' כו' יעו"ש
זהב אול עדיי יש מקו פקפוק בנ"ד מחמת שהביא הנה המהרי"ט כ' סברא זו מתחילה אבל סתרה מראי'
