Page 648 - 4
P. 648
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯Á
מלשו התוס' דש דכתבו דודאי מעיקרא דס"ד כו' קולא דסבר' דהטבעת הוא של זהב ואינו רק איבער
ואית ל לומר כו' כי היכא דתיתוק מתניתי כוותי' גולד וכמ"ש לעיל .וג מה שסתר הרב הנ"ל חששא
דדוחק לפרש כונת התוס' דהיינו דוקא מעיקרא קוד זאת מחמת דהעד לא נפסל ע"י האומר ומייתי מהא
דאסיק אדעתי' דפסולי בד"מ אמרינ להו בד"נ דאז דר' שמעו ב שטח בשבועות ד ל"ד הוא ג"כ שלא
דוקא מוכרח לומר דר' אחא לית לי' אומדנא בד"נ בדקדוק דהא דלא אזליני בתר אומדנא וכעובדא דר'
משא"כ למסקנת הגמרא י"ל דאית לי' לר' אחא שמעו ב שטח הוא רק לעני דיני נפשות וכמבואר
אומדנא בד"כ ומ"מ אתיא המתניתי כדר' אחא דלא ש בגמ' דריה"ג סובר באמת דבד"מ אזליני בתר
בא המשנ' דשמא תאמרו לאפוקי רק הא דר' שמעו אומדנא והכי קיי"ל מה שאי כ בד"נ וכמבואר
ב שטח בדוקא ומטעמא דכתבו התוס' בד"ה כמא ברמב" הל' עדות פי"ז הל' א' שכ' ש ואי ל
כר' אחא דבדוחק יש למצוא דלחייב ר' אחא בההיא עדות שמתקיימת בראי' או בידיע' אלא עדות ממו
דר"ש ב שטח כו' יעו"ש דמלבד דהוא דוחק והנה לא הבנתי מה שכ' האו"ת סי' ל' בעני המבואר
להעמיס כ בלשו התוס' א ג דא"א לפרש כ ש בסעי ו' ובסעי ט"ז דגבי ממו מתקיי העדות
מחמת לשו הברייתא דסנהדרי דכיצד מאומד אומר בידיע' בלא ראי' דכ' ש האו"ת סס"ק י"ד לעני
לה שמא כ ראית שר אחר חבירו כו' .א כ שכ' הב"ש בעידי קידושי אי מתקיימת בידיע' שלא
ראית לא ראית כלו דמפורש בהברייתא שהטע בראיה דאפילו אי לדיני נפשות מדמיני לתו הא כ'
מחמת שהוא מאומד ולא מחמת דלא ידעו העדי התוס' בשבועות ד ל"ד ד"ה דאי אית לי' דר' אחא
שהרגו בתו כ"ד של התרא' שכ' התוס' ולזאת דברי דהיכא דמלת' לו נשיכ' על ראשו וניקב קרו של
האו"ח דכתב אליבא דהתו' א להילכתא א עלתה מוח וכדומ' נהרג כו' ה דברי' תמוהי' מאוד ודלא
נשיכה על ראשו וניקב קרו של מוח נהרג תמוהי כ' התו' כ רק דאפילו אליבא דכ"ע אפי' אי לית לי'
המה ודבד"כ לא מתקיימא העדות בידיעה בלא ראי' דר' אחא משכחת אומדנא בדיני נפשות כמו שעלת'
וכמבואר בל' הרמב" פ"ט מהל' עדות הנ"ל הל' א' לו נשיכ' כו' דאפילו רבנ מוד' דכהאי גונא הוי
דאי ל עדות שמתקיימת בראי' או בידיעה אלא אומדנא והיינו לעני ד"מ ודהוי אומדנא מוד' דכהאי
עדות ממו ,והנה נסתפקתי עפ"י דברי האמורי גונא הוי אומדנא והיינו לעני ד"מ ודהני אומדנא
אי הדי לעני לפסול את עדי עפ"י ידיעה בלא טוב' וא"כ תיקשי קושיית על לשו הגמרא דאמר
ראי' והיינו כשמעידי על פסולו בדברי ברורי לימא ריה"ג לית לי' דר' אחא כו' .דמשמע דאי לית לי'
שאנ סהדי דלדברי העדות המעידי על פסולו ע"י דריה"ג הא דר' אחא ניחא ותיקשי הא עדיי איכא
מעש' שעש' במעש' ההוא הוי דבר המוכיח וכאלו אומדנא טוב' דאפילו רבנ דפליגי אדר' אחא מודו
ראה בעצמו שהוא גנב את הגניב' נראה קצת לפו בה אבל להעמיס בלשו התוס' דבאמת א להלכתא
ריהטא לדייק מלישנא דב"ש סימ מ"ב ס"ק י"ב דכ' א עלתה נשיכ' על ראשו וניקב קרו של מוח
ובח"מ ס"ס צ' ש כ' בש הרמ"ה דיני ממונות דנהרג ע"י אומדנא זו הוא דבר תמו' דאי נפרש
מתקיי בידיעה בלא ראי' לפ"ז י"ל בקידושי ג"כ המשנ' וברייתא דסנהדרי ד ל"ז דתני במשנ' כיצד
מהני בלא ראי' וס"ל כמרדכי כי לעני דרישה מאיימי את העדי כו' שמא תאמרו מאומד כו' .ותני
וחקירה קיי"ל קידושי דומ' לד"מ כו' וסיי הב"ש עלה בברייתא כיצד מאומד כו' א כ ראית כו'.
בסה"ד שלו א עידי קידושי א"צ דו"ח ש"מ דדמי' תניא א"ר ב שטח כו' .וא דמפרש ש בגמ'
לגמרי לד"מ יעו"ש א כ משמע מדבריו דהיכא במסקנא דאע"ג דפסילו בד"מ אמרינ להו בד"נ
דצרי דו"ח דומה לד"נ בזה דלא מתקיימא בידיעה היינו כדי דלא נצטר לומר דמתניתי ר' אחא היא
בלא ראי' והנה הכא לפסול אד מישראל להוציאו ולא כרבנ ובאמת לפי מה דמסתפקא להתוס' ש
מחזקת כשרות פשוט וברור דצרי דו"ח וכמבואר בסנהדרי ד"ה כמא כר' אחא דלמסקנא דהכא כו'
בשו"ת נו"ב מ"ק חלק אה"ע סימ נ"ז בש חכ א"צ לאוקמא דר' אחא בד"מ דוקא כו' .וכ"כ התוס'
השואל ש תיכ בתחילת התשובה והנו"ב מסכי בשבועות ד"ה דא אית לי' דר' אחא דלפי המסקנא
עמו וכ' דסברה ישרה היא רק דמפלפל ש בעני דמוקי לה כרבנ מצינו לימר דר' אחא אית לי'
אומר אחד איני יודע יעו"ש א"כ נראה דלפסול אד אומדנא אפילו בד"צ אז נצטר לומר דמתניתי
מישראל ס"ל לב"ש דלא מהני עדות ידיעה בלא ראי' דסנהדרי דשמא תאמרו מאומד כו' .וכעובדא דר'
א אמנ לפי האמת אינו כ דע"כ כונת הב"ש אינו שמעו ב שטח באמת לא אתיא כר' אחא וכ משמע
