Page 643 - 4
P. 643
Ì˙Áלסימ פד ‚¯˙ ¯ÙÂÒ
בפע ראשו שבשעה שאמר מהקדש הראמ"ל הב"י על הטור בסעי כ' דטענות הראב" אינה טענה
הרכינה הבתולה בראשה ואמרה נוא נוא דיש ה דהא מדרבנ הוא וקרא אסמכתא בעלמא וה אמרו
שהוא כלאו וכמבואר בב"ק ד צ"ג ע"א ולעיי דהיכא דאיכא אונס מקבלי כו' יעו"ש א"כ י"ל
במ"ש הח"מ בסימ כ"ז ס"ק כ' והב"ש ש ס"ק כ"ג דטעמו של הר" נמי משו דלא תיקנו זה לגבי
הנתבע ומ"מ אי להקשות על הש"ע דפסק בסעי
בש הב"ח: ח"י כסברת הר" לחלק בי תובע לנתבע ובלי שו
חולק משמע דקיי"ל כסברת הב"י הנ"ל ודטענת
‰˙ÚÓÂנבוא לעיי בגו ההיתרי שיש לדבר הראב" אינה טענה משו דמדרבנ הוא כו' וה
אמרו כו' ואי הביא הרמ"א בסעי ט"ו ש דעת
בעניני קידושי הללו .והנה בדבר ההיתר החולקי דא נתקבל העדות שלא בפניו כשר
שמצד הכחשה שבי שני העדי' שהעד הראשו אמר בדיעבד דנראה שהיא שיטת הראב" הנ"ל ,דאי בזה
בזה"ל שהמקדש האט א גיטוה דאס פינגרל אוי אפי' ריח קושיא להמעיי בפוסקי ודאפי' בלא
איר פינגר אי האט גיזאנט כו' .וזה אמר העד הוכחת הראב" מ אונס ג"כ ס"ל לראבי' בדיעבד
הראשו כשהגיד עדותו בפע הראשו בפני דינו די וכמ"ש הב"י דהוא ההוכחה מדקאמרי' בגמ'
המתקדשת בלבד וכמו כ אמר העד הראשו בפע
שנית כשהגיד עדותו בפני המקדש ובפני המתקדשת דהכחשה מיהו הוי' כו' יעו"ש.
ורק בפע השני הוסי בגמגומי לשונות כפי
שיבוארו דבריו לקמ אי"ה והעד השני אמר בהגדתו Ù"ÎÚכיו דלהמהרי"ט בתשובה הנ"ל עכצ"ל
הראשונ' וכ בהגדתו השנית אי שהי' שניה
אדוקי בטבעת ואמר המקדש הרי את כו' .ועזב את דטע הר" בחילוק שבי התובע לנתבע
הטבעת בידה ועל הכחשה זאת שבי העדי סמ הוא משו דה אמרו כו' א"כ י"ל דלא אמרו כ רק
הרב דק' פ"ב להתיר וכ' דמבואר במהרי"ט ח"ב סי' לגבי דיני ממונות בחובה ופטור ולהוציא או להחזיק
מ"ג ד"ה ונבוא לחקור ובתשובת אלשי סי' כ"ד משא"כ בזכות וחובה דלגבי קידושי לא אמרו זה
דאע"ג דלעני עובדא דיד ליכא נפקותא לדינא מ"מ כלל ויהי' א שיהי' בעני סברת המהרח"ש הנ"ל בי
כיו שבעניני' הללו ה מגו המעש' דלפעמי' אית כ ובי כ אי מקו לחלק בי המתקדשת ובי
בהו נפקותא לדינא הוי מכחישי זא"ז ומסלקי' המקדש בעני קבלות עדות שלא בפניה ודלא
עדות הנה אני לא מצאתי במהרי"ט סברא זאת כדברי הרב מפ"ב וממילא דלא זו שכהוג עשו
דיהי' ביטול העדות ביותר כשההכחש' גורמת הבד"צ שקיבלו העדות פע שנית בפני המקדש
שנשתנ' הדי במקו אחר ואינו מבואר במהרי"ט והמתקדשת אלא א ג זו שג לעני גו הדי אי
הגדה קמייתא דהעדי היא העיקר ודני על פיה
בסי' מ"ג הנ"ל. דוקא או הגדה בתרייתא היא העיקר תלוי במחלוקת
הפוסקי הנ"ל שבח"מ סי' כ"ח סעי ט"ו דלרוב
Ì‚Âבסי' ל"ח הקוד ש רק מביטול העדות שיש הפוסקי דס"ל בדיעבד אי דני א"כ הגדה בתרייתא
היא העיקר ושיכולי לחזו' ולהגיד וכמבואר ברמ"א
ע"י ההכחש' שבאותו עני משו דהכחש' ודלא כסברת רש"ל ומהר"י ב לב דאי חוזרי
שבגופו של עדות מבטלת את העדות ג בדיני ומגידי וכמו שדחה הט"ז את דבריה אבל לשיטת
ממונות יעו"ש וסברא זאת נמצאת רק בתשובת החולקי שהביא הרמ"א דא נתקבל העדות שלא
האלשי הנ"ל דאחר שכ' בהכחש' שבפעולת נתינת בפניו כשר בדיעבד ממילא דאי חוזרי ומגידי
קדושי הוי עוד יותר מבדיקות ודרישות כ' אח"כ וכמבואר בש" ש ס"ק כ' א"כ הגדה קמייתא היא
בזה"ל ולא עוד אלא דמצינו הפרש מלשו זה ללשו העיקר ולעני זה לבד נשית לב אי"ה לקמ אמנ
זה לעני הדי היכא דהוי שתיקה דלאחר מת מעות במה שעוד ג אחר הגדת בפני המקדש והמתקדשת
כו' .וכ' אח"כ ואע"ג דבהאי נידו לא שני ל בי עוד שינו את דברי פע שנית וכמבואר בגב"ע
האי להאי משו דהוי שתיקה שבשעת מת מעות ושאמר ע"א כדברי המקדש לאחר הגדת המקדש זה
אפ"ה כיו דסגי האי הפרש הלשו להשתנות הדי א"צ לפני דאי בהגדת שבאחרונה שו ממש כלל
היכא דקאמר לי' לאחר מת המעות כו' יעו"ש דכיו שכבר העידו עדות בפני המקדש והמתקדשת
שוב אי חוזרי ומגידי בעני אחר בשו אופ
באלשי . ודבר ברור שאי שו חשש במה שאמר העד השני
‰ ‰Âמסתברא לפענ"ד דהא דהוצר האלשי
להוסי סברא מחודשת הזאת כדי לבטל
הקידושי שבנידו דידי' ולא סגי לי' להאלשי לבטל
