Page 652 - 4
P. 652
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯·È
זה של הכחשת העדי בלבד ונוס לזה נבאר אי"ה הש" סי' ל' ס"ק ו' דעת הרמב" או הראב" לפי
עוד איזה היתר שיש להמציא בנ"ד: גרסת הבית אפרי סי' נ"ד שהשיב לרבני רעגנשפורג
דאפי' הכחשה בחקירות כשרה בד"מ יעו"ש וממילא
‰ ‰Âטר שנבוא לבאר צד ההיתר הנראה לפענ"ד דמכ"ש הכחשה בדבר שגו העדות תליא דס"ל
להרמב" דהוי הכחשה בדרישה ולפי דעת הזאת יש
אבאר מקוד שההיתר שכ' הרב מסנאטי לצר את שני העדי כמו הכחשה שבבדיקות
מחמת שזרקה לו הטבעת קידושי בחזרה וא שהי' שבד"מ וממילא דלפי דעה זה הוי נ"ד מקדש בשני
אחר כ"ד מ"מ מהנ' כ"ז שהי' עסוקי באותו עני עדי דלא מהני הכחשה האשה א ורק דג פקפוק
ומשו דהוכיח סופו על תחילתו וחילק בזה על הזה הוא בטל וכאשר האריכו למענית בשו"ת בית
שו"ת ח" דכ' דלא מהני לאחר כ"ד והנה גו שמואל אחרו בחלק ח"מ סי' ט"ו ובשו"ת בית
ההיתר דחה הרב מפ"ב בשתי ידי והדי עמו ורק אפרי סי' נ"ד הנ"ל והסכימו שניה שאי לחוש
נבאר עוד איזה עניני ושהג שבס' קט הנקרא לדיעה זו כלל משו שדעת יחידאי הוא ושכל
קהלת יעקב על איזה הלכתות מהמחבר בעל חוות הפוסקי פסקו דלא כוותי' א עכ"ז מאחר שסיי
דעת ג"כ מבואר ש ה ה הדברי כהוויית אעפ"כ הב"ש אחרו הנ"ל דמחמת גודל חומרא דא"א נכו
אי ממש לדברי הת וחו ממה שהגאו הח" להחמיר במקו שאפשר לכו לית גט והבית אפרי
כדאי לעצמו שלא לחלוק עליו בסברא בעלמא שאי מסיי בסו תשובתו שמסכי לדברי הב"ש אחרו
לה שו חיזוק ובפרט שמפורש בדברי הח" שדדבר ממילא שג דעתו להחמיר לית גט במקו דאפשר
זה ברור בעיניו בלי שו נדנוד ספק יעו"ש שכ' ולא א"כ ג אנו אי לנו כח להקל יותר ובנ"ד נלפע"ד
נסתפק אד מעול שההני הזריקה לאחר כ"ד עוד דלא נקרא אפשר לית גט רק כשלא יבקש המקדש
ג זאת שיש להח"צ תנא דמסייע הוא הגאו אמ"ו יותר מכפי שיהי' אומד דעת הבד"צ לית לו ואז אי
של הש" וכמבואר בס' גבורת אנשי שחיבר בעל זה נקרא מקו עיגו וממילא דיש להחמיר לית גט
הש" דבסו הספר יש ש כמה שו"ת מהגאו אביו אבל כשיתעקש המקדש לבקש תרקבי דדינרי אז
ז"ל וכ' ש ד כ"ז ג"כ כדברי הח"צ דהא דקאמר נקרא נ"ד מקו עיגו ויש להתיר את הבתולה לשוק
נטלתו וזרקתו לי איירי בתיכ לנטי' זריקה ולא א בלא גט כנלענ"ד והנה מה שראיתי בשו"ת נו"ב
שהת' כדי דיבור ומדייק כ מלישנא דנעלמו וזרקתו בתשובה אחת איני זוכר א במה"ק או במה"ב
דבברייתא דלשו נטלתו הוא מיותר דבא להורות ע"ז להמציא חומרא שלא להחמיר לית גט מחמת חשש
שדוקא כשתיכ אחר הנטיל' מיד זרקתו .והנה מ"ש דאולי לא תאבה האשה לקבל הגט ויתוס עלי' עוד
הרב מסנאטי דהח"צ דחק עצמו בלשו תשובת חומרא אחרת דהיינו מה דקיי"ל דחיישינ לקלא
הרשב"א הנה בשו"ת הנ"ל מביא ש דברי תשובת דקמי נשואי וע"י החומרא של הצרכת גט יהי' קול
הרשב"א בעצמה ולדייק ממנה דכשהי' הזריקה הקידושי קול גמור כיו דיהי' נתחזק בב"ד הנה
לאחר שאמרו לה מה אתה עושה לא מהני כלל עכ"פ משו"ת ב"ש אחרו מוכח דלא חשש לחומרא זו
מבואר בדבריו ש דהא דכ' הרשב"א וכ"ש זו ולפענ"ד נראה כדבריו דאי מקו לחומרא זו כיו
שצעקה כששמעה כו' .דאינו אלא סני להיתר דנודע לכל דהב"ד פוסקי דאי קידושי כלל ורק
הראשו ומדייק מזה דיוק הנ"ל דלא מהני כשהי' מחמת חומרא דא"א מתייראי לסמו על דעת
הזריקה לאחר שאמרו לה מה אתה עושה וממילא ומחמירי לית גט וכ מוכח משו"ת שבות יעקב סי'
נשמע דהסני ההוא שכתב הרשב"א וכ"ש זו י"ד בחלק אה"ע שג הוא מצרי בנידו דידי'
שצעקה הוא באופ שהי' בתכ"ד דהרי כ' בג"א הנ"ל להחמיר לית גט יעו"ש וג כמדומה שהנו"ב עצמו
ש תיכ ומיד דלאחר כ"ד ל"מ הזריקה אפי' א לא לא חשש לזה רק כששולחי הגט מעיר לעיר דאז
אמרו לה כלל מה אתה עושה וכו' א"כ הרי ס"ל לס' בעיר השני יתחזק אצל קול של הקידושי מחמת
ג"א הנ"ל בפשיטות וברווחא דכוונת שו"ת הרשב"א שליחות הגט ששולחי הב"ד ממקומ משא"כ
הוא כדפירשה הח" והנה הא דבס' קה"י הנ"ל כשהמקדש והמתקדשת בעיר אחת ושלא יוכתב הגט
משמע לי' לדייק כדבריו הנ"ל דהא דמהני הזריקה רק כשיהי' מקוד פשר דבר בי המקדש להמתקדשת
הוא משו הוכיח סופו על תחילתו ומדייק ש על הגט אז בוודאי אי כא מקו לפקפק לחוש
דסברת הוכיח סופו על תחילתו מהני א לאחר כ"ד לחשש חומרא יתירא כזו כ"ז נלפענ"ד א על היתר
ועכ"פ עיקר הדיוק שלו דטע הזריקה הוא משו
הוכיח סופו על תחילתו משו דבזה מתור קו'
