Page 657 - 4
P. 657
Ì˙Áלסימ פד Êȯ˙ ¯ÙÂÒ
מבוארת ג בתשובות מהרי"ט סי' מ"ג בש להתקדש אז אמריני אי לא ניחא לא תשדינהו אלא
מהרש" והמהרי"ט חולק עליו הובא דבריו ג בס' ודאי דעדיי היא מרוצה אבל א לא הי' כא רצו
אבני מלואי סי' מ"ב ס"ק ב' ואי ת"י ס' שו"ת לא דייקיני מה סברא דהיא מרוצה יעו"ש בב"ש
מהרש" לעיי בו כי כפי שנרא' מדברי הב"ש סי' מה"ק הנ"ל והג דה סברא אי לא ניחא לא
מ"ב הנ"ל וכמו שמפורש בדבריו במה"ק סי' כ"ח לישדינהו להקל עי"ז סברא זו לא שייכא רק
ס"ק ט' דנאמרה סברא זאת לשיטת הרמ"ה בש"ע בקידושי דלאחר מת מעות ונ"ד הא הוי קידושי
סי' ל' סעי ו' ובהגהות רמ"א סעי' ד' בסי' כ"ח דבשעת מת מעות וא שכתבתי לעיל לצדד עפ"י
משא"כ לפי משמעות לשו המהרי"ט בש מהרש" שו"ת דברי ריבות ולפרש דברי העד הראשו דהי'
לא משמע דיוק זה לומר דדוקא לשיטות הרמ"ה קידושי דלאחר מת מעות הרי כתבתי ש דהוא רק
שיי לומר סברא זו ורק דמשמע מלשו מהרי"ט לצדד בעלמא כדי שיהי' מקו לעני המבואר ש
דסברת מהרש" הוא אליבא דכל הפוסקי דס"ל אבל חלילה לסמו ע"ז לדינא ורק דנ"ד הוי קידושי
כשיטת הרי" והרא"ש לחוש לדר"ה ברי' דר"י ס"ל שבשעת מת מעות ולדברי העד ההוא כפשוטו הוי
דסברת ר"ה ברי' דר"י דנאמר' בכגו האי דציפתא ספק א בשעת מת מעות או לאחר מת מעות
דאסא דתי' רצונ' להתקדש היא בדוקא בכגו זה אבל אעפ"כ יש מקו להמציא היתר ג בכ"ד ע"י קולא
כשלא הי' גילוי דעת מעיקרא לא אמריני סברא זו זו שמדברי הב"ש ועכ"פ לא זו דלא חמור נ"ד לומר
וא להחולקי על שיטת רמ"ה הנ"ל ולא נתברר כאשר כ' הרב מפ"ב בתשובתו הראשונה שבנ"ד א
חילוק זה בטע וסברא טובה כאשר לפי הנשמע זרקתו לאחר כ"ד הרי קמ שלא חששה שמא יאבד
מדברי הב"ש דשפיר יש טע וסברא לחילוק זה ותתחייב באחריות ומדלא זרקת' מיד הרי היא
דכיו דלשיטת הרמ"ה א בקידושי דבשעת מת מקודשת קידושי וודאי ולא קידושי ספק והנה אמת
מעות לא חיישיני לקידושי רק דוקא היכא דארצאי דברי הת נלקחו משו"ת ח" שכ"כ בסי' קט"ו
מעיקרא לאקדושי' לי' ממילא דג ספיקא דחושו לה בסו התשובה דמקודשת מטע דלא שדתינהו דא"ל
כו' הנאמר בלאחר מת מעות ג"כ הוא באופ דסברא אי שדינא להו ומתבדי מתחייבנא בהו דהא
דארצאי מעיקרא אתו דשמיע לכו חושו לה וממילא חזיני דבתחילה לא קפדה אהכי שהרי השליכתה
דג בלא גילוי דעת מעיקרא לקידושי ג"כ אמריני מידה כו' יעו"ש ואעפ"כ לא שיי כ"ז בנ"ד דבנ"ד
לסברא זו דאי ניחא לה לישדינהו כו' .א אמנ בלא"ה אי שו חיוב אחריות כיו דבנ"ד לא הי'
לפמ"ש דמדברי הב"ש נרא' שלא לומר סברא זו רק הזריקה על האר רק דזרקה לתו ידו של המקדש
אליבא דשיטת הרמ"ה דוקא א"כ י"ל דהרשב"א לא ולא שיי חשש שמא יאבד ותתחייב באחריות
ס"ל כשיטת הרמ"ה .והנה בשו"ת מהרמ"פ סי' כ"ד ואעפ"כ לא מציני למידק בנ"ד דא לא הי' ניחא
מבואר ג"כ כסברת מהרש" וב"ש הנ"ל דמבואר לה בקידושי מתחילה הי' לה תיכ ומיד להחזיר
בדבריו ש דדוקא בכה"ג שהי' ביניה' שידוכי דהא לידו דהרי א הי' המציאות שבנ"ד דלאחר שש
נת לה בתחיל' הציפתא לש קידושי אז חיישינ הטבעת על אצבעה ואמר לה לאחר מת מעות ההוא
לשתיקותא מאחר דלא השליכה אותו אבל היכא דלא הראמ"ל אפשר דלא אתרמי לה ברגע הזאת שתוכל
שדי בראשונה ליכא מא דחייש בשתיק' כו' יעו"ש לזרוק הטבעת לתו ידו ושתדע שהוא יקבלו בחזרה
והט"ז בסי' כ"ח ס"ק י"א תמה על מהרמ"פ ודס"ל וכאשר איתרמי לה כ באמת עשתה כ ורק דאעפ"כ
דקידושי ציפתא לא הוי כשידכו כו' יעו"ש ובס' אבני שיי לומר דא א לא אתרמי לה מציאות הזה
מלואי ש ס"ק י"ד תמה בזה על הט"ז מהא לזרוק לתו ידו בדוקא מ"מ הוי לה לזרוק על האר
דמבואר ברשב"א ובר" דקידושי ציפתא הוי כמו בפניו ובזה שיי חשש שמא יאבד ותתחייב באחריות
שדי והוכיחו מזה דגבי שתיקה לאחר מת מעות לא וממילא דהוי קידושי ספק כשאר קידושי דלאחר
מהני שידכו כו' .יעו"ש ולפענ"ד אי מזה שו השגה מת מעות ורק דבא הי' המעשה דבנ"ד במציאות
על הט"ז דציפתא לא הוי כמו שידכו ג"כ מבוארת כזה יש מקו להקל וכמו כ בשאר מקומות גבי
בריטב"א בש התוס' בהקושיא דשתיק' דלאחר מת שתיקה דלאחר מת מעות כשלא הי' מתחילה שו
מעות לאו כלו מהא דלקמ ד מ"ו בברייתא גילוי דעת מ הבתולה אי שרצונה להתקדש לזה
התקדשי לי בפקדו שיש לי ביד והלכ' ומצאה עפ"י דברי הב"ש הנ"ל ושלדעת הרמ"ה אי כא
שנגנב או נאבד א נשתייר ממנו שו"פ מקודשת אפי' קדושי ספק והנה סברא זו של הב"ש הנ"ל
