Page 661 - 4
P. 661
‡Î¯˙ ¯ÙÂÒ לסימ פד Ì˙Á
כ"ז הוא רק לפי דברי העד הראשו משא"כ לפי מחמת דתחילת שאלתה הי' שלא בדר קידושי
דברי העד השני דהוי ודאי שתיק' דבשעת מת מעות ובודאי אי חילוק בי כשהי' שאלתה לית לה בדר
וג העד ההוא לא זכר כלל בדבריו מזה שביקשה מתנ' ושלא בדר קידושי לבי שהי' שאלתה כנ"ד
הבתולה ממנו להראות לה את הטבעת מ"מ כיו שלא בדר מתנה כלל ורק כדי לראות בלבד דעכ"פ
דלדברי העד הראשו יש לצדד להקל דאי כא הית' שאלתה לקבל הטבעת שלא בדר קידושי וכ
קידושי כלל ממילא שוב ע"י אמירת עד השני בלבד מוכח משו"ת פני מאירות סימ נ"ג כשביקשה
הוי כמקדש בע"א דלא שיי חומרת הסמ"ג הבתול' את הטבעת עפ"י שליחות מגבירתה מדמה
כשהאשה מכחשת וכבר הזכרתי לעיל מזה ועכ"פ ש ג"כ להא דהבה מיהבה וא דמבואר ש בש"ע
כיו דעיקר היתר הברור שבעני זה הוא מחמת דהיכא דבשע' שנות לה אומר האמ"ל וקיבלתה א
הכחשת העדי לכ צרי להשתדל ג א הוא דבר בשתיקה מקודשת מ"מ הלא כ' ש הב"ש ס"ק כ"ד
שבאפשרי וא ית המקדש כת סוררת כדי לעג את דהרשב"א והר" חולקי ע"ז וא לדעת הש"ע י"ל
הבתולה הנה במקו עיגו נלפענ"ד לצר דעתי דוקא הת דאיכא מעש' המוכיח דהיינו מה שמקבלת
לדעת הגדולי שהתירו בלי שו גט וכמו שכבר הכלי או מיני מאכל או שאר דבר בדר מתנה
כתבתי דברי הה בסיו הוצעת דברי שבהיתר משא"כ בנ"ד שלא קיבלה את הטבעת בדר מתנה
כלל רק אדרבא במפורש כדי לראות ולהחזיר לידו
הראשו : ממילא דאי כא מעשה המוכיח ודומה לזרק לה
בתו חיקה שס"ל לרמ"ה דאינ קידושי כלל י"ל
ͯ„Âאגב באתי לבאר דברי הב"ש בסימ כ"ח ס"ק דג הש"ע מודה כיו דיש שניה לטיבותא דלא
שאלה מתחילה בדר קידושי וג לא קיבלה בדר
י"ד במ"ש וא בא לידה בתורת פקדו ואח"כ מתנה כלל שיהי' זה נחשב כמעש' והוכחה על
אמר התקדש בו ושחקה לא אמריני א לא ניחא לה הקידושי דצרי לזה לדעת הרמ"ה וא שבשו"ת
כו' .דה דברי מוקשי דלמה לו לבאר דברי שבסו ס' גבורת אנשי בד כ"ז מבואר בדבריו
המבוארי מפורש בגמרא וכא בש"ע וג מה שכ' דאי לחלק בי כשקיבלה בדר מתנה לבי כשקיבלה
ע"ז ולפוסקי הנ"ל בכה"ג ליכא חשש קידושי אי סת ומסתמא ג לדעת הרמ"ה נאמרו דברי הללו
לו שו ביאור והנלפענ"ד דכוונתו על מ"ש הח"מ וכמ"ש דמוכח מדברי הש"ע דמביא בסימ ל' דברי
בס"ק י"ג באשה שחטפה מעות כו' המבואר ברמ"א הרמ"ה בש יש מי שאומר דהלכה כ י"ל דאי מזה
מתשובת מהרמ"פ דמסיי הח"מ ובאמת הדעת סתיר' לדברי הנ"ל דהרי מפורש בדברי השו"ת
נותנת לדמות גזל לפקדו והיינו כמו בפקדו מחמת ההוא דהוא מטע דאי לא ניחא לה תשדינהו א"כ
חיוב אחריות אי כא קידושי כלל דבזה לא שיי הרי דלא ס"ל כשיטת מהרש" ושו"ת מהרמ"פ
אטו נשי דיני גמירי דהכל יודעי דבפקדו יש חיוב והב"ש בדעת הרמ"א דכשאי גילוי דעת שרצונה
אחריות וכמו כ ג בחנופה מעות דהוי גזל ג"כ הכל בקידושי לא אמרי' ה סברא דאי לא ניחא לה
יודעי דיש בזה חיוב אחריות לכ אי כא קידושי לשדינהו מש"ה כ' בשו"ת הנ"ל דא בשנת לה
ספק כלל וזה נמי כונת הב"ש במ"ש וא בא לידה בסת הוי ג"כ ספק קידושי מדלא שדיתינהו אבל
בתורת פקדו כו' .היינו לא שאמר לה בהדיא כנסי לפי מ"ש דיש לפסוק כשיטת הפוסקי הנ"ל דלא
סלע זה לפקדו ורק שבא לידה באופ זה שיש לו אמריני סברא זו דאי לא ניחא תשדינהו כשאי גילוי
די תורת פקדו שהיא דבר ידוע ג"כ שיש בו חיוב דעת לקידושי א"כ יש מקו לצדד להיתר בנ"ד דלא
אחריות וכמו באשה שחטפה מעות כנ"ל או בשאר הי' שו גילוי דעת ובפרט דלדברי אותו העד בעצמו
עניני מציאות הדומי לאשה שחטפה מעות שיש בלא"ה לא הוי כא רק ספק קידושי מחמת דאי
בה חיוב אחריות בבירור ודלא שיי בה כלל אטו מפורש בדבריו אי הי' אמירת המקדש הראמ"ל
נשי דיני גמירי ממילא ה דומי לפקדו ממש וע"ז בשעת מת מעות או אח"כ וא הי' אח"כ לא הי'
כ' ולפוסקי הנ"ל בכה"ג ליכא חשש קידושי כונתו אפילו ספק קידושי וכנ"ל משו דהא דפסקו הרי"
על דעת הרמב" ושאר פוסקי העומדי בשיטתו והרא"ש כהא דחושו לה הוא דוקא כשיש גילוי דעת
דלא ס"ל כלל בשו מקו לחוש לס' קידושי מה"ט א"כ במקו ספק קידושי יש מקו להקל ולומר
דאי לא ניחא תשדינהו וכאשר לא חששו רק מחמת טעמי הנ"ל דאינ קידושי כלל וא דהלא
לספיקא דשמא שו"פ במדי לכ בכה"ג בל"ה ליכא
חשש קידושי היינו א בלא סברא זאת דגזל דומה
לפקדו לעני חיוב אחריות אחר העיו היטיב ובינותי
