Page 658 - 4
P. 658
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯ÁÈ
הדעת בתחינ' שרצונ' להתקדש וכ הא דמבואר ומתר הריטב"א בש התוס' דברייתא דלקמ איירי
בש"ע סי' כ"ח סעי ה' אמר לה התקדשי לי בחפ בשידכו הרי חו ממה דחולק הריטב"א בש התוס'
זה כו' הר"ז ספק מקודשת ופי' ש הב"ש בס"ק י"ג וס"ל במתיק' דלאחר מת מעות מהני בחמת שידכו
דהוא משו דאמריני אי לא ניחא ליה הי' לה לזרוק ודלא כהרשב"א והר" ג בפירושא דשמעתתא
כו' היינו משו דהוי כשידכו כיו דאמרה לו הרי מחולקי המה ולדעת הריטב"א בש התוס' בחמת
אינו שו"פ וכדעת הרשב"א והר" בה דציפתא דהוי קידושי ציפתא לא הוי כשדי א"כ אי מקו להשיג
מה"ט כשידכו והנה הח"מ לא זו שהוצר להניח על הט"ז א דבריו המה כשיטת הריטב"א בש
בסי' מ"ב ס"ק ב' דברי הרמ"א בקושיא ושסותר א"ע התוס' א אמנ לפ"ז ממילא מוב דאי מקו
עוד הוצר לדחוק א"ע בסי' כ"ח ס"ק י"ב דהא דכ' לתמיהת הט"ז על מהרמ"פ א מהרמ"פ ס"ל
הרמ"א בסעי ד' ש דעת הרמ"ה היינו דהוי ספק כפירושא דהרשב"א והר" דציפתא הוי שידכו
קידושי יעו"ש בדברי הח"מ בסו ס"ק י"ב הנ"ל והנלפענ"ד דחילו שני הפירושי תלוי בחילו שני
והוא דוחק גדול ואי לשו הרמ"א דכ' ש שתיק' הנוסחאות שבגמ' בהאי עובדא דציפתא והנה אי
כה"ג לאו כלו הוא הואיל ולא נתרצית כו' סובל דעתי נוחה במה שכבר כ' בזה הרב מפ"ב בתשובתו
פי' זה ולשיטות ב"ש ניחא הכל בריוח בלא שו הראשונה ורק דלפענ"ד נ"ל ההיפו מדבריו ואדרבא
דוחק עכ"פ כיו דיש לפסוק לדינא כשיטות הרמ"א דלגירסא דאמרו לי' והיא לא השיבה כלו הוי
ממילא דלדינא בשתיקה דלאחר מת מעות כשלא הי' ציפתא דאסא כלא שידכו דהא שידכו בעי שתתא
גילוי דעת מתחיל' שרצו האשה להתקדש אי כא נתרצית לנשואי וכמבואר בהגהות רמ"א סי' כ"ח
אפי' ספק קידושי ומכ"ש כיו דיש לדי זה עוד סעי כ' דהיינו שנתרצית לישא אותו אעפ"י כו'
הסכמה משני עמודי הורא' שה מהרש" ושו"ת וממילא דהיינו נתרצית במפורש ולא ע"י הוכח'
מהרמ"פ ולדעתייהו לא תלוי סברא זה דלא אמריני דשתיק' אפילו בשעת מת מעות אבל לגירסא דהיא
אי לא ניחא לה לשדינהו כו' רק כשהי' רצונה אמרה לי' כו' הוי כשידכו כיו דבמפורש נשמע
מתחילה לקדושי' לי' כלל בסברת דינו של הרמ"ה מדבריה דא הי' בציפתא שו"פ הית' מתרצית אליו
הנ"ל וכמ"ש לעיל דאפילו להחולקי על הרמ"ה ומ"ש הרב מפ"ב די"ל דלשחוק כיוונה הוא רק סברת
משמע דכ הוא לדעתייהו ואפי' לדברי הב"ש היש"ש המובא במקנה בחידושי גמ' בהאי דציפתא
דמשמע דתולה סברא זאת רק לשיטת הרמ"ה דס"ל דאסא ומתר בזה קו' הפוסקי דלמה לא חישיני
דבזרק קידושי לתו חיקה אפילו בשעת מת מעות בהאי דציפתא להא דשמואל שמא שו"פ בעדי כו'
לא הוי קידושי משו דדוקא כשאיכא מעשה של וממילא דמוכח מדהקשו הפוסקי כ דלא ס"ל סברת
פשיטת ידה ליקח את הטבעת אז יש הוכח' היש"ש דתוכל לומר משטה כו' ומכ"ש דמוכח כ
מהשתיקה דניחא לה משא"כ בזרק קידושי לתו משיטת הרמב" דפסק לדינא דחיישיני להא
חיקה א"כ ניחא בטוב לומר דכמו כ בקידושי דשמואל ועתה נחזור לראשונה דדברי הב"ש בסי'
דלאחר מת מעות דלא הוי ספק קידושי מטע אי מ"ב דס"ל להרמ"א דהיכי דאי גילוי מדעתה
לא ניחא לה תישדינהו רק כשהי' מקוד זה גילוי שרצונה בקידושי לא אמריני כלל הוכחה זו ומדלא
דעת שרצונה לקדושי ליה משא"כ להחולקי על שדתינהו כו' א בלא הפירכא דאטו נשי דיני גמירי
שיטת הרמ"ה הנ"ל א אעפ"כ הנה באמת לדינא יש ה מוכרחי בשיטת הרמ"א לעני דינא כי היכא
לפסוק כשיטת הרמ"ה בזה כיו דהוא מוכרח דשיטת דלא תיקשי קו' הח"מ בסי' מ"ב ס"ק ב' דהרמ"ה
הרמ"א לפסוק כרמ"ה בזה כדי שלא יהי' שו סתירה זיכה שטרא לבי תרי משא"כ לדברי הב"ש ניחא
לדברי הרמ"א וכמו שחושב בעל הח"מ ובע"כ צ"ל טובא דלעיל בסי' כ"ח סעי ד' שכ' הרמ"א דעת
דהא דכ' הרמ"א בסי' כ"ח סעי ד' לדעת הרמ"ה הרמ"ה בש וי"א דממילא מוכח מזה דלא אמריני
בש וי"א אינו לחלוק על המחבר בזה דהרי נשמע כלל סברא זו מדלא שדתינהו כו' היינו משו דאי
מ המחבר דלא זו שלא הזכיר בסי' כ"ח סעי ב' ש שו גילוי דעת מתחיל' שרצוני להתקדש
שו איזה סברא שיהי' נשמע ממנה דבעל מסברא וממילא דלא אמריני כלל סברא זו מדלא שדתינהו
הזאת הוא לא ס"ל כדעת הרמ"ה בזה עוד ג נשמע כו' והא דכ' הרמ"א בעצמו בסי' מ"ב סעי א' הא
מדברי המחבר סי' ל' סעי ו' דכותב לסברא זו דלקח יד אשה בחזקה כו' דנשמע ש דאמריני
דרמ"ה בש יש מי שאומר וכדמבואר בהב"ש ס"ק לסברא זו מדנא שדתינהו כו' מיירי כשהי' גילוי
