Page 654 - 4
P. 654
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯„È
בתו כ"ד לא אמרינ כלל דהוי חזרה ורק שעדיי לקידושי ואח"כ חזרה בה א"כ זה סותר למ"ש
לא נגמרו הקידושי ובע"כ צריכנא לחילוק וסברא זו מקוד דכשעשתה מעשה בתו כ"ד המורה על
שכתבתי דכשיש הוכח' על החזר' א בתו כ"ד ביטול הקידושי לא חיישיני כלל לשמא נתרצית
דייני לי' כדי חזרה ועכ"פ עפ"ז אי מקו כלל תיכ ואח"כ חזרה בה ולכ הוצרכתי לחילוק זה
לקו' המקנה א"כ לא זה שאי מזה ראי' לסברא בדוי' שכתבתי דכשיש הוכחה ע"ז דהי' רצונה לזה
שהמציא בקה"י לומר הטע משו הוכיח סופו על בתחילה ואח"כ הי' חזרה ממנה חיישיני לזה ג
תחילתו הנה יש מזה ראי' לסברות הח" דאמר כ"ד בתו כ"ד אבל לתירו השני של הח" דהרשב"א
לא מהני הזריקה והיינו משו דדוקא תו כ"ד מהני שכ' הטע השני וכ"ש שצעקה כו' .הוא לרווחא
משו דלא נגמרו עדיי הקידושי משא"כ אחר כ"ד דמילתא כו' .א"כ מוכח דא לאחר כ"ד דלא מהני
כלל הזריקה או הצעק' לשיטות הח" מ"מ מועיל
שכבר הופסק העני וכדברי הח" : טע זה קצת א לאחר כ"ד לרווחא דמילתא א"כ
בלא"ה ל"ק קו' הגבורת אנשי על הרשב"א
‰ ‰Âגו דברי הקהלת יעקב שהמציא לומר תוכיח שהוצר לטע הראשו שהוא הטע הגמור אליבא
דאמת לבטל הקידושי משא"כ טע השני אליבא
סופו ע"ת לגבי זריקה דקידושי דנטלתו רק דאמת לא מהני כלל לבטל הקידושי כיו דהי'
כדי לזרקה הוא דבר הבדוי מ הלב ואי הדעת סובל הצעק' לאחר כ"ד ולא אמרה הרשב"א רק לרווחא
דבריו דבוודאי למ"ד הוכיח סופו ע"ת הוא רק במה דמילתא לחזק טע הראשו ביותר וכ"ש דבהתשובה
שהשכל גוזר ולא דבר שהוא נגד השכל שתטול שבסו ס' גבורת אנשי אי בו שו דקדוק כלל
הקידושי כדי לזורקו ולא שיי בזה לשכ כעסה דהרי מה שכ' מתחילה לומר דמתחיל' נתרצית לו
דאדרבא הית' משככה את כעסה לזרוק תיכ ומיד ואח"כ כשגערו בה העדי נתחרטה הוא באותו
ולא לקבל כדי לזרוק אח"כ דהא דנאמר בגמ' אבדוק הה"א דא לאחר כ"ד מועיל הזריק' שהרי אח"כ כ'
לגברי' א אינש רתחנא כו' היינו כשהיא מתקדשת ועוד אני אומר דהא דקתני נטלתו וזרקתו לי איירי
אליו כפי' רש"י ש ולא כשאינה חפיצה בקידושי בתיכ לנטי' זריקה ולא שהתה כ"ד משמע מזה דכל
כלל למה לה לבדוק לגברא א רתחנא הוא וא מ"ש מתחילה הוא באותו ה"א דמהני הזריק' א
שהי' לה כעס על האיש מחמת שעש' בזה נגד רצונה לאחר כ"ד ובלאחר כ"ד ודאי כבר נגמרו הקידושי
במה שקידשה בלא דעתה והסכמת' וג דהיא חוצפא ורק דאעפ"כ מהני הזריק' א"כ שפיר שיי החשש
לקדש בלא שדוכי וכמו שאמרו בגמ' דרב מנגיד שחושש שמא מתחילה נתרצית ואח"כ חזרה בה
להמקדש בלא שדוכי כל העניני כאלו יותר מסתבר אמנ אעפ"כ צריכנא לחילוק זה שכתבתי דכשיש
דחמתה בערה בה תיכ מתחילת המעש' ולא שתקבל הוכחה גדול' ע"ז אי שהי' חזרה ממנה אז דייניני
בניחותא כדי לזרוק משו להראות כעסה ועכ"פ שפיר בדי חזרה אפילו בתו כ"ד ולא אמרינ כלל
יותר נראה ומסתבר דבתחילה הקבל' הסכימ' סברא זו דאי זה חזרה ממנה ורק דעדיי לא נגמרו
בקידושי ואח"כ חזרה בה תו כ"ד או לאחר כ"ד הקידושי דאל"כ עדיי תיקשי מתשובת מהר"
והלא פשוט וברור דענינו של הוכיח סופו ע"ת הוא לובלי הנ"ל דכ' מתחילה דיש לדמותו לנטלתו
כעני מחשבתו ניכרת מתו מעשיו ורק דהת וזרקתו לי כו' ואח"כ כ' דאי לסמו ע"ז להקל
המחשבה שבשעת המעשה ניכרת מתו המעש' משו שמא מתחילה נתרצה לקידושי אלא שאח"כ
שעשה וענינו של הוכיח סופו ע"ת שפליגי התנאי כשאמרו לה הנערי כ חזרה בה כו' .א"כ תיקשי
היינו א אמרינ שהוכיח סו המעשה על המחשב' ממ"נ א עובדא דמהר" לובלי מיירי בלאחר כ"ד
שבתחילה או להיפו גבי תוכיח תחילתו על סופו הרי יש סתירה מדבריו לדברי תשובות הח" דלא
עכ"פ זה שיי רק היכא דהשכל מסכי ע"ז וכמו מהני מזריק' בשו אופ אחר כ"ד דאל"כ אי כ'
שפירש"י בחולי ד י"ג ד"ה מחשבתו ניכרת מתו מהר" מלובלי מתחילה דדומה לנטלתו וזרקתו
מעשיו לפי ראות עינינו אבל אי אנו יודעי א והוצר המהר" לובלי לסתירה זאת הרי בלא"ה
עשה מעשה זו על מחשבה זו כו' .והיינו דקאי עולה אינו דומה כלל דהזריק' דתני בברייתא איירי בתו
כ"ד וכמו שהוא לשיטת הח" וא איירי מהרמ"ל
בדרו כו'. בתו כ"ד שוב תיקשי על הסתיר' שלו משו שיש
לחשוש שמא מתחילה נתרצית ואח"כ חזרה בה דהא
Ù"ÎÚÂבשלמא בשאר דברי דפליגי בהו התנאי
א אמרי' הוכיח סופו ע"ת שהמה מיירי
בדבר שהשכל גוזר וכמו לגבי שכ"מ דשתק ולבסו
צווח דאי השכל גוזר שמתחילה רצה לקבל המתנה
