Page 649 - 4
P. 649
Ì˙Áלסימ פד ˯˙ ¯ÙÂÒ
הנ"ל ואי לו דמיו כלל דבשלמא בעני המבואר רק דהיכי דא"צ דו"ח ע"כ דומה דל"מ לעני
בסימ צ' הנ"ל א היה מודה בעצמו שחבל בו לא דמתקיימת בידיעה בלא ראיה אבל להיפו היכא
הי הצרי לעדי ומש"ה מהני בידיעה בלא ראי' דצרי דו"ח ליכא לדייק כלל מדברי הב"ש ורק די"ל
דאנ סהדי דהוא כדברי הנחבל משא"כ לעני דא דצרי דו"ח מ"מ מתקיימא בידיעה בלא ראיה
קידושי דגזירת המל היא שאי קידושי חלי כלל כשאר ד"מ דהא מוכח כ מדיני חבלות דקיי"ל
בלא עדי א"כ מה מועיל ידיעה בלא ראי' מ"מ ליכא דצרי דו"ח וכמבואר בריש סימ ל' ואעפ"כ אמרינ
כא עדי כו' יעו"ש .א"כ עפ"י דברי מה נראה בשבועות ד מ"ו ע"ב בעלתה נשיכה בגבו מתקיימת
דכמו כ לעני לפסול עדי כיו דאי עדי נפסלי העדות בידיעה בלא ראיה וכמבואר בש"ע ח"מ ס"ס
עפ"י עצמ וכמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי כ"ה דאי
אד נפסל בעבירה עפ"י עצמו לכ לא מהני ידיעת צ' סעי ט"ז:
בלא ראי' כמו עידי קידושי לדעת האו"ת הנ"ל דאי
לחלק ולומר דגבי פיסול העדי אינו מטע גזירת È˙Â È·Âבספרי ומצאתי הדבר ההיא במפורש
מל שיצטר עדי דוקא ורק דלכ לא נפסל ע"י
עצמו משו דאי אד משי עצמו רשע שהוא קרוב בשו"ת מהר" לובלי סימ פ"א ובשו"ת
אצל עצמו והתורה פסלה עדו' הקרובי שאי סברא מ"ב סימ נ"א שמבואר בדברי השאלה שנשאלו
לחלק בכ דסו כל סו יהי' הטע מאיזה טע וששניה נשאלו על מעשה אחת שהי' בימיה
שיהי' עכ"פ מאחר דאינו נאמ לפסול א"ע אע"פ ושניה השיבו שא"א לפסול את העדי ע"י
דליכא אומדנא והוכחה גדולה מה שהאמת כדבריו אומדנות והוכחות יעו"ש בשני שו"ת הנ"ל
דאל"כ בודאי לא תי' פוסל א"ע בחנ ואעפ"כ שהאומדנות והוכחות שבמעשה שלה הי' קרובי
אמריני דאינו נפסל עפ"י עצמו מגזירה הכ' כמו כ ממש כאומדנות דבנ"ד במה שהעיד המעיד על אחד
א"א לפוסלו מידיעה בלא ראיה והג דבשו"ת מעידי הקידושי שגנב ממנו ומבואר מפורש ש
מהרמ"ל סי' פ"א הנ"ל כ' בש הגאו השואל דהיכא בלשו שו"ת מהרמ"ל שכתב באמצע התשובה ד
דחזיני דמתנצל א"ע שלא חטא ורק שהתנצלות ל"ת ע"ב בזה"ל ג מה שכ' כת"ר שיש לפסלו
ההוא הוא בעני שהוחזק כפר אז באמת נפסל עפ"י מטע ששפטו אז השלוחי והראשי שהוא עשה
עצמו ומוכח דבאמת נפסל עפ"י עצמו ועפ"י הוכחת הגניבה בעצמו ומא יימר ל דלא הוי כמו ראו עדי
שהאמת כדבריו .והנה המהר" לובלי ש חולק בהדיא והוי כמו אנ סהדי מתו אומדנות המוכיחות
עי"ז יעו"ש ובס' שנדפס מחדש ושמו שער המשפט על אמתת הדברי כל אלו הדברי רחוקי לפסול
על ש"ע ח"מ בסימ ל"ד ס"ק י"ד מביא ראי' לדברי אד ע"י אומדנות כאלו דלא שיי לומר אנ סהדי
מהרמ"ל מ הר" דמס' שבועות ואח"כ מקש' ע"ז כו' .ואח"כ הביא ש המהרמ"ל ראי' מפלוני רבעני
מדברי הרמב" יעו"ש ואי כא מקומו לעיי כו' ומאחר שהוא בעצמו מודה שרבעו לרצונו ועוד
ולפלפל בזה מאחר שבגו העני הנצר לנ"ד מפורש ע"א מצטר עמו ואנחנו פלגיני את דבורי' להרוג
בדברי שני התשובות היינו שו"ת מהרמ"ל ושו"ת את הרובע אי ל אומדנות גדולות מזו אי שברבע
מ"ב דאי לפסול עדי ע"י הוכחות ואומדנות דיש לרצונו וכדבריו כו' .ואפ"ה אינו נפסל עפ"י עצמו
מקו לומר אנ סהדי כו' ואי דבריו של אחד הוא כו' יעו"ש ,וג בשו"ת מ"ב הנ"ל מביא ג"כ ראיה
הגאו השואל במקו שני הגאוני המשיבי הנ"ל זו מהא דפלוני רבעני כו' ורק לעני אחר דהיינו
ומה ג שבנ"ד א זולת הטע הנ"ל ג"כ א"א לפסול לעני דא שהודה בעצמו לבסו שעשה הגניבה
העד שהועד עליו אי שעש' מעש' כזה דאנ סהדי מ"מ לא פסליני לגברא ע"י הודאת עצמו משו
דגנב את המעות כיו שלפי הנרא' נתקבל עדות זה דאי אד משי עצמו רשע וכדאמריני בסנהדרי
שלא בפני הבע"ד היינו העד ההוא שבעידי קידושי פלוני רבעני לרצוני כו' יעו"ש וקצת קשה בעיני על
דאל"כ הי' מחויב להיות מפורש בהגב"ע אי שלא הובא בדברי שני שו"ת הנ"ל מהא דיש חילוק
שנתקבל העדות עליו בפניו וג מוכח כ מתו דברי בי ד"מ לד"נ לעני א מועיל עדות עפ"י ידיעה
הגב"ע מדלא רצו הב"ד להזכיר ש המעיד ההוא בלא ראיה וג בשאלה של הגאו השואל ג כ לא
וע"כ הטע מחמת שלא רצו שיתודע הדבר להעד הוזכר מזה כלל ואפשר דזה היה פשוט בעיניה
שהועד עליו מהגניב' א"כ ע"כ שלא הי' קבלת דהעדאת עדי לעני לפסול אד אינו דומה לד"מ
כלל והנה לפענ"ד ג עפ"י שיקול הדעת נראה כ
דהנה האו"ת סי' צ' הנ"ל ס"ק י"ד הנ"ל כתב להשיג
על הב"ש דמדמה עידי קידושי להא דח"מ סימ צ'
