Page 663 - 4
P. 663
‚ί˙ ¯ÙÂÒ לסימ קי Ì˙Á
Ș ÔÓÈÒÏ [ÂË
מדרבנ .ולפענ"ד רחוק לומר כ וכבר אפשר ליישב ˘'ÂΠ‚ÏÙÂÓ ‡ÏÙÂÓ‰ ‚‰"‡Ӊ ·¯‰ „·ÎÏ ¯"ÈÂ
קושיותיו ז"ל בדברי עצמו שכתב ש דוודאי ע"כ ‡"ÚÈ ¯"‚ ˜"˜„ „"·‡ 'È ‰ÓÏ˘ '¯‰ÂÓ ˙"˘˜Î
צ"ל דקבלה היתה ביד חז"ל דג"ש דבר דבר ג
לעני קידושי נתקבלה דאל"כ מ"ש דשניה מודי .ÏÈÏ‚‰Â
בלא עדי לא מהני ושניה מודי שהיו הקידושי
לפני עדי מהני וכקושית הרשב"א ומה שרצה הפ"י È ÚÈ‚‰אמרותיו היקרי .וארא והנה נושא ונות
ליישב זה צ"ע דמה שכתב דאי אישות לחצאי אינו
ברור כ"כ ובפרט לר"י ס"ל מעכשיו ולאחר ל' יו באמונה מפלפל בהלכה בחכמה ובתבונה.
אפילו מאה קידושי תופסי בה מכלל דס"ל דשיורי אודות מה שקרה במקומות הסרי למשמעותו נער
שייר ושויא נפשיה כשרגא דליבני הרי ישנו לחצאי אחד קידש בתולה לפני ע"א והבתולה אמרה אליו
והיה צרי לחלק בי ה דהכא דחשיב שיור יותר קדשני בטבעת זו ויקדש אותה בפני עד אחד
ובי ה דהת והוא רחוק ואי לנו אלא דברי והבתולה החזיקה הטבעת אצלה כשלשת ימי עד
הרשב"א בישוב קושיא זו וליישב דבריו ז"ל צ"ל כי בעל אחותה ואחותה לקחו הטבעת מ תיבתה
דקי"ל לחז"ל דנתקבלה הג"ש דדבר דבר ג לעני ויחזירו להנער והקול נשמע פלונית נתקדשה ויושיב
קידושי וכמ"ש הנוב"י בסי' הנ"ל ופליגי ר"פ ור"כ מעכ"ת ני' ב"ד והעיד העד עדותו כמשפט והבתולה
דר"פ ס"ל דאע"ג דנתקבלה הג"ש לעני קידושי בתחלה כחשה ואח"כ אמרה כי לשחוק נתכוונו
לעני קיו דבר מ"מ לא מיעוטא הג"ש רק אחד
מאלו או לאפוקי מבלי עדי כלל וא לאפוקי היכא ודברי הנער לא כתב מעלתו ני'.
דמכחיש אחד מה דמהני הכחשה אבל ע"א כיו
דמהני לעני ממו דמחייב שבועה מהני ג"כ לעני ‰ ‰Âידוע כי רבותינו האחרוני אשר אנו הולכי
קידושי ור' כהנא ס"ל דלגמרי נתקבלה הג"ש לעני
קידושי דלא מקיימא מלתא אלא בתרי סהדי וכמ"ש אחריה כול חששו לדברי הסמ"ג והמרדכי
הרשב"א לפרש ועכ"פ רחוק הוא לחדש מה שפירש בש רא" דכא דקאמר מאי הוה עלה ולא איפסיק
הנוב"י ש דדווקא במודי שייחדו וקבלו אותו הלכתא בהדיא כמא אזלינ לחומרא וחוששי
להעיד על הקידושי מה שלא עלה ע"ד הראשוני לקדושי בע"א .ונלפענ"ד דס"ל דלר"פ חוששי
כלל לפמש"כ בסוגיא ולא להלכה וכל הפוסקי מדאורייתא דא ג לר"פ לא אסורה רק מדרבנ לא
מהרי"ל ומהרא"י ומהר"מ פאדווי והבאי אחריה היה הרא" וסיעתו מחמיר מספק משו דלא
שכתבו לחוש לדעת הרא"ש ולא עלה על דעתו כלל איפסיק הלכתא וכ"ש רבותינו האחרוני שראו כי
לומר דבעי יחוד לעדות כלל והש"מ בכתובות ד' כ"ג רוב הראשוני פוסקי דאי חוששי לקדושי בעד
העתיק דברי הרא"ה מ"ש בש הרמב" .והר" אחד א ג למחמיר היה רק מדרבנ לא הוי חיישי
הביאו בקיצור ליישב קושית התוס' על הא דמשני ליחידאי באיסורי דרבנ ומהרי"ט שנראה מדבריו
ר"פ תירגמא בע"א ע"א אומר נתקדשה ועד אומר בחידושי דהוי רק מדרבנ לר"פ היינו לשיטת
לא נתקדשה תרוויי' בפנוי' קמסהדי תיפוק ליה דהוי הפוסקי דפוסקי דלא כר"פ ולדידהו ה"ט דפסקו
קידושי בע"א ותי' הרא"ה בש הרמב" דר"פ דלא כוותיה משו דס"ל דג לר"פ הוי רק מדרבנ
לשיטתו דס"ל המקדש בע"א חוששי לקידושי אבל הפוסקי כר"פ נראה דס"ל דאיכא לתא
וכתב דאכתי קשיא פשיטא כיו דאיכא דמכחיש לי'
מהי תיתי יהי' נאמ ותי' דס"ל דכיו דאתי עד דאורייתא בקידושי עד אחד.
האומר נתקדשה תחילה סד"א יהיה חשוב כשני
כמו בע"א אומר מת קמ"ל דכי קי"ל ע"א נאמ È˙ȇ¯Âבנוב"י תנינא חאה"ע )סימ עה( שהארי
בקידושי דהיינו שהוא כשאר איסורי דקי"ל בהו
דע"א נאמ אבל היכא דאיכא דמכחיש לי' לא מהימ וכתב ש דג להסמ"ג בש רא" אינו רק
מפשיטות לשונו ז"ל יש ללמוד דלאו מדרבנ חייש מדרבנ יע"ש שהוכיח כ דא ר"פ סובר
דמדאורייתא חיישינ לקידושי בעד אחד א"כ ע"כ
צ"ל אחד מאלו או דל"ל ג"ש דדבר דבר כלל או
דקאי רק לעני סוטה או ס"ל כיו דמהימ עד אחד
בממו לעני שבועה מהני ג בערוה וא"כ אי
שיהיה הרי הלכה רווחת בכמה מקומות דאי דבר
שבערוה בפחות משני ואי אפשר לפסוק כמותו
וע"כ דס"ל דהוי רק מדרבנ וכ הקשה ש א ל"ל
לר"פ ג"ש דדבר דבר א"כ אמאי שניה מודי לא
מהני מכל אלה הכריח הגאו נו"בי דלכ"ע היא רק
