Page 668 - 4
P. 668
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯ÁÎ
לכו אותו לזו א אירע שכפו אותו הוי גט מעושה הרא"ש דמכח הירושלמי מוכח דרב ע"י כפייה קאמר
כלא כדי דפסול ובזה יש ליישב הא דנקט הירושלמי והרי מפני הירושלמי הנ"ל פסק הרא"ש סו פרק
אפילו באומר איני ז שכתוב תוס' דלרבותא דפסולא המדיר כרב אלא כדאמר והיינו שפסק הטור בסימ
בנכרי נקטי ומ"ש איני ז דנקט יותר משאר דכופי קנ"ד בפשיטות דכופי באומר איני ז ואול
להוציא ואמנ להנ"ל הנה נכו דרבותא גדולה ישנו בכתובות בפרק א על פי בסימ ל"ח כתב הרא"ש
דא במונע ממנה מזונות אי כופי אותו להוציא
בזה האומר איני ז דסד"א דהוי תלוהו וזבי . כדאיתא בירושלמי אי מעשי אלא לפסולות וזה
צ"ע דהרי מוכח בירושלמי דבמזונות כופי ואולי
‰ ‰Âאחרי דא באומר איני ז פסול הגט לשמואל ס"ל לרא"ש כר"ת דבאי לו אי כופי וס"ל דאפילו
לרב אי כופי דהרי הרא"ש פסק כרב דזה גרע ביש
והרי לרב פירושו בירושלמי דהטע דכופי לו ואינו רוצה לפרנס ראו לכפותו יותר שפושע
הוא מפני חיי נפש ולשמואל דפליג וס"ל דכופי לזו לעומתה מה שאי כ באי לו דלא פשע דהוא כב"ח
לדעת הרמב" וסייעתו היינו כל עוד שאפשר לכו דאי לו א ראיתו מה דאי מעשי אלא לפסולות
אותו לזו אבל א אי לו דא"א לכפותו לזו ס"ל צ"ע ועכ"פ דעת התוס' ומכ"ש לדעת הרמב"
דכופי אותו להוציא וודאי היינו ג כ מטע חיי
נפש מעתה אולי ס"ל להרמב" דכל שיש כא נכסי באומר איני ז כופי :
המשועבדי לכתובתה נהי דהיא אינה חייבת
להתרצות למכור כדעת מהר" בתשובת מיימוני ˘ÈÂלעיי להיפ לדעת התוס' בב"ב דאפילו
מ"מ אולי שוב לא סמ הרמב" לומר שיש בו מפני
חיי נפש שנכו הבעל להוציא בשוטי .ונראה דזה לשמואל דאית ליה דאי כופי להוציא באומר
ג"כ טעמו של הרמב" במה שאמר דאי לו אפילו איני ז רק כופי אותו לזו מ"מ א ראו ב"ד לכפות
לח לאכול ומניי להרמב" לומר כ שיכול לפחות אי בו משו גט מעושה דהרי כתבו התוס' בב"ב ד
לה מ שיעורא דמשרה אשתו ע"י שליש רק דס"ל מ"ח ע"ב ד"ה קדיש דלכ מחשב תלוהו וקדיש כמו
כיו דיש לו לית לח פי' שוב אי בו מפני חיי נפש. תלוהו וזבי דכנגד גופו שקנוי לו מתחייב בשאר
אבל לעול מודה הרמב" דכל שאינו משלי חוקה וכסות דאע"ג דגבי גט לא חשיב כמו זביני מפני
יש עליו להוציא ולית כתובה דלאו אדעתא דהכי שנפטר בשאר וכסות ה"מ בעל שהיה נותני ברצו
נשאת לו רק דלעני לכו בשוטי א"א כיו שלא ולא היה מגרשה וזה יתכ בכל אות שכופי שלא
אמרו רק מפני חיי נפש יש בו חשש גט מעושה שלא כדי אבל בזה האומר איני ז דא על גב דלשמואל
כיד מעתה אחרי דנראה ג להרמב" מצד הדי או ראוי לכפות לזו מ"מ א כפו אותו הבית די
יזו לפ"כ דהא כתב אנא כו' ואוקיר או יוציא וית להוציא שפיר הוי כמו תלוהו וזבי דהרי זה אינו
כתובה מעתה א דלא יעלה הדעת בלא"ה לכו רוצה לזו והרוויח בגיטו הרבה רק דא"א לומר כ
אותו להוציא כיו דלר"ת אי כופי באי לו מכל דא"כ א ע"י נכרי היה ראוי להיות כשר לפו
מקו כיו דהרמב" והרשב"א וכ הר" והמגיד סוגיא דגיטי לפמ"ש התוס' ש ע"א ד"ה ד"ת שכל
נראה שהסכימו דאינו דומה לב"ח שאי לו והב"י עיקרו דפסול משו דהוי כמו מתנה שלא כדי וא
סת כדעת א כ עכ"פ מה שהכניסה ושליש כ באומר איני ז כיו שמרוויח מזונות אמאי לא
שהוסי לה דכתב מהרי"ק הביאו הרמ"א סי' ק' דהוי יכשר דהוי כמו תלוהו וזבי והרי כתבו בש
כמו נדוניא ויש להוציא ממנו ומכ"ש בנידו דיד הירושלמי דישראל שעשה כמעשה נכרי פסול
שיש חוב על היתומי שבע מאות זהובי וא תגבה באומר איני ז כו' וג מתלמוד בהמגרש ממקומו
כתובתה היא קודמת אבל א נאמר שתזו היתומי מוכרע דפסול מדאורייתא דאי ס"ד יש גט מעושה
קודמי לגבות עכ"פ עד עת פרעו כתובתה ונמצא על ידי נכרי דכשר א כ היה לה לגזור שלא כדי
קרחת מכא ומכא ומכ"ש שהיא אינה רוצה להיות בנכרי שיפסול לכהונה וע"כ מוכרח דמשו הרווחת
עמו עוד כי שבעה מרעות נפשה ע"כ לפענ"ד יש מזונות לא הוי כמו תלוה וזבי דלא הוי תלוה וזבי
עד שית כל דמיו וזה אי דמי' ובקדושי דהוי כמו
להוציא ממנו נדוניתה ושליש שהוסי לה. תלוה זבי הטע כמ"ש הש"מ בש הראשוני
ודברי התוס' צ"ע ובמקומו כתבתי בזה בעזה"י
„·¯˘"‡ ¯È‡Ó Ô˘‰ È וממילא מוכרח דא באומר איני ז לשמואל דדינו
]˘[ËÓ 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘‡ ȯӇ ˙"Â