Page 668 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙¯‪ÁÎ‬‬

‫לכו אותו לזו א אירע שכפו אותו הוי גט מעושה‬ ‫הרא"ש דמכח הירושלמי מוכח דרב ע"י כפייה קאמר‬
‫כלא כדי דפסול ובזה יש ליישב הא דנקט הירושלמי‬ ‫והרי מפני הירושלמי הנ"ל פסק הרא"ש סו פרק‬
‫אפילו באומר איני ז שכתוב תוס' דלרבותא דפסולא‬ ‫המדיר כרב אלא כדאמר והיינו שפסק הטור בסימ‬
‫בנכרי נקטי ומ"ש איני ז דנקט יותר משאר דכופי‬ ‫קנ"ד בפשיטות דכופי באומר איני ז ואול‬
‫להוציא ואמנ להנ"ל הנה נכו דרבותא גדולה ישנו‬ ‫בכתובות בפרק א על פי בסימ ל"ח כתב הרא"ש‬
‫דא במונע ממנה מזונות אי כופי אותו להוציא‬
‫בזה האומר איני ז דסד"א דהוי תלוהו וזבי ‪.‬‬ ‫כדאיתא בירושלמי אי מעשי אלא לפסולות וזה‬
‫צ"ע דהרי מוכח בירושלמי דבמזונות כופי ואולי‬
‫‪ ‰ ‰Â‬אחרי דא באומר איני ז פסול הגט לשמואל‬ ‫ס"ל לרא"ש כר"ת דבאי לו אי כופי וס"ל דאפילו‬
‫לרב אי כופי דהרי הרא"ש פסק כרב דזה גרע ביש‬
‫והרי לרב פירושו בירושלמי דהטע דכופי‬ ‫לו ואינו רוצה לפרנס ראו לכפותו יותר שפושע‬
‫הוא מפני חיי נפש ולשמואל דפליג וס"ל דכופי לזו‬ ‫לעומתה מה שאי כ באי לו דלא פשע דהוא כב"ח‬
‫לדעת הרמב" וסייעתו היינו כל עוד שאפשר לכו‬ ‫דאי לו א ראיתו מה דאי מעשי אלא לפסולות‬
‫אותו לזו אבל א אי לו דא"א לכפותו לזו ס"ל‬ ‫צ"ע ועכ"פ דעת התוס' ומכ"ש לדעת הרמב"‬
‫דכופי אותו להוציא וודאי היינו ג כ מטע חיי‬
‫נפש מעתה אולי ס"ל להרמב" דכל שיש כא נכסי‬ ‫באומר איני ז כופי ‪:‬‬
‫המשועבדי לכתובתה נהי דהיא אינה חייבת‬
‫להתרצות למכור כדעת מהר" בתשובת מיימוני‬ ‫‪ ˘ÈÂ‬לעיי להיפ לדעת התוס' בב"ב דאפילו‬
‫מ"מ אולי שוב לא סמ הרמב" לומר שיש בו מפני‬
‫חיי נפש שנכו הבעל להוציא בשוטי ‪ .‬ונראה דזה‬ ‫לשמואל דאית ליה דאי כופי להוציא באומר‬
‫ג"כ טעמו של הרמב" במה שאמר דאי לו אפילו‬ ‫איני ז רק כופי אותו לזו מ"מ א ראו ב"ד לכפות‬
‫לח לאכול ומניי להרמב" לומר כ שיכול לפחות‬ ‫אי בו משו גט מעושה דהרי כתבו התוס' בב"ב ד‬
‫לה מ שיעורא דמשרה אשתו ע"י שליש רק דס"ל‬ ‫מ"ח ע"ב ד"ה קדיש דלכ מחשב תלוהו וקדיש כמו‬
‫כיו דיש לו לית לח פי' שוב אי בו מפני חיי נפש‪.‬‬ ‫תלוהו וזבי דכנגד גופו שקנוי לו מתחייב בשאר‬
‫אבל לעול מודה הרמב" דכל שאינו משלי חוקה‬ ‫וכסות דאע"ג דגבי גט לא חשיב כמו זביני מפני‬
‫יש עליו להוציא ולית כתובה דלאו אדעתא דהכי‬ ‫שנפטר בשאר וכסות ה"מ בעל שהיה נותני ברצו‬
‫נשאת לו רק דלעני לכו בשוטי א"א כיו שלא‬ ‫ולא היה מגרשה וזה יתכ בכל אות שכופי שלא‬
‫אמרו רק מפני חיי נפש יש בו חשש גט מעושה שלא‬ ‫כדי אבל בזה האומר איני ז דא על גב דלשמואל‬
‫כיד מעתה אחרי דנראה ג להרמב" מצד הדי או‬ ‫ראוי לכפות לזו מ"מ א כפו אותו הבית די‬
‫יזו לפ"כ דהא כתב אנא כו' ואוקיר או יוציא וית‬ ‫להוציא שפיר הוי כמו תלוהו וזבי דהרי זה אינו‬
‫כתובה מעתה א דלא יעלה הדעת בלא"ה לכו‬ ‫רוצה לזו והרוויח בגיטו הרבה רק דא"א לומר כ‬
‫אותו להוציא כיו דלר"ת אי כופי באי לו מכל‬ ‫דא"כ א ע"י נכרי היה ראוי להיות כשר לפו‬
‫מקו כיו דהרמב" והרשב"א וכ הר" והמגיד‬ ‫סוגיא דגיטי לפמ"ש התוס' ש ע"א ד"ה ד"ת שכל‬
‫נראה שהסכימו דאינו דומה לב"ח שאי לו והב"י‬ ‫עיקרו דפסול משו דהוי כמו מתנה שלא כדי וא‬
‫סת כדעת א כ עכ"פ מה שהכניסה ושליש‬ ‫כ באומר איני ז כיו שמרוויח מזונות אמאי לא‬
‫שהוסי לה דכתב מהרי"ק הביאו הרמ"א סי' ק' דהוי‬ ‫יכשר דהוי כמו תלוהו וזבי והרי כתבו בש‬
‫כמו נדוניא ויש להוציא ממנו ומכ"ש בנידו דיד‬ ‫הירושלמי דישראל שעשה כמעשה נכרי פסול‬
‫שיש חוב על היתומי שבע מאות זהובי וא תגבה‬ ‫באומר איני ז כו' וג מתלמוד בהמגרש ממקומו‬
‫כתובתה היא קודמת אבל א נאמר שתזו היתומי‬ ‫מוכרע דפסול מדאורייתא דאי ס"ד יש גט מעושה‬
‫קודמי לגבות עכ"פ עד עת פרעו כתובתה ונמצא‬ ‫על ידי נכרי דכשר א כ היה לה לגזור שלא כדי‬
‫קרחת מכא ומכא ומכ"ש שהיא אינה רוצה להיות‬ ‫בנכרי שיפסול לכהונה וע"כ מוכרח דמשו הרווחת‬
‫עמו עוד כי שבעה מרעות נפשה ע"כ לפענ"ד יש‬ ‫מזונות לא הוי כמו תלוה וזבי דלא הוי תלוה וזבי‬
‫עד שית כל דמיו וזה אי דמי' ובקדושי דהוי כמו‬
‫להוציא ממנו נדוניתה ושליש שהוסי לה‪.‬‬ ‫תלוה זבי הטע כמ"ש הש"מ בש הראשוני‬
‫ודברי התוס' צ"ע ובמקומו כתבתי בזה בעזה"י‬
‫„·¯‪˘"‡ ¯È‡Ó Ô˘‰ È‬‬ ‫וממילא מוכרח דא באומר איני ז לשמואל דדינו‬
‫]˘‪[ËÓ 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘‡ ȯӇ ˙"Â‬‬