Page 671 - 4

‫‪ Ì˙Á‬לסימ קלא ]ב[ ‪‡Ï¯˙ ¯ÙÂÒ‬‬

‫נגד רובא דברצו דאינו אלא מדרבנ וכמו דאמרינ‬ ‫מתעברת מביאה ראשונה ובודאי לא נתעברה ממנו‬
‫לעני רובא דברצו כיו דלית לה קול הוי רצו רובא‬ ‫בפע ראשו ‪ ,‬ז"א דמבואר ביבמות ל"ד דהא דאי‬
‫כמו כ נימא כיו דחזינ דנתעברה ממנו ויש לה ילד‬ ‫אשה מתעברת מביאה ראשונה הוא רק בבתולה ולא‬
‫ולא נתהפכה ודאי שהאמת כדבריה שהיתה שוגגת‬ ‫בבעולה וא כ שפיר י"ל דנתעברה ממנו בפע‬
‫וסברה שהוא בעלה להכי אינה מתהפכת ונאמנת‬ ‫הראשו )ועיי בנ"ב קמא חלק אה"ע סימ כ"ב‬
‫משו דאית לה חזקת כשרות ועוד חזקה דאשה‬ ‫שהעלה דהא דאי אשה מתעברת מביאה ראשונה על‬
‫מזנה מתהפכת עדיפא מהאי רובא דברצו וממילא‬ ‫הרוב קאמר אבל זמני דמתעברת‪ ,‬וכבר קדמו בזה‬
‫יש להאמינה מה שאומרת שנאנסה פע שנית במגו‬ ‫הר" בפרק קמא דקדושי בהא דמבעיא ליה להש"ס‬
‫דאי בעית היתה שותקת דהוי הפה שאסר הפה‬ ‫אי תחלת ביאה קונה‪ ,‬וכ הוא בריטב"א יבמות )כ‪,‬‬
‫שהתיר‪ ,‬ואי לומר דהוי מגו במקו חזקה דכל‬
‫הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה‪ .‬זה אינו‪ ,‬דהא בזה‬ ‫א( בפיסקא גזרה ביאה ראשונה(‪.‬‬
‫אי החזקה ידוע לנו רק על פיה דהא מה שאומרת‬
‫שנאנסה פע שניה בא עליה אי ידוע לנו רק מפיה‪,‬‬ ‫‪ ̇Â‬כ שפיר יש לה חזקה המסייע לדבריה‬
‫וכבר כתב הפ"י הובא ·˜¯‪ Â˙·Â˘˙· ¯Â‡ Ô‬וז"ל‪ ,‬הרי‬
‫לפנינו שלשה טעמי דלא שיי בכה"ג מגו במקו‬ ‫שאומרת אמת דהרי כל המזנות מתהפכת כדי‬
‫חזקה אי משו דהפה שאסר עדי מכל מגו ואי‬ ‫שלא תתעבר וזו דנתעברה ויש לה ולד ולא נתהפכה‬
‫משו דחזקה זו שכתב הרמב" לאו חזקה גמורה‬ ‫ודאי היתה שוגגת והיא מותרת לבעלה ישראל בלא‬
‫הוא‪ .‬ועוד בה שלישית שאי החזקה ידוע לנו אלא‬ ‫מגו כלל כמבואר באה"ע סימ קע"ח סעי א'‬
‫על פיה תו לא הוי מגו במקו חזקה‪ ,‬ונראה ברור‬ ‫בהג"ה בש הרמב" דהיכא שזינתה בשוגג שסברה‬
‫דבכל חד מהנ תלת גווני מספיק לומר דלא שיי‬ ‫שהוא בעלה והוא אחר מותרת לבעלה ישראל‬
‫כא מגו במקו חזקה כל שכ בהצטרפות ג' טעמי‬ ‫ומסתימת לשונו נראה דא בלא מגו היא נאמנת‬
‫יחד יש די והותר לנד"ד עכ"ל‪ ,‬ואיהו בדידיה ואנ‬ ‫לומר דסברה שהוא בעלה וכל שכ הכא דאית לה‬
‫בדיד נמי נאמר הכי כיו דאי ידוע לנו רק על פיה‬ ‫חזקה המסייע לה ושוב ממילא נאמנת לומר שנאנסה‬
‫לבד להכי לא מקרי מגו במקו חזקה‪ ,‬ויש מקו‬ ‫בפע שנית ג כ במגו דאי בעית היתה שותקת ולא‬
‫עוד לומר בזה דהכא לא שיי למימר רובא דברצו‬ ‫היתה אומרת כלל שבא עליה פע שנית באונס דמי‬
‫דהא טעמא מאי הוי רצו רובא הוא משו דאונסא‬ ‫הכריחה לומר טענה זו דהרי מה דנתעברה ויש לה‬
‫קלא אית ליה ומדלית ליה קלא הוי רצו רובא‬ ‫ילד ממנו אי ראיה כלל שבא עליה ג בפע השנית‬
‫ומהאי טעמא השיג הרא"ש על ר"י וסבירא ליה דלא‬ ‫דהא יש לומר דנתעברה ממנו בפע ראשו דהרי לא‬
‫מהימנא לומר נאנסתי משו דאיכא נגד הברי רוב‬ ‫שיי לומר דאי אשה מתעברת מביאה ראשונה דהא‬
‫דברצו דאונסא קלא אית ליה א כ היכא דליכא‬ ‫כבר היא בעולה וא כ שפיר אית לה מגו דא"כ‬
‫רובא מהני ולא צרי למגו כלל‪ ,‬וא כ לפי זה יש‬ ‫היתה שותקת ולא אמרה כלו והשתא דאמרה לאו‬
‫לומר בנ"ד לא שיי למימר רובא דברצו משו‬ ‫כלו הוא דהרי קאמרה נאנסתי דהפה שאסר הוא‬
‫דאונסא קלא אית לי' דהנה המח"א כתב ש בסופו‬ ‫הפה שהתיר דזה שאומרת שבא עליה באונס בפע‬
‫וז"ל ואפילו למה שצידדנו לעיל דבאומרת נבעלתי‬ ‫השנית אינו ידוע לנו רק מפיה והוי שפיר הפה‬
‫באונס לא אמרינ הכי כיו דאיכא רוב דברצו‬ ‫שאסר ויש מקו לומר דג הרא"ש שהשיג על רבינו‬
‫שעומד כנגדה הכא בנ"ד איתרע האי רובא כפי מה‬ ‫יונה מודה הכא דהרי עיקר השגת הרא"ש על הר"י‬
‫שכתוב במעשה הב"ד שהלכו וראו את בית האשה‪.‬‬ ‫דלא מהימנא לומר נאנסתי משו דנגד הברי דידה‬
‫והנה המקו מקו מופנה במסתרי שא תצעק‬ ‫איכא רובא דברצו דאונס יש לה קול והשתא דליכא‬
‫האשה אינה נענית ויש חשש אונס בדבר דלפי זה‬
‫קרוב הדבר דליחשב זאת כאילו נבעלה בשדה‬ ‫קול הוי ליה רצו רובא ומיעוט אונס‪.‬‬

‫ומסתמא תלינ דבאונס הי' עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‡Î‰Â‬במעשה דיד דאומרת ממנו נתעברה והילד‬

‫‡"‪ Î‬בנ"ד שלא הי' שו ב אד בבית הזה רק‬ ‫שיש לה הוא ממנו א כ יש לה חזקה‬
‫המסייע לדבריה שאומרת אמת דהרי חזקה אשה‬
‫האשה הזאת וג הסבתא אשר היתה חרשת‬ ‫מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וזו דנתעברה ולא‬
‫ואינה שומעת כלל היתה ישינה ש א כ אפילו א‬ ‫נתהפכה ודאי אמת בפיה שהיתה סבורה שהוא בעלה‬
‫והא חזינ דסבירא ליה להריב"ש דה חזקה דאשה‬
‫מזנה מתהפכת עדי מרובא וחזקה ליבו א כ יש‬
‫לומר נמי דהאי חזקה דאשה מזנה מתהפכת מהני‬