Page 669 - 4

‫‪ Ì˙Á‬לסימ קלא ]ב[ ‪Ëί˙ ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪[·] ‡Ï˜ ÔÓÈÒÏ [ÊÈ‬‬

‫ושוב מאמיני לה שזינתה אבל לא באונס אלא‬ ‫‪ ‰˘ÚÓ‬באשה אחת שבאה להרב ואמרה אי‬
‫ברצו ‪.‬‬
‫שהילד שלה אינה מבעלה כי בעלה אינו‬
‫‡‪ ÌÏÂ‬ראיתי בשעה"מ פ"ט מהלכות אישות הלכה‬ ‫ראוי להוליד מחמת שאי לו ביצי ופע אחת הלכו‬
‫כול מהבית היינו הבעל שלה הל לעסקו לחייט‬
‫ט"ו שכתב לפי דעת הר" בנדרי דמצד הדי‬ ‫אחד וחמיה הל ע אשתו לסעודת תנאי ונשארה‬
‫אינה נאמנת לומר טמאה אני ל אלא דחכמי אמרו‬ ‫היא לבדה וסבתא א' חרשת מאד ואחר חצות לילה‬
‫דמסתמא קושטא קאמרה ואחר כ במשנה אחרונה‬ ‫דפק איש א' וקראה בשמה שתפתח לו הדלת וסברה‬
‫חזו דנותני עיניה באחר העמידו הדבר על צד הדי‬ ‫שהוא בעלה ופתחה לו הדלת באישו לילה ואפלה‬
‫א כ אפילו במקו דלא שיי עיניה נתנה באחר‬ ‫ושבה למטתה והוא היה אחי בעלה וכאשר שבה‬
‫ג כ אינה נאמנת כיו דכבר בטלו התקנה שוב‬ ‫למטתה בא ג הוא למטה ובא עליה והיא לא ידעה‬
‫נשאר הדי שאינה נאמנת להפקיע עצמה משעבודה‬ ‫אחר כ התחיל לספר עמה והרגישה שהוא אחי‬
‫לבעלה ושוב לא חלקו בי מקו דשיי עיניה נתנה‬ ‫בעלה ואמרה לו מה עשית ולמה הבאת עלי חטאה‬
‫באחר או לא‪ ,‬וכ הוא בנב"ק חאה"ע סימ ע' ובנ"ב‬ ‫גדולה והוא לא פנה לדבריה ורצה לבא עליה פע‬
‫שנית ורבתה עמו וברחה ממנו והוא ר אחריה אחר‬
‫תנינא סימ י"ב‪.‬‬ ‫כ שבה למטתה ואנסה פע שנית ובא עליה‬
‫ונתחבטה עמו בכל כחה ולא הועילה כי חזק הוא‬
‫‡‪ Ì Ó‬בשו"ת מהרי"ט ח"א סימ צ"ב כתב וז"ל‪,‬‬ ‫ממנה‪ ,‬ושאלנו אותה למה לא צעקה והשיבה כי‬
‫הסבתא אינה שומעת כלל ודירתה עומדת ברחוב‬
‫והדבר ברור דהת בנידו הרא"ש לא שיי‬ ‫ורחוקה מבתי אחרי ושאלנו אותה א היית‬
‫האי טעמא דעיניה נתנה באחר שהרי היא לעול לא‬ ‫צועקת אולי היה מתיירא פ ישמע לאיש אחר אשר‬
‫אמרה שנתקדשה אדרבה מעשיה מוכיחי שרוצית‬ ‫במקרה הול סביב הבית הזה והשיבה אמת הדבר‬
‫להפקיע עצמה מראשו בגט אלא שנתגלה הדבר‬ ‫שלא צעקתי א לא נפל הדבר ברעיוני לצעוק כי סר‬
‫דמהדרא אזיופא ובהא ודאי שפיר היה לנו לומר‬ ‫שכלי מעלי לעשות כ ‪ ,‬ועתה הבעל אומר שאינו‬
‫שתהא אסורה כדי משנה ראשונה ולא שיי טעמא‬ ‫מאמי לדבריה ואחי בעלה מכחיש אותה בפניה‬
‫דעיניה נתנה באחר עכ"ל‪ ,‬ונתבאר מדבריו דלא בטלו‬ ‫ואומר לא היו דברי מעול ושניה הבעל והאשה‬
‫התקנה ראשונה אלא באופ דחשו למשקרת ולא בכי‬ ‫מבקשי אולי יש היתר שידורו יחד כמקד כי‬
‫האי גונא דחפצה בבעלה וזו היפ מסברת השער‬ ‫אוהבי זה את זה והבעל אומר שהיא צנועה‬
‫המל והנ"ב והוא ממש כסברת המח"א דכיו‬
‫דאמרה נאנסתי א כ חזינ דכונתה להתיר עצמה‬ ‫במדותיה‪.‬‬
‫לבעלה שוב ליכא למימר עיניה נתנה באחר‬
‫‪ ‰ ‰Â‬לכאורה היה מקו לומר דאי להאמינה במה‬
‫ומאמיני לה שזינתה לא באונס אלא ברצו ‪.‬‬
‫שהיא אומרת שזינתה כי שמא עיניה נתנה‬
‫‪ ÈΉ·Â‬ניחא דברי התוס' כתובות )ט‪ ,‬א בד"ה ואיבעית‬ ‫באחר וכההוא דהאומרת טמאה אני ל דאינה נאמנת‬
‫למשנה אחרונה‪ .‬וראיתי במח"א פרק י"ח מהלכות‬
‫אימא( שכתבו‪ ,‬וא"ת אכתי באשת כה‬ ‫א"ב ד י"ז בפיסקא ואחר העיו שכתב וז"ל‪,‬‬
‫ובקבלה אביה קדושי פחותה מג"ש לישראל איכא‬ ‫ולכאורה היה נראה שמותרת לפי מה ששנו חכמי‬
‫ספק ספקא דספק מוכת ע ספק דריסת איש‪ ,‬באשת‬ ‫בלשו המשנה אחרונה בטמאה אני ל שאינה‬
‫כה איכא למימר את"ל דאינה מוכת ע מכל מקו‬ ‫נאמנת והא ודאי ליתא דנלענ"ד כעת דאפשר בכי‬
‫ס' תחתיו ספק אי תחתיו‪ ,‬באשת ישראל את"ל‬ ‫האי גונא שאמרה נאנסתי ליכא למימר עיניה נתנה‬
‫דאינה מוכת ע ס' באונס ספק ברצו וי"ל דא‬ ‫באחר דכולי עלמא ידעו שאנוסה מותרת לבעלה‬
‫איתא דמ"ע היא הוי טוענת מדלא טענה אי‬ ‫ישראל‪ ,‬ובהכי ניחא לי מה שאסר רבינו שמחה‬
‫להסתפק בכ ‪ ,‬והקשה בספר הפלאה דנימא שמא‬ ‫בההוא עובדא דמייתי המרדכי על פיה בלא עדי‬
‫עיניה נתנה באחר ולהכי לא טענה‪ .‬ולדברי המח"א‬ ‫בעולה עכ"ל‪ ,‬וא כ במעשה דיד שהיא אומרת‬
‫ומהרי"ט אתי שפיר דלא חששו לשמא ענ"ב אלא‬ ‫שהיתה באונס שוב ליכא למימר עיניה נתנה באחר‬
‫היכא דאומרת דבר שאסורה לבעלה ואי בזה שו‬
‫היתר כלל אבל א לפי דיבורה מותרת אלא דאנ‬
‫אמרינ דהיא אסורה לא שיי לומר עיניה נתנה‬