Page 665 - 4
P. 665
‰Î¯˙ ¯ÙÂÒ לסימ קי Ì˙Á
בע"א )ולעני נדה א אמרה טמאה אני ל וחזרה לכ זכות שיש לו ספק מלוה ישנה עליו אבל א
ואמרה טהורה א אמרה לשחוק נתכוונתי אינה ישבע ידע העד ברשעתו והרי" פי' כאביי .ועכ"פ
נאמנת אע"ג דהוי מצי למימר סבורה הייתי להיות לעני קידושי א אמרינ הטע משו דשבועה
טמאה וכמ"ש הב"ח בש ס' התרומה אפ"ה אינה חמירא מגזל דהעול נזדעזע מ"מ לא חמורה
נאמנת( ולא דמי כלל למ"ש בתשובת להרמב" בסי' מכריתות ומיתות בית די כמבואר ביומא ד פ'
קס"ה בסופו והועתק באה"ע ס' קמ"ט סעי ב' ובשבועות ר"פ שבועות הדייני א"כ מני לנו דהוי
בהג"ה כמוב ומה שהביא ש ראיה דנאמנת במגו מגו וכ לאביי ג"כ אינו בחזרה) .ויעויי בנו"בי
דאל"כ תקשי מהתוספתא שהביא הרי" בגיטי דלא תנינא באה"ע סימ ע"ו מ"ש בנו הגאו בזה לעני
מהני יחוד לפני ע"א לר"פ אע"כ כיו דלא ידעו שבועה דלא שיי שנשבע מה"ט( א כ אי לנו
עדי דבעל לש קידושי נאמ בע"א לומר שלא להוכיח מה דנסכא דר"א דמוכח ש דאמרינ מגו
בעל לש קידושי דאי בעי מכחיש זה צ"ע דהרי להכחיש העד כשאי ש שבועה מנ"ל דאמרינ מגו
הת מיירי שראה ע"א שחרית ואחד בי הערבי להכחיש בקידושי וא שיש לחלק מ"מ הבא להתיר
וכתב הר" דאע"ג דלעני ממונא מהני מ"מ בעדות באיסור קידושי לא מצא ראייה מנסכא דר"א מיהו
קידושי לא מהני וא"כ אי אפשר לומר שיהא נאמ ג בזה צריכי אנו לדברי האבני מלואי במה שכתב
מגו דאי בעי מכחיש דכיו דלעני ממו נאמ ורק דהכא הוי כמו בממו לר"פ דחייש בשני עדי
בדיני נפשות לא מהני אי שיי לומר דנאמ משו כמוב דהרי עכ"פ קושית התוס' ש בב"ב צרי
דאי בעי מכחיש ואולי כוונתו דאליבא דר"פ באמת ישוב וכבר אמרתי בזה ואכ"מ ובנידו שיצא הקול
צרי לאוקמי ברייתא כמ"ד דאי מצטרפי מ"מ שנתקדשה יש עוד לחוש מפני הקול א הוא קול
אחרי דמיירי לדבריו לר"פ באומר שלא בעל לש מפורסי ועיי בתשובת מהר" ד"פ סימ ל"ב
קידושי א"כ להב"ש וח"מ אפשר לאוקמי במכחיש בסופו ובח"מ סימ ע"ט סעי ט' ובמ"ש הש" ש
לגמרי כיו דס"ל לתוספתא דאי מצטרפי ולדעת
הרשב"א בסי' ע"ט שהביא הב"י דלא אמרינ כל בסעי קט כ"ג.
ששני מחייבי ממו ע"א מחייב שבועה רק היכא
דה מצד עדות בלבד מחייבי ממו ולא כשאנו ˜˜ÂÁÓ ˙˜ÏÁ‰Âבלאו הכי פליג על דברי הב"ח
מחייבי אותו ממו ממילא כמו בהוחזק כפר א"כ
אולי כיו דלר"פ לא מהני עד אחד רק משו דזוקק וס"ל דלא שיי כלל לטע
לשבועה בממו וכה"ג א בממו לא הוי זוקק לשחוק נתכוונתי א לא היה נראה לעיני דדברי
שבלב אינ דברי והח"צ בסי' קט"ו חולק עליו
לשבועה ולכ ע"א ביחוד לקידושי . דכיו דא ידענו דלצחוק נתכוונו לא הוי קידושי
כא שיש לה מיגו הרי ידענו שלשחוק נתכוונו
„"ÚÙÏÂיש הכרח דלא אמרינ מסתמא להשטות או וצ"ע דהרי בקידושי ד נ' מוכיח תלמודא דדברי
שבלב אינ דברי מה דמעילה דאע"ג דאמרי לא
לצחוק מכוו ודלא כדברי הפלאה ז"ל הי' בלב אלא מזה והביא מזה אפ"ה בעה"ב מעל
דהרי כתבו דמסתימת לשו הפוסקי מבואר דא והת הרי יש לו מגו כדמסיק ש דמצי למימר
שניה מודי א שלא ייחדו את העד להעיד מהני נזכרתי ורחוק לומר משו דלא הוי מגו מעליא
ומדי זה בעצמו שכתבו לפלפל בא אומר לשטות וכמ"ש הרשב"א בחידושיו ש דמה בכ עכ"פ חזינ
או לצחוק נתכוונתי דנראה וודאי דמיירי דלא ייחדו דמסיק תלמוד דלאו משו דלא מהימ הוא אלא
אותו לעדות וכ בתשובת הב"ח לא ייחדו אותו אע"ג דמהמנינ ליה דהוי הכי בלבבו אפ"ה מקרי
לעדות כלל ואפ"ה דווקא משו דטעי משטה הייתי דברי שבלב ואינ דברי וראיתי להגאו בית מאיר
ולשחוק נתכוונתי מתירה הב"ח מכלל דא היו שהרגיש בזה וראיתי בהפלאה בחידושי הפוסקי
מודי שנתקדשה באמת חששו לקידושי ואי ס"ד בסי' מ"ב שכתב דלכ נאמ לומר להשטות ולא
דכל מקדש בע"א אמרינ דמוכח דלש שחוק נתכוי שיי לומר דברי שבלב אינ דברי דכיו דאי דר
משו דאי דר לקדש בלא עדי א"כ ג א מודי לקדש בלא עדי סברא הוא שלא נתכוי לקדש
מאי מהני הרי הוי כמקדש בלא עדי כלל וכמ"ש ובדברי דמוכח לא אמרינ דהוי דברי שבלב
הב"ש בסי' למ"ד ס"ק ט' ועדיפא מהת דהת ספק ונפלאתי על דבריו ז"ל דנימא להיפ דכיו דאי דר
אי הוי קרוב לה והכא אמרינ דמסתמא לשחוק לעשות שחוק ולהשטות בדבר גדול כזה וודאי משו
נתכוונו וא ש לא הוי קידושי כמ"ש הב"ש בש אהבה וחיבה מיהרו לקדש כאשר מצאו וחשבו דסגי
