Page 660 - 4
P. 660
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙¯Î
בדברי העד הראשו שאמר בהגדתו שבפע שנית תלמודא ש במקדש בגזל דידה והיא שתקה בי
לפני הב"ד אי שביקשה הבתולה מקוד את שדי ללא שדי כו' יעו"ש וא"כ י"ל דלשיטת רבא
המקדש שיראה לה את הטבעת ההיא שהי' בידו בעצמו שג גבי גזל דידה לא ס"ל לחלק בי שדי
והג שבהגדתו שבפע ראשו לא אמר כ ללא שדי ולכ אותיב לדר"נ דאמר יכולה לומר אי
במפורש מ"מ כבר כתבתי שהגדתו שבפע השנית שקלה ודידי שקלה מהא דקידשה בגזל ובחומס כו'
היא דהעיקר מחמת שהגדה הראשונה הי' עפ"י ור"נ הוא דמשני לרבא דהת בשדי ומוכח ממילא
בקשתה וג העד השני לא סתר את זה רק שלא הגיד מדרבא הקשה לר"נ דע"כ לא ס"ל תירוצו של ר"נ
מזה כלל וכפי הנרא' באומד הדעת וכפי הניכר לחלק בי שדי ללא שדי א"כ כמו כ ג גבי
מהכחשת המקדש והכחשת המתקדשת דכפי הדברי שתיקה דלאחר מת מעות לא ס"ל חילוק זה ושפיר
שאמר העד הראשו בפע השני הוא האמת מייתי ראי' מנכסי סלע זה לפקדו דשתיקה דלאחר
שביקשה הבתולה ממנו להראות לה את הטבעת מת מעות לאו כלו הוא אח"כ מצאתי בס' מי
והראה לה את הטבעת וכשנת לידה הטבעת לראותו עמוקי שג"כ כ"כ ורק שהוא לא הביא כלל דברי
אמר בתו כ לשו הקידושי ועכ"פ הרי אמר כ מהרי"ט בש מהרש" והשגתי עליו ורק שהמי
במפורש העד הראשו בהגדתו שבפע שני' שהוא עמוקי מקשה כ מדעתי' דנפשי' על הא דמייתי
העיד א"כ עפ"ז יש להמציא צד היתר בנ"ד עפ"י רבא ראי' מכנסי סלע זה לפקדו אימא דהברייתא
סברת הרמ"ה שהובא בש"ע סי' ל' סעי ו' כדברי איירי בלא שדי ומתר כנ"ל וממילא דלא קשה קו'
הב"ש בס"ק י"א ש וכ הביא הרמ"א דעתו בסי' מהרי"ט משו דהמהרש" והעומדי בשיטתי' הוא
כ"ח סעי ד' וטעמו של הרמ"ה כמ"ש בתשובות כפי מה דקיי"ל דיש חילוק בי שדי ללא שדי גבי
הריב"ש המובא ש בח"מ ס"ק י"ב שכל שאינה גזל דידה ממילא דיש מקו לחלק כ ג גבי שתיקה
פושטת יד רק שזרק לתו חיקה כיו דלא עבדה דלאחר מת מעות וכדמדמה להו אהדדי בשו"ת
מעשה דמוכח דניחא לה אי זה קידושי א"כ י"ל מהרמ"פ הנ"ל ועפ"י מה דמתור קו' מהרי"ט על
דבנ"ד דפשיטת ידה הי' כמפורש בדברי העד דפשטה מהרש" נתחזק ביותר דמהראוי לפסוק כסברא זו
ידה לקבל הטבעת כדי לראות בעלמא ממילא לא היוצאת משלשה עמודי הוראה הנ"ל ולגבי שתיקה
עשתה שו מעשה דיש ממנה הוכחה על הקידושי דלאחר מת מעות היכא דלא הי' גילוי דעת
כיו דפשיטת ידה הי' רק לקבל את הטבעת ולראותו שנתרצית לקידושי אי כא ספק קידושי ודהרי"
ולא הי' בודאי שו נדנוד ס' בלבה שיאמר לה לשו והרא"ש לא חששו לספק קידושי רק היכא דהי'
קידושי ורק אי שנות לה הטבעת למלאות רצונה
שביקשה ע"ז א"כ אח"כ כששמעה שאמר לה גילוי דעת מתחילה שנתרצית לקידושי :
הראמ"ל שוב לא עשתה שו מעש' מחדש כלל וכלל
ממילא הוא דומה ממש להא דרמ"ה דזרק לתו ‰ ‰Âהג דכל דברי הללו אינ מעלי ארוכה
חיקה דג כא לא עשתה שו מעש' המורה על
הוכחת קידושי ופשיטת ידה לקבל הטבעות הי' כדי להשאלה דבנ"ד דהרי בנ"ד לפי דברי העדי
לראותו ואינו דומ' לאומר לה כנסי סלע זה בפקדו הוי שתיקותא דבשעת מת מעות וכמ"ש כבר כמה
ואמר לה בשעת מת מעות הראמ"ל דהת הרי עיקר פעמי דהג שעפ"י שו"ת דברי ריבות הי' מקו
את דבריו שאומר לפקדו ואומר מפורש שה לדייק מדברי העד הראשו דהי' כ"ד שתיקה דלאחר
לקידושי ואעפ"כ היא פושטת את ידה הוי זה מעש' מת מעות מ"מ א"א לסמו ע"ז לדינא ורק דצרי
המוכיח כיו דהיא לא גילתה דעתה כלל שאי כונת לתפוס ג דברי העד ההוא כפשוטו ושלא אמר
קבלתה ופשיטת ידה על קידושי משא"כ כא מפורש לא על שתיקה דבשעת מת מעות ולא על
שגילתה דעתה במפורש שכונת קבלתה הוא רק שתיקה דלאחר מת מעות ויש עפ"י דבריו ספק א
לראות בעלמא דהוא על מנת להחזיר לידו וכאשר הי' בשתיקותא דשעת מת מעות או לאחר מת מעות
באמת החזירתה לידו או בניחותא או דר זריקה או ונהי דעפ"י הדברי שכתבתי דהיכא דליכא גילוי
שהוא קיבל בעצמו מידה ומה ג דדומה נידו זה דעת ממנה שנתרצתה לקידושי לא הוי בשתיקותא
להא דאמרה הבה מיהבה המבואר בגמרא ד ט' דלאחר מת מעות בכלל ספק מקודשת ועפ"י דברי
ובש"ע סימ כ"ט סעי ו' וכתבו התו' ש הטע הת ליכא כא ס"ס להחמיר מ"מ ג עפ"י ספק אחר
ג"כ הוי בכלל ספק מקודשת אעפ"כ הנה יש תועלת
לכל הוצעת דברי הנ"ל באריכות במה שעי"ז יש
להמציא היתר אחר בנ"ד והיא עפ"י מה שמבואר
