Page 128 - Step and repeat document 1
P. 128

‫חפץ ‪ b llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬            ‫‪av‬‬

                                                         ‫‪miigd xewn‬‬

         ‫‪ְ .e‬וַדע‪) ,‬ו( ַדֲּא ִפלּוּ ִאם ֹלא ָבּא ַעל ְיֵדי ַה ָלּשׁוֹן ָהָרע ֶשׁלּוֹ שׁוּם ָר ָעה ְל ָה ִאישׁ‬
‫ַההוּא‪ְ ,‬כּגוֹן‪ֶ ,‬שׁ ֹלּא ִק ְבּלוּ ַהשּׁוֹ ְמ ִעין ֶאת ְדּ ָבָריו‪ְ ,‬ו ַכיּוֹ ֵצא ָבֶּזה‪ַ ,‬אף ַעל ִפּי ‪4‬‬

                             ‫ֵכן ִמ ְכּ ַלל ָלשׁוֹן ָהָרע ֹלא ָנ ְפָקא )ֵאינוֹ יוֵֹצא(‪ְ ,‬ו ָצִרי‪ַ ‬כּ ָפָּרה‪.‬‬

         ‫§‪ִ xz¥ Fie‬מֶזּה‪ַ ,‬דֲּא ִפלּוּ )ז( ִאם הוּא ְמ ַשׁ ֵער ְל ַכ ְתּ ִח ָלּה ֶשׁ ֹלּא ָיבוֹא ְל ַה ִנּדּוֹן שׁוּם‬
                 ‫ָר ָעה ַעל ְיֵדי ִדבּוּרוֹ‪ַ ,‬אף ַעל ִפּי ֵכן ָאסוּר לוֹ ְל ַס ֵפּר ִבּ ְגנוּתוֹ‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫בבאורו על השאילתות‪ ,‬לפי תירוץ הגמרא הא‬          ‫במה שכתב 'וכן המספר בלשון הרע וכו'‪ ,‬הוא‬

‫ששלמה אמר' וכו'‪ ,‬כלומר 'ועוד נמצא' ‪ -‬עיין שם דאהנו וכו'‪ ,‬אמאי נענשה מרים בצרעת‪ ,‬הרי לא היתה‬

‫למעלה‪ ,‬ואם כן ממילא מה שכתב הרמב"ם*( 'וכן קטטה על‪-‬ידה‪ .‬וזה אינו‪ ,‬דלא בעינן קטטה‪ ,‬רק‬

‫המספר בלשון הרע דרך רמאות' וכו'‪ ,‬גם כן הוא ברכילות‪ ,‬ששם רצון הרוכל הוא כדי לעורר מדנים‬

‫בין שניהם‪ ,‬מה שאין כן בענין לשון הרע‪ ,‬רצון‬      ‫לשון הרע גמורה‪.‬‬

‫המספר הוא שיועיל סיפורו לענין שיסכים חבירו‬      ‫)‪ .elit`c (e‬הוא גמרא בערכין )ט"ז‪' :(.‬לא קשיא‪,‬‬
‫לדבריו‪ ,‬וידבר גם הוא עליו‪ ,‬ובודאי כל שראינו‬     ‫הא דאהנו מעשיו וכו'‪ ,‬אהנו מעשיו ‪ -‬אתי נגעים‬
‫שדבריו פעלו כל כך בפני השומעים‪ ,‬עד שגם הם‬       ‫עליה‪ ,‬לא אהנו מעשיו מעיל מכפר'‪ ,‬הרי דצריך מעיל‬
‫התחילו לדבר עליו‪ ,‬מיקרי אהנו מעשיו‪ .‬ואם‪-‬כן‬
‫במרים מצינו "ותדבר מרים ואהרן במשה" )במדבר‬                                                   ‫לזה‪.‬‬
‫י"ב א'(‪ ,‬ופירש בספרי שהיא פתחה בדבור תחילה‪,‬‬     ‫‪ oiire‬שם ברש"י )ד"ה אהנו( שפירש 'אהנו מעשיו ‪-‬‬
‫והיא היתה יודעת שפירש משה מן האשה‪ ,‬כי שמעה‬      ‫שנתקוטטו על ידו'‪ .‬הוא פירש הדבר ברכילות‪,‬‬
‫מצפורה‪ ,‬כמו שפירש רש"י‪ ,‬והועיל דיבורה בפני‬      ‫וגם בלשון הרע שייך אהנו מעשיו‪ ,‬כגון שנתבזה‬
‫אהרן‪ ,‬עד שגם אהרן התחיל לדבר כמותה‪ ,‬כמו‬         ‫פלוני על ידי זה בעיני השומעים‪ ,‬או אפילו אם לא‬
                                                ‫ראינו ממש שנתבזה בעיני השומעים‪ ,‬אך זה ראינו‬
                        ‫שכתוב בקרא‪ ,‬לכן נענשה‪.‬‬  ‫שקבלו השומעים את הדבר‪ ,‬וגם הם התחילו לדבר‬

‫עליו שאין הדין עמו בענין פלוני‪ ,‬כמו שאמר המספר )‪ .xryn `ed m` (f‬אף שמגמרא הנ"ל דמשני 'הא‬

‫דאהנו מעשיו והא דלא אהנו מעשיו'‪ ,‬אין ראיה‬       ‫עליו‪ ,‬וזה הוא לאות גמור שאהני מעשה המספר‪.‬‬

‫‪ dfae‬יוסר קושית הגאון ר' ישעיה פיק‪ ,‬שהקשה גמורה לזה*(‪ ,‬דאולי שם היה באפשר בעת הסיפור‬

‫*( ‪ xg`e‬זה מצאתי באבות פרק א' )משנה י"ז( בדברי הרמב"ם שמדבר שם מעניני לשון הרע ‪ -‬עיין שם‪,‬‬
‫משמע דדבר זה הוא בכלל 'אבק' ]והראיה שהבאנו מירושלמי‪ ,‬יש לדחות‪ ,‬דומיא דאמרינן בבבא‬
‫בתרא )קס"ד‪' (:‬כלך מלשון הרע הזה' ומסקינן שם בגמרא משום 'אל יספר' וכו'‪ ,‬והוא רק 'אבק' בעלמא[‪.‬‬
‫ואם כן ממילא אנו מוכרחין לומר‪ ,‬דמה שכתב הרמב"ם בתחלה 'וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק' וכו'‪,‬‬
‫גם כן כוונתו דהוא אבק‪ ,‬דלא כמו שכתב היד הקטנה )דאי לאו הכי‪ ,‬יקשה דברי הרמב"ם מאוד‪ ,‬שמתחלה‬

               ‫מדבר מעניני אבק‪ ,‬ואחר כך באיסור לשון הרע גמורה‪ ,‬ואחר כך חוזר לדבר בעניני אבק(‪.‬‬

‫‪ lkne‬מקום מה שכתבנו בפנים בסעיף ג' דהוא אסור מן התורה‪ ,‬לא יצאנו בזה מגדר הדין‪ ,‬שרוב הפוסקים‬
                  ‫לא סבירא להו בזה כהרמב"ם‪ ,‬כמו שכתבתי בבאר מים חיים בס"ק ב'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬

‫*( ‪ :d"dbd‬אמנם באמת אין זו דחיה כלל‪ ,‬דהלא לענין שאר איסורים שבין אדם לחבירו‪ ,‬כמו גזל ועושק‬
‫וכיוצא בזה‪ ,‬אם ירצה לגזול ולעשוק את חבירו ולא יעלה בידו‪ ,‬בודאי אין בידו עון גזל ועושק‪.‬‬
   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133