Page 130 - Step and repeat document 1
P. 130

‫חפץ ‪ b llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬                                             ‫‪cv‬‬

                                            ‫‪miigd xewn‬‬

‫ִי ְת ָבַּר‪ַ) ‬וִיּ ְקָרא י"ט ט"ו(‪ְ " :‬בּ ֶצֶדק ִתּ ְשׁ ֹפּט ֲע ִמי ֶת‪ַ ."‬וֲא ִפלּוּ ִאם ַהָדּ ָבר נוֹ ֶטה‬
‫יוֹ ֵתר ְל ַכף חוֹ ָבה‪) ,‬י( ָנכוֹן ְמ ֹאד ֶשִׁיּ ְהֶיה ַהָדּ ָבר ֶא ְצלוֹ ְכּמוֹ ָס ֵפק ְו ַאל ַי ְכִרי ֵעהוּ‬

                                                               ‫ְל ַכף חוֹ ָבה‪.‬‬

‫‪ֶ mFwn¨ a§ E‬שׁ ַהָדּ ָבר נוֹ ֶטה ְל ַכף ְזכוּת‪ִ ,‬דּ ְבַוַדּאי ָאסוּר ַעל ִפּי ַהִדּין ְלדוּנוֹ ְל ַכף‬
‫חוֹ ָבה‪ְ ,‬והוּא ָדּן אוֹתוֹ ְל ַכף חוֹ ָבה‪ ,‬וּ ִב ְשׁ ִביל ֶזה ָה ַל‪ְ ‬ו ִגָנּהוּ‪ְ ,‬ל ַבד‬
‫ֶשׁ ָע ַבר ָבֶּזה ַעל " ְבּ ֶצֶדק ִתּ ְשׁ ֹפּט ֲע ִמי ֶת‪) ,"‬יא( עוֹד ָע ַבר ָבֶּזה ַעל ִאסּוּר‬

                                                        ‫ִספּוּר ָלשׁוֹן ָהָרע‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫מצות עשה קע"ז וזה לשונו‪' :‬ובכללם גם כן ובזמנם לא היה הדבר מצוי כלל שאחד ילוה לחבירו‬

‫שיתחייב שידין את חבירו לכף זכות‪ ,‬לא יפרש שלא בעדים‪ ,‬כדמשמע ביומא )ט'‪ ,(:‬דר' אלעזר לא‬
‫מעשיו ודבריו אלא לטוב'‪ ilekl mipt lk lre .‬הוי משתעי ריש לקיש בהדיה‪ ,‬דמאן דמישתעי ריש‬

‫לקיש בהדיה בשוק‪ ,‬יהבין ליה עיסקא בלא סהדי‪.‬‬          ‫‪.`nlra dcn `le ,`ed xenb aeig `nlr‬‬

‫ואמרינן בבבא מציעא )שם(‪' :‬שלשה צועקין ואינם‬         ‫)‪ .c`n oekp (i‬זה לשון רבינו יונה‪' :‬יהיה הדבר‬
‫נענין‪ ,‬ואחד מהם המלוה לחבירו שלא בעדים'‪ .‬ואם‬        ‫אצלך כמו ספק‪ ,‬ואל תכריעהו לכף חוב'‪d`xpe .‬‬
‫כן‪ ,‬אם בא אחד ותובע לחבירו שהלוהו מעות בלא‬
‫סהדי‪ ,‬והוא משיבו לא היו דברים מעולם‪ ,‬הדעת‬           ‫‪,oicd cvn `le ,`nlra daeh dcnl ezpeeky ,il‬‬
‫נוטה מאד שהאמת והצדק הוא עם הנתבע‪ ,‬וזה‬
 ‫מוציא עליו לעז בחנם‪ ,‬ולכן הכל מקללין אותו*(‪.‬‬                                 ‫ובזה יתורץ כמה ענינים‪:‬‬
                                                    ‫`( בבבא מציעא )ע"ה‪' :(:‬המלוה לחבירו שלא‬
‫]‪ [(a‬וניחא נמי בזה הא דאמרינן בסנהדרין )כ"ו‪' (.‬ר'‬   ‫בעדים וכו'‪ ,‬וריש לקיש אמר גורם קללה‬
‫חייא בר זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק הוו‬              ‫לעצמו‪ ,‬שנאמר )תהלים ל"א י"ט( "תאלמנה שפתי‬
‫קאזלי לעבר שנה בעסיא‪ ,‬פגע בהו ריש לקיש וכו'‪,‬‬        ‫שקר הדוברות על צדיק עתק"'‪ .‬ופירש"י )ד"ה‬
‫אמר להו כהן וחורש‪ ,‬אמרו ליה יכול לומר אגיסטון‬       ‫קללה(‪' :‬כשתובעו וזה כופר‪ ,‬הכל מקללין אותו‬
‫אני בתוכו‪ ,‬תו חזייה וכו'‪ ,‬אמרו ליה יכול לומר וכו'‪.‬‬  ‫ואומרים שהוא דובר על צדיק עתק' וכו'‪ .‬ואחר כך‬
‫אתא לקמיה דר' יוחנן‪ ,‬אמר ליה בני אדם החשודין‬        ‫מייתי הגמרא גם כן דרבינא לא רצה להלוות לרב‬
‫על השביעית' וכו'‪ .‬ולכאורה‪ ,‬לא די שלא דן‬             ‫אשי‪ ,‬משום האי טעמא דגורם קללה לעצמו‪.‬‬
‫לכתחלה לכף זכות את האנשים כמו ר' חייא בן‬            ‫ולכאורה יפלא מאד‪ ,‬דלמה יהיה מותר לאנשים‬
‫זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק שאמרו יכול לומר וכו'‪,‬‬    ‫דעלמא לקלל מטעם ספק את המלוה‪ ,‬פן האמת‬
‫אבל גם קרא את האמוראים האלו בשם חשודין על‬           ‫אתו‪ ,‬והלוה הוא הרשע שכופר בחנם‪ .‬ואין לומר‬
                                                    ‫דבאמת הקללה הוא שלא מן הדין‪ ,‬אם כן לא היה‬
                                        ‫השביעית‪.‬‬    ‫ליה לרבינא לחוש לזה כלל‪ ,‬ד"קללת חנם לא תבא"‬

‫)משלי כ"ו ב'‪ ,‬ועיין מכות י"א‪ ,(.‬ועוד‪ ,‬אטו ברשיעי ‪ itle‬הנ"ל ניחא‪ ,‬דדעת ריש לקיש היה‪ ,‬שבענין זה‬

‫היה הכף חוב הרבה מכריעה יותר‪ ,‬משום‬                  ‫עסקינן‪.‬‬

‫`‪ la‬לפי דברינו הנ"ל ניחא‪ ,‬דמצד הדין היכא דכף דהוא דבר שאינו מצוי וכיוצא בזה‪ ,‬ולכך היה‬

‫חוב מכריע יותר‪ ,‬אין חיוב לדונו לכף זכות‪ ,‬מחזיקם שהם מתרשלים מלמחות בעושי מלאכתן‬

‫*( ‪ :d"dbd‬עוד יש לומר‪ ,‬דהטעם משום דצריך להעמידו להנתבע בחזקת כשרותו‪ ,‬וממילא הוא שמוציא‬
                                              ‫לעז עליו‪ ,‬ונכון יותר כתירוץ הראשון‪ .‬עד כאן‪.‬‬
   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135