Page 188 - Step and repeat document 1

‫חפץ ‪ f llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬ ‫‪apw‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫ֵאלּוּ ְבּ ָפָניו‪ְ ,‬דּ ָאסוּר ְל ַהֲא ִמינוֹ ִמ ַטּ ַעם ֶזה‪ .‬וּ ַבֲעוֹנוֹ ֵתינוּ ָהַר ִבּים‪ָ ,‬העוֹ ָלם‬
‫ִנ ְכ ָשׁ ִלין ָבֶּזה ְמ ֹאד‪.‬‬

‫)ג( ©‪ִ ENt¦ `£e‬אם הוּא שׁוֹ ֵתק ַע ָתּה‪ְ ,‬בּ ָשׁ ָעה ֶשׁאוֹ ְמִרים ָע ָליו ַהִדּ ְבֵרי ְגּנוּת‬
‫ְבּ ָפָניו‪ֲ ,‬א ִפלּוּ ָה ִכי )ַאַע ִפּ"ֵכ( ֵאין ִלַקּח ִמֶזּה שׁוּם ְר ָאָיה ְל ַה ְח ִליט‬
‫ֶשׁ ַהָדּ ָבר ֱא ֶמת‪ַ .‬וֲא ִפלּוּ ִאם ִט ְבעוֹ ָתּ ִמיד ֶשׁ ֹלּא ִל ְשׁ ֹתּק‪ְ ,‬כּ ֶשׁאוֹ ְמִרים לוֹ ָדּ ָבר‬
‫ֶשׁ ֹלּא ִכְּרצוֹנוֹ‪ ,‬וּ ְבזוֹ ַה ַפּ ַעם הוּא שׁוֹ ֵתק‪ִ ,‬כּי אוּ ַלי ִנ ְתַג ֵבּר ַע ָתּה ַעל ִט ְבעוֹ‪,‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫שזינתה‪ ,‬איתא בסימן קט"ו ס"ו דאיבדה כתובתה‪,‬‬ ‫מעיז פניו לספר עליו בפניו דבר גנאי שלא היה ולא‬
‫עיקר ותוספת‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫נברא‪ ,‬כי שמעתי מכמה אנשים היתר בעוונותינו‬

‫‪ m`e‬תרצה לחלק מענין היזק ממון לענינינו‪ ,‬דלענין‬ ‫הרבים על ידי זה‪.‬‬
‫הפסד כתובה צריך ראיה ברורה‪ .‬והלא לענין‬
‫לאסור אשתו עליו‪ ,‬שוה לענינינו‪ ,‬והראיה‪ ,‬דאם הוא‬ ‫‪ lr‬זה אשיבך‪ ,‬כי לא כן דעת תורתנו הקדושה‪ ,‬וכי‬
‫מאמינו כבי תרי‪ ,‬חייב להוציאה‪ ,‬ובכהאי גוונא‬ ‫מפני שיש לנו סברא על זה ליפותו ולהחזיקו‬
‫אמרינן גם כן בפסחים )קי"ג ע"ב( לענין לשון הרע‪:‬‬ ‫בחזקת נאמן בדיבורו‪ ,‬נוציא על ידי זה להשני‬
‫'אי מהימן כבי תרי‪ ,‬לימא ליה' כו'‪ ,‬עיין שם‪ ,‬אלמא‬ ‫מחזקתו‪ ,‬והלא אפילו אצל דבר שהועד לפני בית דין‪,‬‬
‫דאין צריך ראיה ברורה לענין לאסור אשתו עליו‪,‬‬ ‫שיש לו כח גדול‪ ,‬לא נזכר סברא זו כלל‪ ,‬שיוחלט‬
‫ואפילו הכי פסק בשולחן ערוך הנ"ל‪ ,‬דאם אין דעתו‬ ‫הדבר בבית דין כדברי העד‪ ,‬מפני שהעיד עליו בפניו‪,‬‬
‫ובממון אין צריך רק שבועה‪ ,‬ואם העיד העד שאר‬
‫סומכת עליו כשנים‪ ,‬היא מותרת לו‪.‬‬ ‫דברי גנות על חבירו‪ ,‬ורוצה לעשותו בזה רשע ופסול‪,‬‬
‫לא מהני עדותו כלל להוציא להשני מחזקתו‪ ,‬ולא‬
‫‪ dzre‬נחזי אנן‪ ,‬הלא אם שקר העיד העד‪ ,‬אין עוולה‬ ‫נשאר עליו על פי דין שום ספק פסול‪ ,‬ונשאר בחזקת‬
‫גדולה מזו בעולם‪ ,‬שהעיד עדות שקר והוציא‬ ‫כשרותו כמו שהיה קודם‪ ,‬וכמבואר בחשן משפט‬
‫עליה שם רע‪ ,‬שאין לו מחילה עולמית )ירושלמי בבא‬
‫קמא פרק ח' הלכה ז'(‪ ,‬וגם הוא רוצה לאוסרה על‬ ‫בסימן כ"ח )סעיף א'( בהגה"ה‪.‬‬
‫בעלה בחינם‪ ,‬וגם העיז פניו לומר זה בפניה‪ ,‬וביותר‬
‫שהיא שתקה ולא השיבה כלום‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬לא‬ ‫‪ dne‬שאמרו בנדה )ס"א‪' (.‬למיחש מיבעי'‪ ,‬היינו רק‬
‫ניקח מזה ראיה שהוא אמת‪ ,‬וקל וחומר בנידון דידן‪,‬‬ ‫לשמור עצמו ממנו‪ ,‬ולא שיהיה עליו שום ספק‬
‫שהוא מספר עליו לשון הרע או רכילות בעלמא שלא‬ ‫להוציאו מחזקתו‪ ,‬וכמו שביררנו בכלל ו' בבאר מים‬
‫בבית דין‪ ,‬שלא נחליט בלבנו לומר שהדבר אמת‪,‬‬
‫חיים בס"ק כ"ה בסופו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫מפני שאמר עליו ושתק‪.‬‬
‫‪m` oicd `ed ,'df lr d`ced' mipta epazky dne‬‬
‫‪ elit`e‬לדעת מהרש"ל דפליג על השולחן ערוך‬
‫כמבואר שם בבית שמואל סעיף קטן ח'‬ ‫‪xkipe ,df lr lvpzny oecipdl d`ex `ed‬‬
‫וסבירא ליה שהאשה אסורה מחמת השתיקה‪ ,‬היינו‬
‫דוקא שם אית ליה שתיקה כהודאה‪ ,‬והטעם דלא היה‬ ‫‪oin`dl xzen ok mb ,zn` xacdy ezelvpzd ixacn‬‬
‫לה לשתוק בענין זה‪ ,‬אבל בעניננו‪ ,‬דהיינו לשון הרע‬
‫ורכילות‪ ,‬בודאי אין מהשתיקה שום ראיה‪ ,‬וראיה לזה‬ ‫ככל 'דברים הניכרים' המבוארים לקמן‪ ,‬ועיין שם‬
‫ממה שמבואר באבן העזר בסימן ב' סעיף ד'‬ ‫בסעיף י"א וי"ב‪.‬‬
‫בהגה"ה‪ ,‬דאם קרו ליה ממזר ושתיק‪ ,‬אין מהשתיקה‬
‫)‪ .wzey `ed m` elit`e (b‬ממה שמבואר באבן‬
‫העזר בסימן קע"ח ס"ט‪ ,‬דאפילו אם עד אחד‬
‫העיד בפניה שזינתה ושתקה‪ ,‬דאם הוא נאמן בעיניו‬
‫ודעתו סומכת עליו כשנים‪ ,‬יוציא ויתן כתובתה‪ ,‬ואם‬
‫איתא דשתיקה כהודאה‪ ,‬הלא אם היא בעצמה הודית‬