Page 191 - Step and repeat document 1
P. 191

‫חפץ ‪ f llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים ‪dpw‬‬

                                            ‫‪miigd xewn‬‬

‫ֵשׁם ' ֵעדוּת'‪ֲ ,‬א ִפלּוּ ַעל ְשַׁנִים ְויוֹ ֵתר‪ֶ ,‬א ָלּא ְבּ ֵבית ִדּין‪ֲ ,‬א ָבל חוּץ ְל ֵבית‬
‫ִדּין ֹלא‪ַ ,‬דֲּא ִפלּוּ ִאם ֹיא ְמרוּ ֶשֶׁקר‪ֵ ,‬איָנם ִנ ְקָר ִאים ' ֵעֵדי ֶשֶׁקר'‪ִ ,‬כּי ִאם‬
‫מוֹ ִציא ֵשׁם ָרע ְבּ ָע ְל ָמא )ְו ִכְד ִאי ָתא ְבּ ֵס ֶפר ִמ ְצוֹת ָק ָטן ֹלא ַתֲע ֶשׂה רל"ו(‪.‬‬
‫ְו ָכל ֶזה ְל ַה ְח ִליט‪ֲ ,‬א ָבל ָלחוּשׁ ֻמ ָתּר‪ֲ ,‬א ִפלּוּ ִאם ֹלא ָשׁ ַמע ַרק ֵמ ֶא ָחד‬

                                                                    ‫ְו ַכַנּ"ל‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫ממה שאמרו שם בפסחים )קי"ג ע"ב(‪' :‬אלא דאיכא לימא'‪ .‬ומשמע דרבו יהא מותר לו לשנוא לאותו‬
‫סהדי דעביד איסורא‪ ,‬כולי עלמא נמי מיסני סני ליה'‪ ,‬פלוני מטעם זה‪ .‬ואמאי‪ ,‬והלא גם זה הוא איסור‬

‫דשם הכוונה‪ ,‬שנתחזק עדותם בבית דין‪ ,‬אבל אם לא דאורייתא לשנוא לאחד מסתם ישראל בחנם‪ ,‬ועל מי‬

‫נתחזק עדותם בבית דין‪ ,‬אף שלבסוף אפשר שיהא שהדין מחייב שלא להאמין להחליט רק לחוש‪ ,‬גם כן‬

‫יוכל להתברר דבריהם בבית דין‪ ,‬על כל פנים לעת אסור לשנוא אותו מן התורה‪ ,‬וכמו שכתבנו לעיל‬

‫עתה הם גריעי מאחד שראה בעצמו‪ ,‬שמותר בכלל ו' סעיף י"א והוא מתשובות מהרי"ק‪ .‬ואם כן‬

‫לשנאותו‪ ,‬דלכל הפחות יודע בעצמו שהדבר אמת‪ ,‬מה אפילו אם תלמידו מהימן לרבו כבי תרי‪ ,‬מאי הוי‪,‬‬

‫שאין כן בזה לעת עתה הוא נחשב כקול בעלמא‪ ,‬והלא אפילו אם תרי סיפרו לנו‪ ,‬גם כן אסור להאמינם‬

‫ולשנוא אותו‪ ,‬כיון דאיסור קבלת לשון הרע הוא‬  ‫וכנ"ל‪.‬‬

                                    ‫‪ oi`e‬להקשות על זה מהא דאיתא בגמרא הנ"ל‪' :‬מהו אפילו משנים‪.‬‬
‫למימרא ליה לרביה למסנייה'‪ ,‬ומסקינן‪' :‬אי ‪ dfc‬אינו‪ ,‬דכוונת הגמרא 'אי מהימן ליה כבי תרי'‪,‬‬

‫היינו כדברי שני עדים שמעידים דבריהם‬         ‫מהימן ליה לרביה כבי תרי לימא ליה‪ ,‬ואי לא לא‬

‫היסת[‪ ,‬ומשמע מלשון זה‪ ,‬דאפילו אם שמע משנים‪ ,‬גם כן אינו טענת ברי‪ .‬וכן הוא להדיא בטור סעיף ל"ג‪.‬‬
‫וגם היש אומרים הנזכר שם בהגה"ה‪ ,‬אינו חולק בזה‪ ,‬כדמסיק שם בש"ך ס"ק פ"ב‪ .‬ואחר כך מצאתי בספר‬
 ‫ברית אברהם בחלק אהע"ז בסימן ס'‪ ,‬שגם הוא זכר ראיה זו‪ ,‬דעל ידי אחרים אפילו שנים לא מיקרי ברי‪.‬‬

‫‪ `de‬דתנן ביבמות )דף פ"ז ע"ב(‪' :‬ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו'‪ ,‬ופירש על זה שם רש"י ושארי‬
‫פוסקים‪ ,‬דעל ידי ב' עדים שאמרו לה מת בעלה‪ ,‬ניסת מעצמה‪ ,‬ואינה צריכה להיתר בית דין‪ ,‬אלמא‬
‫דמיקרי ברי על פי אחרים‪ .‬עיין בתשובת האחרונים ]והוא בספר ברית אברהם בסימן ס' הנ"ל[ שכתב דאפשר‬
‫דכונת המשנה רק דאינה צריכה לרשות בית דין שיתירוה לינשא‪ ,‬אבל על כל פנים צריך שיתקבל מתחלה‬
‫דברי העדים בבית דין‪ .‬ואפילו אם תמצא לומר דכונת המשנה להתירה לינשא תיכף כמו שכתב שם בשם‬
‫הרד"ך‪ ,‬גם כן יש טעם לחלק בזה‪ ,‬כמו שכתב שם בספר ברית אברהם בסימן ס' הנ"ל בסוף אות א' ובתחלת‬

                                                                                       ‫אות ו'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬

‫‪ ,mle`e‬באמת אין אנו צריכין לכל זה‪ ,‬דאפילו אם נאמר דבעלמא מיקרי 'ברי' אפילו אם לא ראה בעצמו‬
‫רק ששמע מאחרים‪ ,‬היינו בדבר שאין דרך האדם לשקר או להוסיף דברים‪ ,‬כגון לומר לאשה שמת‬
‫בעלך וכהאי גונא‪ ,‬מה שאין כן בעניני לשון הרע ורכילות‪ ,‬אנו רואין בעונותינו הרבים שנעשה הדבר כהפקר‪,‬‬
‫ומצוי לשקר בזה‪ ,‬או על כל פנים להחליף ולגזם את הענין‪ ,‬ואינו מקפיד בעת סיפורו שלא לשנות כלל‬
‫מכמו שהוא באמת‪ ,‬וידוע הוא דבענינים אלו יוכל להשתנות הענין מהיפך להיפך אף בשינוי תיבה אחת‪.‬‬
‫וגם מצוי כמה פעמים‪ ,‬שאלו שנים המספרים לא ראו בעצמם‪ ,‬רק שמעו מפי אחר‪ ,‬ואף על פי כן מספרים‬

  ‫הדבר סתם כאילו ראו בעצמם‪ .‬על כן בוודאי אסור להאמין אפילו לשנים ויותר‪ ,‬רק לחוש בלבד מותר‪.‬‬
   186   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196