Page 194 - Step and repeat document 1
P. 194
חפץ f llk rxd oeyl ixeqi` zekldחיים gpw
miigd xewn
ֶשׁ ָע ַבר ִבּ ְשׁ ָאט ֶנ ֶפשׁ ַעל ִאסּוִּרין ַהְידוּ ִעין ְל ָכל ִי ְשָׂר ֵאל ֶשׁהוּא ִאסּוּרְ ,כֵּנאוּף
ְו ַכיּוֹ ֵצא ָבֶּזה ַ -על ִאישׁ ָכֶּזה ֻמ ָתּר ְלַק ֵבּל ָלשׁוֹן ָהָרע.
ְ .eו ִאם ֶא ָחד ָבּא ֶא ְצלוֹ וּ ְמ ַס ֵפּר לוֹ ֶאת ִע ְנָיָניו ,וּ ְבתוִֹ ספּוּרוֹ ִס ֵפּר לוֹ
ֵאיֶזה ָדּ ָבר ֶשׁהוּא ְגּנוּת ְל ַע ְצמוֹ ְו ַלֲח ֵברוֵֹ ,אינוֹ ֻמ ָתּר ְל ַהֲא ִמינוַֹ ,רק ַעל
ַע ְצמוֹ )יא( ְו ֹלא ַעל ֲח ֵברוֹ.
miig min x`a
` xzenc d`xp ok mb ,dzr cr wfgzp `ly xgד' ,וכל שכן לקבל עליו לשון הרע לבד שמותר .ואף
.'jzinr' llkn `vic ixg` ,eilr oin`dlוראיה לזה על פי שיש לדחות דלענין קבלת לשון הרע לא נזכר
ממה שביארנו לעיל בסק"ח המימרא 'האי מאן דסני בתורה 'עמיתך' ,מכל מקום לא מסתברא להחמיר
שומעניה' וכו' שהתירו רז"ל בכהי גוונא אפילו במקבל יותר ממספר*(.
לחרפו ולבזותו ,ועל כרחך שאיננו בכלל עמיתך כמו ) .exiag lr `le (`iוראיה לזה ממה דאמרינן
בכתובות )כ"ג ע"ב(' :אני וחברתי טמאה, שכתב בעל ספר יראים במצוה ו' ]בספר יראים השלם
ק"פ[ ,וכמו שנפסק בחושן משפט בדין אונאת דברים נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה' .ועיין שם
בסימן רכ"ח בשם הנמוקי יוסף ,והוא הדין לספר בגמרא דאיירי דליכא עדים דנשבית ,ומשום הכי
עליו תועבותיו שלא בפניו וכמו שכתבתי לעיל בכלל אינה נאמנת רק על עצמה ולא על חברתה ,דעומדת
*( ] :d"bdואם נשמע עליו רק פעם אחת שעבר עבירה של ניאוף ,וכיוצא בזה מאיסורין המפורסמין לכל,
אף שהיה 'קלא דלא פסיק' ,דהיינו יום ומחצה לעזו עליו כל העיר ,וגם אין לו אויבים בעיר
שנוכל לומר עליהם שהם הוציאו הקול ]דאל"ה ,לא מתחשב קלא דלא פסיק ,וכההוא דיבמות כ"ה ע"א[,
צריך עיון אם זה בכלל 'סני שומעניה' ,שיהא מותר לבזותו עבור זה ,או אפילו לקבל דבר זה ולהחליט בלב
שהוא אמת .ואין ראיה מיבמות כ"ה הנ"ל ,דשם הוא מדרבנן בעלמא ,כמבואר בפוסקים.
,dxe`kleמדברי רש"י הנ"ל במגילה ,משמע שאין זה בכלל סני שומעניה ,דאי לאו הכי ,לוקמיה אפילו
בשמועה אחת רעה ,אך שהיא קלא דלא פסיק .אך מדברי הרמב"ם פרק כ"ד מהלכות סנהדרין
הלכה ה' ,לכאורה לא משמע כן ,דזה לשונו שם' :וכן יש לב"ד וכו' ,להלקות אדם ששמועתו רעה והעם
מרננים עליו שהוא עובר על העריות ,והוא שיהא קול שאינו פוסק כמו שביארנו ,ולא יהא לו אויבים ידועים
שמוציאים עליו הקול ]פירוש ,דאם יש לו אויבים ,אמרינן מסתמא שהם הוציאו הקול .כן מוכח ביבמות
כ"ה .בגמרא וכן פסקו האחרונים באבן העזר בסימן י"א ,עיין שם[ ,וכן מבזין את זה ששמועתו רעה,
ומחרפין את יולדתו בפניו ,עד כאן לשונו .הרי דמתיר הרמב"ם לבזות אותו מחמת 'קלא דלא פסיק' לבד,
ומשמע מסתימת לשונו לכאורה ,דאפילו רק על פעם אחת מותר.
` m` jכן יקשה מאוד ,שהרמב"ם סותר את דברי עצמו ,שבפרק ו' מהלכות דיעות ,שכתב שם בענין תוכחה:
'הרואה חבירו שחטא וכו' ,אם לא חזר בו בסתר ,מכלימין אותו ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין
אותו ,עד שיחזור למוטב' וכו' ,עיין שם .ואם כן בענינינו ,אמאי מתיר הרמב"ם לבזותו ,יוכיחנו מתחלה.
ובוודאי לא מיירי הרמב"ם בדין זה דלבזותו ,דוקא בבית דין ,דנתרץ על זה דלבית דין כדי לגדור גדר שאני.
כי ידוע דדין זה של הרמב"ם ,הוא מהמימרא 'האי מאן דסנאי שומעניה' ,והאי מימרא איירי בכל אדם ,כמו
בשאר מימרות דלעיל מזה ,עיין שם בגמרא .אלא וודאי אנו מוכרחים לומר ,דכוונת הרמב"ם שרינון העיר
הוא ,שהוא עובר תמיד ,על העריות ,לא שעבר פעם אחת לבד ,וכן משמע לישנא דהרמב"ם למי שמדייק