Page 154 - 16222
P. 154
154כסף כחול לבן|
הטיעון באשר לביטחון התזונתי בעת משברים או מלחמות
הוא שטות גמורה ,כפי שלמדנו לאחרונה בעקבות משבר הקורונה
והמחסור בביצים .מדינת ישראל מעולם לא היתה מסוגלת לייצר יותר
מרבע מהחיטה הנדרשת לה 56,וכן לא היתה מסוגלת לייצר בכוחות
עצמה את רוב חומרי הגלם הנדרשים לצורך ייצור סוגי מזון אחרים
כגון מזון לחיות המשק ,ממש כפי שהיא לא היתה מסוגלת לייצר
את רוב חומרי הגלם הדרושים לייצור חלקי חילוף למכונות ושלל
חומרי הדברה ודשנים ,ואולי החשוב מכול — היא לא היתה מסוגלת
לייצר בכוחות עצמה נפט ,וללא נפט מיובא ,שום מלפפון לא יגיע
מהשדה לביתכם .בין שנתמוך בחקלאות ובין שלא ,תסריט קיצוני
של מצור מוחלט (שלא התרחש בשום מלחמה בעידן המודרני) ,יביא
בתוך שבועות ספורים לגוויעה ברעב של רבים מתושבי ישראל .אלא
שבפועל ,רוב מלחמות ישראל נמשכו זמן קצר ,אף אחת מהן לא
הובילה למצור מהסוג הזה או למשהו קרוב אליו ,ומעולם לא היתה
סיבה גיאופוליטית לחשוב שיש סיכון משמעותי לכך .אפילו המדינה
המבודדת ביותר בעולם כיום ,קוריאה הצפונית ,נהנית מייבוא קבוע
של שלל מוצרי מזון.
הטיעון באשר לתפיסת שטחים סמוך לגבולות המדינה מעט סביר
יותר (אם כי בעבר היתה החזקת השטחים בס ָפר מהותית יותר) ,אך גם
כאן עולה שאלה שנשאלה קודם ,והיא מדוע לא לסבסד את הנושא
באופן ישיר? חלק ניכר מהתמיכה בענף מגיע לחקלאים ולמפעלים
אשר נמצאים במרכז הארץ ואינם תורמים דבר להחזקת הגבולות,
וחלק אחר מגיע אמנם ליצרני מזון בפריפריה ,אך בעיקר ללולים
ולמחלבות שאינם שונים מכל מפעל אחר .האם מפעל של חברת
"תנובה" הנמצא סמוך לגבול תורם לביטחון המדינה יותר ממפעל
רהיטים הנמצא באותו מקום? אם נניח שהטיעון נכון ,עדיף להעביר
סובסידיות ישירות אך ורק לאותם חקלאים אשר באמת תופסים
שטחים רבים באזורים רגישים.
נושא נוסף שעולה בכל פעם כשמשרד האוצר מאיים לפגוע מעט
בזכויות היתר של החקלאים הוא מרווחי השיווק של הרשתות אשר
מוכרות את התוצרת החקלאית .אך זהו סתם ניסיון להסיט את האש