Page 168 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪ÂÎ‬‬

‫קצת בדבר א מועיל קיו ההרשאה כמו קיו הגט‬ ‫דרבנ כיו דהוה נוגעי בדבר פסולי לעדות אשה‬
‫עצמו להכשיר למפרע ונ"ל דמועיל נמי דמאי שנא‪.Ë‬‬ ‫והוא הדי להבאת הגט‪.‬‬

‫] ‪[ "Ù·Â "Ù· „ÈÚ‰Ï ÏÂÒ٠̇ Ú‚Â‬‬ ‫‡‪ Ì Ó‬הכא הא אית ליה הרשאה וכ' ב"ש סי' קמ"א‬

‫‪ ÍÂ˙Ó‬הדברי למדנו דנוגע פסול לומר בפ"נ דהרי‬ ‫ס"ק מ"ד בפשיטות דביש בידו הרשאה תו‬
‫לא צרי דהריב"ש לחומרא בעלמא הצרי שיאמר‬
‫קיי"ל בכל התורה השונא כשר לעדות‬ ‫נמי בפ"נ‪ .‬אלא תו כתב להרא"ש ריש גטי )סי' ב(‬
‫דאורייתא כמבואר בש"ע ח"מ רס"י ל"ג ואמאי פסול‬ ‫מוכרח דבהרשאה בידו מיירי שו"ע ואפ"ה לא‬
‫עדות ה' נשי אלו לעדות בפ"נ דרבנ ‪ È‬לולי‬ ‫מהימ ‪ ,‬ושוב בס"ק מ"ה הקשה אהרא"ש דס"ל בא"י‬
‫שהכתב מוכיח‪ ,‬ובא"י פסולי לגמרי אעפ"י שהקיו‬ ‫דלא בעי למימר בפ"נ יכול להבי' גט ומ"ש מיש‬
‫דרבנ ‪ ,‬אע"כ לאו מטע שנאה אלא מטע נגיעה‬
‫פסולי וכנ"ל‪ .‬והשונא כשר להעיד בדבר שאינו‬ ‫בידו הרשאה יע"ש‪.‬‬
‫נוגע לשנאתו ועי' נב"י מהדורא תנינא חא"ה סי'‬
‫קכ"ח שכתב נגיעה אינו פוסל בעדות בפ"נ ומייתי‬ ‫‪ È ‡Â‬תמה כי המתבונ בלשו הרא"ש ריש גטי‬
‫ליה מאשה ועבד עצמ שמביאי גיט ואומרי‬
‫בפ"נ‪ .‬ומהתימה שהרי בגטי ה' ע"א אמרו שהאשה‬ ‫וכוונתו יראה לאישורו דכ היה אומר‪ ,‬דודאי‬
‫עצמה שמביאה גיטה אינה אלא משו שלא תחלוק‬ ‫אי היה בידו גט מקוי לא היינו מסופקי כלל‬
‫בשליחות א"כ מאי ראי' מש ומ"ש צרתה נוגע‬ ‫בשליחות דגיטו בידו מה בעי‪ ,‬כמו כל שליש נאמ‬
‫בעדות שתרויח עונה שלה עי"ז יש לתמוה א"כ‬ ‫על מה שבידו‪ ,‬א הואיל ואיננו מקוי והנה בא"י‬
‫תקשי לי' באמת אמאי נאמנת הא מבואר בא"י דמצי‬ ‫דלא חששו כלל לזיו ה"ה דלא חששו לחשש שמא‬
‫מקלקלא לה אינה נאמנת א"כ ה"נ מקלקלה לה‬ ‫לא עשאו שליח מטע הנ"ל‪ ,‬דבא"י הניחו על די‬
‫להוציאה מבית בעלה אע"ג אי זה נגיעה כמ"ש‬ ‫תורה כאלו הוא מקוי והכתב מוכיח על שליחותו‪,‬‬
‫רשב"א שכתבתי לעיל דאי ברור לה שהרי א יוציא‬ ‫והה"נ בח"ל א הרשאה בידו דהוה כמקוי א"כ אי‬
‫ספק בשליחותו כלל‪ ,‬רק בח"ל היכי שאי בידו‬
‫זו יקח אחרת תחתי' והוא פשוט‪.‬‬ ‫הרשאה וחכמי עשאו כאלו הבעל מערער לפנינו‬
‫ואי כא גט מקוי לפנינו ואיכא לספוקי שמא איננו‬
‫‪ ȯ·„Â‬תוס' בש ירושלמי בגטי ט"ו ע"ב ד"ה אני‬ ‫שליח ועל זה כתב כי היכי דהימנוהו על בפ"נ‬
‫הימנוהו נמי אהא‪ ,‬כלומר מ התורה הוא כמקוי‬
‫הוא וכו' דסיימו דאי זה נוגע בעדות ממש‬ ‫וממילא הוא שליח ומדרבנ דבעי קיו הרי קיומו‬
‫עכ"ל‪ .‬יתפרש כ ‪ ,‬דהכא איכא ב' מיני נגיעות א'‬ ‫עמו שאומר בפ"נ וממילא הוא שליח‪ .‬ומעתה לא‬
‫שהשליח נוגע באומר אני הוא עד שני כדי שלא תהי'‬ ‫הבנתי ק' הב"ש סקמ"ד בבעל עבירה שמקיימו‬
‫שליחותו לבטלה ובאמת לא חשו חכמי גבי בפ"נ‬ ‫בחותמיו ממילא אי כא ספק בשליחות וה"ה‬
‫לנגיעה זו דאפי' למ"ד בעלמא אי שליח נעשה עד‬ ‫בהרשאה מוספקת ודברי ב"ש הנ"ל ג דברי משנה‬
‫מטע נגיעה כמ"ש פני יהושע )ש ( בש ירושלמי‪,‬‬
‫מ"מ ה אמרו בשליח הגט שלא לחוש לזה דא"כ‬ ‫למל פ"ו מגירושי הלכה ז' צלע"ג‪.‬‬
‫בטלת כל אמירת בפ"נ וע"כ משו עגונה הקילו‬
‫לומר בפ"נ‪ ,‬והה"נ היה ראוי להקל לומר אני עד‬ ‫‪ Î"Ú‬א ההרשאה מקויימת היתה בשעת נתינת הגט‬
‫השני רק מטע אשר יבואר אי"ה‪ .‬ורשב"א בתשו'‬
‫סי' קס"א כתב דשליח אשר הוא בא בשכר נמי לא‬ ‫או שהיו עדי בעיר מצויי לקיי ההרשאה‬
‫מקרי נוגע מטע זה דכל מה שנוגע לעני שליחות‬ ‫הגט כשר ואי לפסול מטע הקול ואפי' להיש‬
‫לא פסלו משו נגיעה ומשו תקנת עגונה דא"כ לא‬ ‫פוסלי בסימ קמ"א סעי' ל"ג שהוא הרמב"‬
‫תמצא שליח גט לעול וג ההול בטובת הנאה בלי‬ ‫שפוסל אלא מטע נגיעה ומודה הרמב" דראוי‬
‫תשלו ממו נמי נחת רוח לפניו שנעשה רצונו‬ ‫לשליחות היכי שמקויי או איכא הרשאה‪ ,‬א אי לא‬
‫ואיכא נגיעה‪ ,‬אלא שחכמי אוקמוה בהא‬ ‫הי' אפשר להתקיי באותו היו א"כ לא הי' הגט‬
‫ראוי' להנת ביומו דדיינינ לי' כאלו הבעל מערער‬
‫לפנינו וכמ"ש לעיל בש רא"ש שביש"ש פ"ב‬
‫דיבמות‪ .‬והקיו דהשתא אינו מועיל שהגט כבר נקרע‬
‫א"כ לכאורה פסולה הנתינה דאז‪ .‬וצרי להתישב‬

‫‪.[‡Â·Ó 'ÈÚÂ] .Á" ˜Ò ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"ÂÊÁ 'ÈÚ .Ê"˜Ò È ˘ Ë‚ ¯„ÒÏ ˘"˙Ù· ‡·ÂÓ .¢ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .Ë‬‬
‫‪‰Â ÈÓ‡‰ ‡Ï ˙‡ ˘·Â ‰Â ÈÓ‡‰ ÌÈÓÎÁ˘ ‡Ï‡ ˙Â„Ú ˙· ‰ ȇ ‰"‡Ï·„ ‡˜Â„ ‰˘‡· Èχ :·˙Î (‡ ,„Ó Û„ „"Á) ÌÈÈÁ Ô· ¯·Á È˘ÈÏ· .È‬‬

‫‪.Ï"ÎÚ ‡Ï 'ÈÒ ‡"Á È ‡¯ËÓ È"¯‰Ó ˙"¢· ‰Ê· ÔÈÈÚ ‰‡ ¢„ Û‡ ÂÏÒÙ ‡Ï 'ÈÓÁ„ Ó"˜Ù Â‬‬