Page 171 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ נג ‪ËΘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪‚ ÔÓÈÒ‬‬
‫]˘‪[ÂÏ ‡˘ ‰Ï ˙¯˙ÂÓ Ì‡ ÌÈ Â ÊÏ Â ÓÓ ‰˙¯‰˘ ¯¯·˙ ˘ ‰˘‡‰ ÁÈÏ‬‬

‫כשהרשאה בידו מ"מ צ"ל בפ"נ ובפ"נ כהריב"ש )סי'‬ ‫˘‪·˜ÚÈ ‰"ÂÓ „·Π‡ÏÙÂÓ‰ ˜È˙‰ ·¯‰Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫שי"ח( וכמ"ש רמ"א בהג"ה רס"י קמ"ב‪ ,‬א"כ אסור‬ ‫·‪.‡"ÚÈ È·‡ÒÈË ˜"˜„ „"·‡ È" ¯Ú‬‬
‫לישא אותה‪ ,‬והשתא ומה שליח דעלמא דאפשר‬
‫שאח"כ הוא דנמל לישא אותה והשליחות מעיקרא‬ ‫‚‪ ‰"È‬הגיעני ע"ד אשה שעשתה שליח רווק אחד‬
‫לא הי' על דעת כ ‪ ,‬מ"מ לא ישא אותה מפני החשד‪,‬‬
‫כ"ש הכא שמחשבת ניכר מתו הרב ותחבולתו‬ ‫להביא לה גיטה מבעלה והמורה יע לשליח‬
‫דמעיקרא על דעת כ הל להשתדל הגט כדי לישא‬ ‫שיאמר להרב במקו שמקבל הגט יאמר לו שהוא‬
‫אותה א"כ פשיטא דה"ל נוגע ופסול לעדות בפ"נ‬ ‫נשוי ואינו פנוי‪ ,‬וכשהביא אח"כ לפניו הגט ציוה‬
‫המסדר ההוא שיעשה שליח אחר בחריקאו ושתקבל‬
‫ובפ"נ‪.‬‬ ‫האשה הגט מהשליח השני וכ נעשה‪ .‬וכתב מעלתו‬
‫שאינו יודע טעמו של הרב‪ ,‬ושוב אח"כ נתגלה שהיא‬
‫]‪[ÏÚÂ·Ï ‰¯ÂÒ‡ ÏÚ·Ï ‰¯ÂÒ‡˘ Ì˘Î‬‬ ‫הרתה לזנוני מקוד גירושי ‪ ,‬והיא והשליח מודי‬
‫שממנו נתעברה ורוצה לישא אותה והמה אדוקי זה‬
‫‪ Â˙Â‬מטע אחר לא ישא מדאורייתא דהוא והיא‬ ‫בזו באיסור נדה וא"א להפריש דיד או"ה תקיפה‬
‫על עצמ וה בעוזר ‪ .‬ונפשו בשאלתו א אפשר‬
‫מודי שבא עליה קוד גירושי וכש‬
‫שאסורה לבעל כ לבועל דהוא והיא שווייהו‬ ‫למצוא היתר שישאו זה את זה ע"כ וכ שאלתו‪.‬‬
‫נפשייהו חתיכא דאיסורא בהודאת ‪ ,‬בשלמא מטע‬
‫רשע לא נפסלי לשליחות הגט דכיו דליכא עדי‬ ‫˙˘‪ .‰·Â‬עקבת הרב המורה הרעה נודעו לכל מבי‬
‫רק מפיו ואי אד משי עצמו רשע לפסול לעדות‪,‬‬
‫ואע"ג דלכאורה יש לדי כיו שהיא אומרת שיודעת‬ ‫כי עצת חטאי הוא זה שהי' יודע מקוד‬
‫בנפשה שהוא רשע‪ ,‬א"כ לא יאומ אצלה לומר בפ"נ‬ ‫שדעת השליח לישא אותה וחשש שא ידע הרב‬
‫ולא תנשא ע"י גט זה‪ ,‬י"ל כיו דמדינא לא בעי בפ"נ‬ ‫המסדר שבמקו הבעל שזה הוא רווק יאסר עליו‬
‫רק משו ערעורו של בעל‪ ,‬וכיו דלדיד מהימ‬ ‫לישא המגורשת כדר שאומרי בשעת מינוי השליח‬
‫השליח ואי אתי' בעל ומערער לא משגיחי' בי'‪ ,‬א"כ‬ ‫כמבואר‡‪ ,‬ע"כ להשמר מזה א"ל שיאמר שהוא‬
‫כבר נתקיי תיקו חכמי ושוב אינו מזיק במה‬ ‫נשוי‪ ,‬ושוב טעה וסבור לחלק בי שהוא נות הגט‬
‫שהיא יודעת שהוא רשע‪ ,‬אבל משו אסורה לבועל‬ ‫מידו לידה של אשה שאסור אז לישא אותה‪ ,‬ובי‬
‫איכא דתרווי' שוויי' נפשייהו חתיכא דאיסורא‬ ‫שבא לידה ע"י שליח שני שתהי' מותרת לשליח‬
‫הראשו ‪ ,‬ובורסקי זה לא ידע דמיגרע גרע דהרי עיקר‬
‫להינשא זה לזה‪.‬‬ ‫הטע שהשליח שאומר בפני נכתב לא ישא האשה‬
‫משו דמחזי כנוגע בעדותו ומבואר בגטי ס"פ‬
‫‪ Î"‡Â‬חלילה להיות סרסר לעוברי עבירה‪ ,‬ואי משו‬ ‫האומר )סז‪ ,‬ב( דיבורא אמרי מעשה לא עבדי‪ ,‬ופי'‬
‫תוס' ש וביבמות כ"ה ע"ב ד"ה לא חשו וכו' כיו‬
‫דעבדי איסורא בהדי הדדי אי אנו אחראי‬ ‫דע"י דיבורא ניסת לשוק הו"ל כמעשה‪ ,‬משא"כ‬
‫לרמאי ורשעי ‪ ,‬אבל באמת יש תקוה כי רשעי‬ ‫אומר לשני אמרו לסופר כיו שלא נגמר מעשה ע"י‬
‫מלאי חרטה‪ ,‬משא"כ כשישאו זא"ז יהיו כל ימיה‬ ‫אמרי' לא תעשה כזאת בישראל‪ .‬והשתא כיו דשליח‬
‫באיסור סוטה‪ ,‬ע"כ לא יהיה עסק לו בנישואי הללו‬ ‫נחשד אפי' כשנות גט לידה ממש ונגמר ההיתר על‬
‫ידו אפ"ה חשדי' לי' ולא ישא אותה‪ ,‬כ"ש כשאינו‬
‫חלילה‪.‬‬ ‫נגמר ע"י אלא ע"י שליח אחר פשיטא דאיכא חשדא‬
‫כשישא אותה השליח הראשו ‪ .‬וכיו דקיי"ל דאפי'‬
‫‪.˜"ÙÏ ‚"Ù˜˙ ·‡ '· '‰ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪‚ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.˘"Ú 'ÂΠ˙˘¯Â‚Ó‰ ‡˘ÈÏ ¯ÂÒ‡˘ ¯·„ ÏΠ̄˜ ÁÈÏ˘Ï „È‚‰Ï ·ÂË :„Î 'ÈÚÒ („ ˜ 'ÈÒ ¯Á‡) Ë‚‰ ¯„Ò· ÔÈËÈ‚ 'ω ‡"Ó¯‰ Ï"Ê .‬‬